מה ראה הבעש”ט הקדוש ברוח קודשו?
סיפר הרב מטוראווע, שפעם אחת בזמן סעודה שלישית, אמר הבעל שם טוב הקדוש דברי תורה והסעודה המשיכה עוד כמה שעות לתוך הלילה.
וקרא הבעל שם טוב הקדוש למשרת שלו, וציווה אותו לקחת מהתיבה שלו כמה זהובים, וללכת לבית פלוני, כי יש שם אישה אחת שילדה, ואין לה מה לאכול אפילו בסעודה ראשונה לאחר הלידה.
תיכף ומיד, המשרת הלך עם צרור הכסף למקום שציוה הבעל שם טוב הקדוש, והיולדת עדיין הייתה סגורה בחדר, מכיון שלא חתכו את הטבור, והמשרת נתן לה את המעות כפי פקודת הבעל שם טוב הקדוש.
והתברר מכך, גודל רוח קודשו של הבעל שם טוב הקדוש, שהודיע למשרתו ללכת אל היולדת עוד בזמן שהיתה בלידה.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
הבעל שם טוב הקדוש מלמד, נושא מאוד נצרך לימינו:
מהו ערך עצמי? ממה הוא מורכב? ואיך ניתן להגיע לערך עצמי?
הקב"ה אוהב כל יהודי בלי סיבה, רק כי הוא בנו, ואין צורך לחפש סיבה נוספת לאהבת ה' לכל אחד מבניו, ולכן, יש מציאות פשוטה:
לכל אדם צריך להיות ערך עצמי, כי הוא חשוב ומוערך בעיני ה' יתברך, אף בלי קשר למעשיו.
לנו נראה שככל שהאדם יותר מוצלח מוכשר וחכם, יש לו יותר ערך עצמי, אבל, תורת החסידות מלמדת משהו שונה לחלוטין!
חוץ מכל הדברים החיצונים שאנו רואים באדם, יש לאדם נשמה אלוקית! שהיא - "חלק אלוק ממעל ממש"! דהיינו:
באדם יש ניצוץ אלוקי שמחובר ישירות לבורא עולם, ומכאן לומדים:
שתחושת הערך העצמי של האדם, אינה תלויה במעשיו או בהצלחותיו.
הערך העצמי של כל אדם – שווה! כי הוא חלק מבורא עולם, חלק – מהמציאות האלוקית!
והזהיר הבעל שם טוב הקדוש, שאסור לאדם לזלזל בכבודו וערכו, כי:
פגיעה בכבודו, היא פגיעה - בכבודו של הקב"ה.
ואם האדם יחשוב, מי אמר שאני בכלל חשוב בעולמו של הקב"ה? ויזכור, שאם הקב"ה ברא אותו ומשאיר אותו בעולמו, הדבר מוכיח שהוא נחוץ בעולם, ואם כן, כיצד אני יכול לחשוב או לומר שאני חסר ערך?
זלזול האדם בערכו העצמי: אדם שמזלזל בערכו העצמו הדבר נובע מכך הדבר שהוא חושב: שערכו תלוי במעשיו או יכולותיו, ואם הוא חסר הצלחות הוא גם מרגיש - חסר ערך עצמי, וזוהי: ענווה פסולה. האמת לאמיתה: ערכו של האדם אינו תלוי ממעשיו, אלא, רק מהעובדה שהוא בריה של הקב"ה.
שפלות פסולה: כשהאדם מרגיש חסר ערך, יש לו הרגשת שפלות, שיכולה רק להוביל אותו לחוסר עשיה וייאוש, אין לו שום רצון לנסות דברים חדשים או להתאמץ, כי במילא הוא חושב שאין שום משמעות למעשיו, כי לעולם הוא לא יהיה שווה או מצליחן.
זהירות – שפלות! תחושת השפלות מנתקת את האדם מהאמת הפנימית של עצמו, וכך הוא מכבה את האור האלוקי שבו.
שפלות טובה וחיובית: בד"כ מבטאת בענווה אמיתית, שלא נובעת מחוסר ערך, אלא, מההכרה:
שהערך העצמי שלי לא נובע ממעשי, אלא, הוא - מתנה מבורא עולם. איך ניתן להרגיש שפלות חיובית? כשהאדם מתבונן בגדלות ה', ומרגיש את קטנותו מול בורא עולם שברא שמים וארץ וכל אשר בם... הוא מרגיש התבטלות לפני הקב"ה, ונכנסת בו שמחת חיים ותחושת שליחות, ויכול לפעול מתוך ענווה ושמחה.
לקיחת אחריות על שליחות חיי: אדם שיש לו ענווה אמיתית, מרגיש תחושת אחריות לתפקיד ולשליחות שעבורו הגיע לעולם, ולכן, ענווה זאת, רק מחזקת את ערכו העצמי, והוא משתמש בשכל וחכמה במתנות שמים שקיבל למימוש יעודו, והיתרון הגדול שנובע מכך:
אין לו שום צורך להקטין אנשים אחרים.
