אחרי 4 שנים: אלמנת אסון מירון התארסה בשעה טובה

מדובר בשמחה גדולה במשפחה שאיבדה את אביה בשיאה של ההילולא באתרא קדישא מירון והותיר את רעייתו אלמנה ותשעת ילדים יתומים, ותקופה קצרה לאחר פטירתו חבקה האלמנה עוד בת שהצטרפה למשפחה שנותרה ללא אבא. 

לאחר שנהרג, פורסם כי בדרך למירון בערב ל"ג בעומר – דרכו האחרונה – סיפר לילדיו על גדלות התנא האלוקי רבי שמעון בבר יוחאי, על הזמן העילאי המתקרב לבוא, ועל עת הרצון בעת הריקוד של בהדלקת הרבי מתולדות אהרן. בהגיעו להר מירון, אמר בעדינותו לילדיו שבאמת היו צריכים לטפס על הברכיים כמעשה דרבינו ה'אור החיים' הק', אך מפני כבוד הבריות אנו נמנעים לעשות כן, אבל עלינו ללמוד מכך כי הר זה אדמת קודש הוא, ולכל הפחות ננשק את הארץ. ותוך כדי דיבור, לנגד עיניהם הקרועות מתדהמה של ילדיו הרכים, התכופף ונישק את האדמה בחיבה.

פליאה גדולה הייתה זאת לילדיו שיבדלו לחיים ארוכים. לא רגילים היו לכך. אביהם עדין הוא, שתקן הוא, ומעולם לא עשה מעשים חריגים, ובוודאי לא בחוצות. אך פליאתם גברה כשהגיעו למקום ההדלקה חרג לפתע מטבעו, ואמר לילדיו: "מיר גייען טאנצן א קאדאטשקע פאר רבי שמעון'" (הולכים אנו לצאת בריקוד 'קדצ'קע' לכבוד רבי שמעון). המומים היו מדיבוריו וממעשיו, אשר היו ההפך המוחלט מרגילות נפשו, והמה לא ידעו כי ריקוד של פרידה הוא. ריקוד דבקות בכלות הנפש.

כאשר חש כי חייב הוא להיות קרוב לרבי שמען, וראה כי המקום דחוק הוא, העלה את שלושת ילדיו הקטנים על מקום מוגבה, והורה להם: 'המתינו לי כמה דקות, אל תזוזו. אני נכנס לדקה למערה וחוזר אליכם', לאחר רגעים בודדים נדחק בין ההמונים ונחה נפשו בדבקות והשתוקקות להתקשר אל בעל ההילולא.

רק אחר שעות ארוכות כשרעייתו החשובה תבדלחט"א לא נענתה בטלפון ממנו, והחלה לחפשו, קיבלה שיחת טלפון מאחד מכוחות ההצלה: "גב' קרויס, שלושה ילדים ממתינים על יד מתחם הציון, הם לא רוצים לזוז כי הם מחכים שאבא יחזור, בואי לאסוף אותם בבקשה". ולפניה נגלה מחזה מחריד. על ההר ישבו שלושה ילדיה הרכים, מותשים מההמתנה הארוכה, כשכל האזור מסביב ריק ורק ריח המוות עוד מרחף באוויר ולאחר דקות ספורות קיבלה את הבשורה האיומה.

כאמור, הערב נסגר המעגל, והאלמנה הצעירה בת ה-38 התארסה למזל טוב לשמחת לב כל כלל ישראל שהעתירו עבורה בשעותיה הקשות.