ליארצייט של רבי אלימלך מליז'נסק – כ"א אדר
סגולה לרפואה - לימוד מה'נועם אלימלך'!
לפני פטירתו, הבטיח רבי אלימלך שמי שיעלה לקברו לא יפטר מהעולם בלא תשובה, אומר ה"תפארת שלמה" מרודומסק:
ביום זה עומד רבי אלימלך וכפיו פרוסות, והוא ממליץ טוב בעד השופכים שיח על ציונו, וקוראים מספריו הקדושים ללמוד ולקיים.
מי שלא עלה לציונו ידליק נר לעילוי נשמתו ויתן פרוטה לצדקה, וילמד מפניני תורתו, כי ידוע:
שלימוד תורת הצדיק, נחשב - כהשתטחות על ציונו!
כיון שבתורתו נמצאת – חיותו, נמצאת בתורתו, ומי שלומד ודבק בתורתו, זוכה - להדבקות רוחא ברוחא, והצדיק:
מעלה את תפילתו, מבקש וממליץ בעדו לפני כיסא הכבוד, שנזכה, אמן!
'האחים הקדושים' – רבי אלימלך ואחיו רבי זושא
רבי אלימלך מליז'נסק היה תלמיד חכם גדול מופלג ובעל פלפול. בעצת אחיו רבי זושא מאניפולי, התקרב לרבי דוב בער ה'מגיד' ממעזריטש זיע"א, והתעלה במעלות רמות ונשגבות בתורה וביראה.
סיפר רבי אלימלך לאחיו רבי זושא, שפעם אחת כשעלה למעלה - לעולמות העליונים, פגש את בעל 'חסד לאברהם' (סבו של החיד"א), כאשר ראה אותו בעל 'חסד לאברהם' שאלו: רבי, הנה אני חיברתי בעז"ה עשרה חיבורים קדושים, והם מאוד חשובים בגן עדן.
אמור נא לי, מפני מה מרעישים כל העולמות מתנועותיכם (בארץ) למטה? אמרו לי מה מעשיכם? כי לא נוכל לעמוד על עומקם עד היכן הדברים מגיעים...
עם כל גדולתו קדושתו היה רבי אלימלך ענוו במיוחד.
כיצד האדמו"ר הזקן מגדיר על ענוונותו של רבי אלימלך?
לאחר הספר 'נועם אלימלך' יצא לאור, ניגש לאדמו"ר הזקן אדם שביקש לדעת מה מהותו של מחבר הספר, וכששאל את בעל התניא את השאלה, הוא לא שם את הספר 'נועם אלימלך' על השולחן, אלא, מתחת הספסל כי היה מתנגד.
ענה לו אדמו"ר הזקן: "גם אם היית מניח אותו עצמו תחת הספסל, גם אז היה שותק ולא היה אומר מאומה".
לימוד מה'נועם אלימלך' - מסוגל לרפואה
האדמו"ר מוויזניץ בעל ה'ישועות משה' היה נוהג לומר לחסידים שנסעו לציון הקדוש של רבי אלימלך מליז'נסק, שלימוד בספרו של ה'נועם אלימלך' – מאוד מסוגלת לרפואה:
"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי - אני ה' רופאך".
מקשה רש"י: "בוודאי כאשר לא ישים - למה לרפואה?"
בוודאי שהקב"ה לא ישים על עם ישראל, מחלות שהיו במצרים, אבל, איך הדבר קשור ל"אני ה' רופאך"?
מה החידוש היותר גדול?
אומר רבי אלימלך מליז'נסק אומר שאפשר לפרש:
בריאת שמים וארץ היא - חידוש יותר גדול מיציאת מצרים, אז מדוע כתוב: "אני ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים" היה צריך לכתוב:
אני ה' אשר בראתי שמים וארץ?
נראה מהדברים: שיציאת מצרים יותר גדולה מבריאת שמים וארץ – איך יתכן?
הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב לבריותיו, ולכן, בריאת העולם אינה חידוש אצל ה' יתברך, כי רצונו וטיבעו של הקב"ה:
להרבות חסד ולהיטיב לברואיו.
אבל, ביציאת מצרים, הקב"ה הכה את המיצרים במכות מופלאות, ונשאלת השאלה:
איך יתכן שהקב"ה נותן 'מכות', שהרי, הדבר נוגד את טיבעו? וידוע:
"מפי עליון לא תצא הרעה"?
מכאן למדים:
מטרת המכות שקיבלו מצרים קיבלו, היתה - להיטיב לעם ישראל!
הקב"ה היכה במיצרים - נגד טיבעו, וזה – חידוש גדול!
כל מחלה – לא אשים עליך!
יש חיבור, בין שני חלקי הפסוק.
תחילת הפסוק: "כל המחלה אשר שמתי" לחלקו השני:
"לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך".
הקב"ה רוצה להיטיב לעם ישראל, ולכן:
היכה את המיצרים נגד טיבעו, עבור: "כי אני ה' רופאך"!
לא טבעי שבעם ישראל לא תהיה שום מחלה, ולכן:
הקב"ה הכה את מצרים, כדי לומר לעם ישראל:
שלעולם הוא לא יתן להם מכה שאין לה רפואה, אלא: "כי אני ה' רופאך"!
הקב"ה הכין מראש - תרופה לכל מחלה שתהיה בעם ישראל.
מפי עליון לא תצא רעות – לעולם!
כל מחלה שהקב"ה שולח, הוא כבר הכין לה רפואה מראש, כי 'מפי עליון לא תצא רעות' וטיבעו של הקב"ה להיטיב לבריותיו, מכאן מוכח – ש'מפי עליון' לא יוצא 'רעות' – ומכאן מובן:
מחלה שאין לה רפואה – לא באה לעולם! וזהו: "לא אשים עליך".
ולכן, מטרת כל המכות שקיבלו במצרים, היו להיטיב לישראל, וזה:
"לא אשים עליך" להיות רפואה לעם ישראל.
ודווקא מכות מצרים, הביאו ליציאת מצרים - לגאולת עם ישראל.
מה יקרה בביאת המשיח?
'ידועים דברי ה'נועם אלימלך', שבזמן שהמשיח יבוא יהיה בלבול מאוד גדול באמונה, ולכן:
יהיה מאוד קשה - להחזיק ולחזק את האמונה.
והדבר דומה לחבל גדול ממחזיקים אותו משני הקצוות, ומנערים אותו חזק חזק:
ומי שיחזיק חזק ב'חבל האמונה', ויזכה לקבל פני משיח במהרה, אמן!
אין מי שלא מרגיש בשנה האחרונה, איך הקב"ה בוחן אותו, כפי שכתוב:
"וצרפתים - כצרוף את הכסף, ובחנתים – כבחון את הזהב, הוא יקרא בשמי, ואני - אענה אותו, אמרתי – עמי הוא, והוא יאמר – ה' אלוקי".
מה שנותר - רק עוד קצת להחזיק חזק, וישועת ה' – כהירף עין!
לע"נ ה'נועם אלימלך' רבי אלימלך בן רבי אליעזר ליפמן ומיריש מאניפולי, זכות הצדיקים תגן על כל עם ישראל, ונזכה במהרה לגאולה ברחמים, אמן.