נס הצלחתו של הבעש"ט הקדוש
בשביעי של פסח, נוהגים לערוך סעודה מיוחדת, הנקראת: 'סעודת משיח' או 'סעודת הבעל שם טוב הקדוש' (לסעודה יש כמה שמות...) ונוהגים לספר את נס נסיעתו והצלתו של הבעל שם טוב הקדוש מסכנת הדרכים והשודדים בדרכו לארץ ישראל, וחזרתו למז'יבוז'.
לאחר שהבעל שם טוב הקדוש הבין שלא יגיע לא"י, הוא חזר בחזרה לאיסטנבול, וחגג את נס הצלתו, והיה זה ביום - בשביעי של פסח.
מאז הונהג לחגוג בצהרי יום שביעי של פסח את נס הצלתו של הבעל שם טוב הקדוש.
סעודת משיח – עם ישראל יצא בגופו ממצרים, וזאת - רק חצי גאולה, כי עיקר הגאולה היתה:
הגאולה העתידית - גאולת הנפש לכל נשמות ישראל.
סעודת משיח - מוכיחה את האמונה, שמחה ותקווה, שכשם שזכינו לגאולה הראשונה, כך נזכה בקרוב לחלק השני של הגאולה האמיתית והשלמה.
וכ"ק הרש"ב הוסיף, שראוי לשתות ב'סעודת משיח' ארבע כוסות כנגד ארבעה לשונות של הגאולה העתידית, לשמחת הגאולה השלמה בדיוק כפי ששתינו בליל הסדר כנגד הגאולה הראשונה, ונוהגים לאכול בסעודה מצה.
ב'סעודת משיח' מוכיחים - שאנו מאמינים שהגאולה קרובה אוטוטו, ובקרוב ממש כולם יכירו וידעו, מי המלך האמיתי של העולם, ויתגדל ויתקדש ויתרומם שמו בכל העולמות:
"ויקבלו כולם את עול מלכותך, כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד" והיה ה' למלך על כל הארץ, במהרה אמן.
ניסיון עליית הבעש"ט הקדוש לא"י - ונס הצלתו
הבעל שם טוב הקדוש, בתו אדל ותלמידו ר' הירש, שכרו עגלה ויצאו ממז'יבוז' לכיון איסטנבול, כדי להפליג משם בספינה לארץ ישראל.
הם הגיעו לאיסטנבול ממש בערב חג הפסח, ונשארו לחגוג את ליל הסדר, לפני שימשיכו במסעם.
ידוע סיפור הישועה שהגיע ליהודי איסטנבול בזכות הבעל שם טוב הקדוש, שביטל מעליהם את גזרתו הקשה של הסולטן מושל טורקיה, ולא כאן המקום להאריך.
ביום ראשון של חול המועד פסח: הבעל שם טוב הקדוש ומלוויו עלו לספינה, והספינה הפליגה לדרכה, אך, מיד אחר הפלגתה החלה להשתולל בים רוח סערה, עד שהספינה חישבה להישבר, ואדל - בתו של הבעל שם טוב הקדוש - נפלה לים, וניצלה בדרך נס.
הרוח נשבה בחוזקה, ונשאה את הספינה ללא דרך וללא כיוון בערך יומיים ברציפות, והבעל שם טוב הקדוש הצטער מאוד, עד שנגלה אליו רבו אחיה השילוני, והראה לו באיזה עולמות הוא נמצא עכשיו [והיו נמצאים אז בבחינת שמות 'אהיה' וצירופי 'אהיה'], והתחזק הבעל שם טוב הקדוש בליבו למתק את הדינים בשרשן.
ביום השלישי שקטה הסערה, ובזמן קצר לאחר מכן הגיעו לאי שלא היה מוכר לרב החובל.
כמו כל הנוסעים ירדו הבעל שם טוב הקדוש ומלוויו מהספינה כדי לסייר באי, ותעו בהליכתם... ולא הצליחו למצוא את הדרך חזרה לספינה.
ביום אחרון של פסח, כשהם הולכים באי אנה ואנה, התנפלו עליהם שודדים שלא הבינו את לשונם, אסרו אותם בעבותות והתכוננו להורגם.
השודדים התיישבו לסעוד את ליבם, והניחו את הבעל שם טוב הקדוש ור' צבי ואדל הצדקת כבולים זה ליד זה.
