עד מלחמת העולם הראשונה התקיים בעזה יישוב יהודי משגשג. לאחר המלחמה, נעשו ניסיונות לחדש את היישוב היהודי בעיר. בשנת תרפ"א (1921) הגיע לעזה הרב יהודה לייב גולומב כשוחט, והקים בה סניף למשקאות חריפים. עוד קודם לכן היה לגולומב סניף של יקב ’ראשון לציון’ בעיר, מה שסייע לו לפתח קשרים הדוקים עם האוכלוסייה המקומית העשירה.
ועד הצירים, בראשות ד"ר חיים ויצמן ומנחם אוסישקין, שלח את נחום טיש כנציגו לבחון מה הן האפשרויות לחידוש ההתיישבות היהודית בעזה. טיש נפגש עם חכם נסים אלקיים, אליעזר מרגולין וגולומב. אלקיים, שהיה ממקימי היישוב היהודי בעזה, באר שבע וחוות רוחמה (1864-1930), המליץ על גולומב כאיש הקשר המתאים לרכישת קרקעות, בזכות קשריו המצוינים עם האוכלוסייה המקומית.
קשריו העסקיים של גולומב בעזה היו מסועפים. כמנהל סניף יקב ’ראשון לציון’ בעיר, ולאחר מכן כבעל חנות למשקאות חריפים, פיתח גולומב קשרים הדוקים עם המופתים והשייח'ים הנכבדים בעזה. קשרים אלו היוו בסיס איתן לפעילותו המאוחרת יותר בתיווך רכישת קרקעות עבור המוסדות הציוניים
בהמשך פעילותו, נטש גולומב את חנות המשקאות והחל לעסוק ברכישת קרקעות. חברת "גאולה" ניהלה עמו משא ומתן על רכישת קרקעות, ונחום טיש שלח מתעניינים רבים שגולומב ליווה אותם וסיכם את ממצאיו בדו"חות מפורטים1.
לאחרונה נחשף מכתב מרתק, המגלה כי מאחורי פעילותו של גולומב עמדה גם תמיכתו של "האדמו"ר החלוץ", הרב ישעיהו שפירא, אשר חי ופעל בין השנים תרנ"א – תש"ה (1891-1945). האדמו"ר, שהיה בין חברי תנועת "הפועל המזרחי" ופעל רבות להקמת התיישבות חקלאית של יהודים דתיים בארץ ישראל, ואף היה שותף להקמת היישובים כפר חסידים וכפר אתא, התגלה כעת כתומך נלהב גם בהתיישבות היהודית בעזה.
האדמו"ר החלוץ, שנולד בפולין למשפחת אדמו"רים, היה אחיו של האדמו"ר מפיאסצנה, רבי קלונימוס קלמיש שפירא (אין קשר משפחתי לכותב השורות) עלה לראשונה לארץ ישראל בשנת תרע"ד (1914), אך גורש חזרה לפולין על ידי הטורקים בשל נתינותו הרוסית. בשנת תר"פ (1920) עלה בשנית לארץ, הפעם בהצלחה, והחל בפעילותו הציונית-דתית הענפה.
המכתב נכתב לכבוד יובל החמישים לר' ישעיהו שפירא. גולמב שהיה חובב נוטריקונים רומז כך את שמו של האדמו"ר החלוץ בפתיחת המכתב, וכן את השנה, שהיתה השנה השלישית למלחמת העולם השנייה:
להלן המכתב המלא של גולומב לאדמו"ר:
"בעז"ה יום א' טו"ב אדר שנת ת'פול ש'לטונות א'כזרים לפ"ק גדרה. לכבוד הרב האהוב וחביב, יקר ערך, אשר אין גומרין עליו את ההלל, רבי ישעיהו שפירא שליט"א
רנ"ב בשמחה אשא כפי, לשלוח לכת"ר ברכתי, הנובעת מעמקי לבבי, ליובלו, שנת החמישים, י'אריך ש'נים ע'די י'בוא ה'גואל ו'יגאלנו י'ראה ש'כלול ע'ם י'שראל ה'מפוזר ו'מפרד.
אדוני הרב, מאלול שנת תרפ"ג זוכר אני את דבריו החביבים אלי בשבתו בלשכת המזרחי אז. וכת"ר, עודדני לבלי לעזב את עזה, ופעם הייתי בביתו בירושלים ג"כ, ומאז ועד עכשיו אני מוקיר את שם כבודו ומעריצו. ועכשיו בראותי בעיתון שמגישים לכת"ר ברכות, אמרתי אולי יקבל גם את ברכתי בתוך ברכות ידידיו ומעריציו. והיות ואני "כהן" אני עולה לפעמים גם ל"אחרון" ואולי גם "למפטיר", לכן חושב אני שעוד לא אחרתי, וכב' יקבל את ברכותי, אני מברך את כ' בברכות כהן ואני מאחל לכת"ר אריכות ימים ברב עושר ותענוג. ידידו מכבדו ומעריצו, י"ל הכהן גולומב".
המכתב נחשף בימים אלה בארכיונו הפרטי של השר יוסקה שפירא ז"ל, בנו של האדמו"ר החלוץ, והגיע להרה"ח ר' מיכה קליין, החוקר את דמותו והגותו של האדמו"ר החלוץ.
המכתב חושף לראשונה את הקשר המיוחד בין השניים ומעיד כי האדמו"ר החלוץ עודד את גולומב להישאר בעזה בשנת תרפ"ג (1923), במפגש שהתקיים בלשכת המזרחי. הקשר המשיך גם בביקור שערך גולומב בביתו של האדמו"ר בירושלים.
החיבור בין השוחט החסידי מעזה לבין האדמו"ר החלוץ הוא מובן מאליו, אם כי לא נחשף עד ימינו.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com