והוא יודע בוודאות, שגם הם לא יכולים - להוריד מערכו העצמי.
ערך עצמי וענווה – שילוב מנצח: הערך העצמי מעניק לאדם כח לפעול, והענווה מעניקה לאדם - יכולת לפעול מתוך כוונה טהורה, וכששניהם משולבים יחד, זהו:
שילוב מנצח שנותן לאדם תחושת משמעות ושליחות אמיתית, שמביא עימו רגשות חיובים: אושר ושמחה, סיפוק והגשמה, ועוד.
אדם חסר ערך עצמי – מזלזל בזולת: הענווה גורמת לאדם להכיר בערכם של אנשים אחרים, ואם האדם חסר ערך עצמי הוא נוטה למלא את תחושת חוסר הערך הפנימית שלו - בזלזול בזולת, בראשו עוברת מחשבה, אם אני לא מספיק טוב, לפחות אוכיח גם לאחרים שהם לא יותר טובים ממני.
אין להשוות! לכולנו – ערך שווה: אדם עם ערך עצמי, לא מרגיש צורך להשוות את עצמו לאחרים, או לחפש איך להקטין את ערכם, כי הוא יודע שכל אחד קיבל תפקיד ייחודי בעולם, ואין שום קשר ליצור תחרות או לעשות השוואות בין אחד לשני, כי כל אדם נחוץ בעולם לצורך התפקיד הייחודי שנשמתו קיבלה בטרם ירידתה לעולם.
כל ישראל – שלמות אחת: אדם בעל ענווה מבין שהערך העצמי של כל אדם אחר, אינו גורע מערכו העצמי, כי כולנו משלימים תוכנית אלוקית אחת. ומי שמכיר בעובדה שהערך העצמי של כולנו שווה, אין לו גאווה, התנשאות או תחרות עם האחר, מה שמוכיח על כך שהוא מרגיש ערך עצמי אמיתי.
איך להגיע לערך עצמי? אדם שאינו מרגיש ערך עצמי, הוא גם לא ישמור על מעמדו הגשמי והרוחני, כי לא יהיה אכפת לו לזלזל בעצמו, ויש כמה דרכים לקנית ערך עצמי, ונעלה כמה רעיונות:
מי אוהב אותי רק מעצם קיומי? להכין רשימה של אנשים שמעריכים אותו, ויש לו ערך עצמי בעיניהם, והם מעניקים לו הרגשה שהוא שווה רק מעצם קיומו בעולם, ובלי קשר למעשיו והצלחותיו.
לחשוב כמה פעמים ביום: אני חשוב ומוערך בעיני ה' יתברך, הראיה - שהוא הוריד אותי לעולם עם עוד מיליארדי אנשים כמוני, ולכל אחד מאיתנו יש איזה מעלה שאין לשני, ולכן, ברור שאני לא מיותר בעולם, כי:
כל מה שהקב"ה ברא בעולם, הוא - ברא לשמו ולכבודו.
עצם קיומי בעולם מוכיח - שיש לי שליחות מיוחדת שרק אני יכול להשלימה, ולא אף אחד אחר בעולם.
עצה פרקטית המוכיחה, עד כמה אתה חשוב ומוערך בעיני הקב"ה:
להכין רשימה של טובות שעשה עימך הקב"ה מיום לידתך עד היום, ולאחר שכתבת כ - 100 ראיות:
יש לו 'תמונה' שמוכיחה לליבך, עד כמה אתה שווה! חשוב ואהוב לה' יתברך!
ערך העצמי שייך לעולם הרגש: ולא לעולם השכל, ולכן, לא ניתן לטפל בחוסר ערך עצמי עם סברות הגיוניות ושכליות, אלא, בראיה והוכחה ממציאות חייו של האדם, דבר שיכול לגרום לאדם להרגיש בליבו רגשות חיובים כלפי עצמו, והראיה הכי גדולה היא:
כמה טובות מיוחדות, הקב"ה עשה אך ורק עימו - באופן אישי!
הלב מלא ברגשות שגם לפעמים משתנים, ולכן, חשוב שהאדם יעשה לליבו:
'שטיפת לב' - שירגיש רגשות חיובים באופן קבוע על הטובות שהקב"ה עשה עימו, עד שהלב יסכים להאמין שיש לו ערך, וישתף עימו פעולה.
אדם מאמין שיש לו ערך עצמי, וכל פעולה שלו יקרה וחשובה לה' יתברך, הוא:
ימנע עצמו להתלכלך בדברים שאינם מיותרים.
כי יאמין שהוא יכול לעשות נחת רוח ושעשוע לקב"ה, באופן שאף אחד אחר לא יכול לעשות.
אומר רבי צדוק הכהן מלובלין: כשם שהאדם צריך להאמין בקדוש ברוך הוא, כך הוא צריך להאמין בערך עצמו.
שבוע טוב ומבורך לכלל ישראל, שפע פרנסה ובריאות, כל הברכות והישועות, אמן!