או אז התעורר ר' צבי ופנה לבעל שם טוב הקדוש ואמר: מה אתם מחשים? עשו איזו פעולה כדי להינצל כפי שאתם תמיד רגילים לעשות.
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: האמן לי, כי עתה איני יודע מאומה כי ניטלו ממני כל המדרגות. אולי אתה זוכר איזה דבר אשר למדתיך? הזכר לי.
אמר לו ר' צבי: גם אני איני זוכר מאומה, זולת אותיות הא"ב בדרך הפשוטה.
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: מה אתה מחשה? קרא לפני את אותיות הא"ב.
התחיל ר' צבי לקרוא לפני הבעל שם טוב הקדוש את האותיות כפשוטם: א' ב' ג' ד'... והבעל שם טוב הקדוש עונה אחריו, בקול ובהתלהבות עצומה - כדרכו בקודש, עד שחזרו אליו מדרגותיו.
לפתע הם שמעו קול פעמון, וראו את הקפטן הזקן ואנשי חיל אשר עימו, וכשהשודדים ראו אותם, נחרדו וברחו לדרכם, והקפטן שחרר אותם מכבליהם והובילם בחזרה לספינה.
עוד באותו היום הספינה יצאה מהאי, והגיעה לאיסטנבול בחזרה.
היה זה ביום האחרון של חג הפסח, והבעל שם טוב הקדוש ומלוויו ירדו מהספינה על אדמת איסטנבול, לחיים טובים ולשלום, ונתנו לבעל שם טוב הקדוש יין חזק מאוד ושתה ממנו הרבה, והמליץ ע"ז באומרו: "אש אוכלה אש".
עתה ידע הבעל שם טוב הקדוש בצורה ברורה, כי מן השמים מעכבים את בואו לארץ ישראל, ולאחר חג הפסח חזר הבעל שם טוב הקדוש למז'יבוז' בחזרה (ישנם כמה גרסאות לנס ההצלה).
הסיפור – לימוד עבורנו לדורות
הסיפור מהווה השראה, מה ניתן לעשות אם מגיע זמן התפילה, אתה ב'מוחין דקטנות' ראשך וליבך אינם איתך.
רוצה להתפלל – ואין לי 'דעת': פיזית אתה מגיע לתפילה, אך אתה לא מצליח להתרכז ולא באמת 'נוכח' בתפילה, המחשבה מטיילת בעולמות אחרים, והחיבור לתפילה רחוק ממך. ולפעמים, אתה מתפלל בריכוז אך רוצה להתפלל עם יותר דבקות ו'גישמאק' כדי לחזק את הקשר שלך לבורא עולם.
סוד הדבקות באותיות התפילה
בסיפורנו, ר' צבי זכר רק את אותיות הא"ב, והתחיל לומר אותם בפשטות, והבעל שם טוב הקדוש חזר אחריו בקול ובהתלהבות עצומה כדרכו בקודש, עד שחזרו אליו מדרגותיו.
סוד הדבקות באותיות: תסתכל בסידור, תתרכז ותקרא את אותיות התפילה אחת לאחת, כך תקרא את מילות התפילה מתוך עיון בסידור, כפי שלימד הבעל שם טוב הקדוש, שידבק האדם באותיות התפילה: "צריך לדבק את עצמו בשטר, שהם האותיות הכתובין בספר, שנקרא שטר, בין באותיות התורה בלימודו, בין בתפילה" (עפ"י 'בן פורת יוסף').
כלל שחשוב לזכור: כאשר האדם מתפלל תפילה אחת בכוונה הראויה, תפילה זו - מעלה את כל התפילות שהאדם התפלל בלי כוונה.
תפילות בלי כוונה – אינן הולכות לאיבוד: תפילות ללא כוונה, ממתינות לתפילה אחת טובה שיתפלל האדם, ותפילה זאת מעלה את שאר התפילות שלא היו בכוונה עד כיסא הכבוד, והם יפעלו את פעולתם.
הכללים הללו נכונים, הן לתפילה, והן ללמוד תורה, כי הקב"ה מבין מצוין את מצבך, ורק מחכה לשמוע אותך ולהיענות לתפילתך, שנזכה, אמן.
שנזכה לקריעת ים סוף לגאולה הכללית והפרטית, ולביאת משיח צדקנו במהרה ברחמים, אמן.