איך התבטא הבעש"ט הקדוש על 'ניגון התעוררות של רחמים'?
לבעל שם טוב הקדוש היה תלמיד מובהק, שגם הלחין את ניגוניו - רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב תאריך היארצייט שלו כ"ה אלול - שבת זו.
בדורו של הבעל שם טוב הקדוש לא היה כלי נגינה, אם כן, כיצד הלחין רבי יחיאל מיכל את ניגוניו? ברוח קודשו הוא הגיע לעולם הניגון בשמים, ומשם היה שואב את ניגוניו הקדושים!
'ניגון התעוררות של רחמים' – הוא אחד מניגוניו המפורסמים, שעד היום מעורר חיבור לעולם העליון, והבעל שם טוב הקדוש מאוד אהב ניגון זה. ברגעי חייו האחרונים של הבעל שם טוב הקדוש, הוא ביקש מה'חבריא קדישא' תלמידיו הקדושים לשיר ניגון זה, ובסיום הניגון אמר:
'מבטיח אני לדורותיכם, שמתי היכן ומי שינגן את 'ניגון התעוררות של רחמים', אזי, בכל היכל שרק אהיה – אני אשמע, וישנם מלאכים שמביאים ידיעות ובשורות לנשמות, ואני גם אנגן, ואעורר רחמים רבים על בעלי תשובה שמנגנים ואעמוד לפני כיסא הכבוד, ואעורר עליו רחמים רבים'.
בזכות רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב, זכינו להבטחה נפלאה מפי קודשו של הבעל שם טוב הקדוש, שיעמוד ויסנגר עלינו לפני כיסא הכבוד!
ולפני יום הדין, נשיר או ננגן ניגון זה, והוא יעלה לשמי מרומים לבעל שם טוב הקדוש שיעמוד לפני כיסא הכבוד ימליץ יושר ויבקש רחמים על כלל ישראל.
ונאה להוסיף לספר על רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב שהיה מוסר דרשות בכישרון מיוחד ודבקות אלוקית, ובאחד הפעמים שהגיע לבעל שם טוב הקדוש, קיבל ברכה מיוחדת: "אהבת צדק ותשנא רשע, על כן - משחך אלוקים". באותו מעמד הבעל שם טוב הקדוש ברך אותו שינהרו אליו תלמידים רבים, והברכה התקיימה במלואה!
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לשבוע ולשנה טובה ומבורכת
נביא כמה סיפורים נפלאים על רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב, המוכיחים שאם כך התלמיד, איך ניתן בכלל לדבר מדברי קודשו של רבו אור עליון אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש, שאמר לפני מיתתו: "אל תבואי רגל גאווה".
הרה"ק מקאמרנא זי"ע מוסיף ב'היכל הברכה' פר' כי תצא, ואומר: "והתמכרתם שם" - בליבך, "לאויבך" – שצריך לחשוב בלב נשבר ולחשוד שנמסר ונמכר לאויבו יצר הרע 'לעבדים ולשפחות' כי כל מעשיו הם על מנת לקבל פרס, בבחינת: עבד ושפחה, וזה 'התמכרתם' ולא כתיב 'ונמכרתם'...
'ואין קונה' – תחשוב בלב נכנע, נשבר ושפל שאתה מלא רע, נמכר ומסור ליצרך הרע, ומצוותך הם על מנת לקבל פרס כדרך העבד והשפחה, וההפסד מכך: שעדיין לא עשית רצון ותענוג לבוראך מימיך...
ועוד אמר הבעל שם טוב הקדוש ברגעיו האחרונים: "אני מסלק כל השגות שהשגתי ובער אנוכי ולא אדע, רק מאמין אני"!
דברים אלו, הם הרהורי תשובה ובקשת סליחה מבורא עולם וצדיקי עליון, והקוראים היקרים, על שאנו כותבים את דברי קודשם של צדיקי עליון, ומבקשים רחמים רבים שנזכה לכתוב את הדברים רק מתוך לב נכנע, נשבר ושפל על מנת לעשות רצון בוראנו, לעשות לו יתברך דירה בעולם התחתון, ולעשות לו נחת רוח ותענוג אמיתי, ונזכה להכתיר אותו השבוע למלך ברוב עם, ולגלות מלכותו, עד:
"שיאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".
רבי נחמן אמר, שהעולם אומר שסיפורים מרדימים, ואני אומר שסיפורים מעירים מהשינה... רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב היה כ"כ דבוק בקב"ה עד שהרגיש כאילו הוא נמצא במציאות בעולמות העליונים, והיה לומר לחסידיו, שכאשר יגיע אחרי המאה ועשרים שנה לבית דין של מעלה, ישאלו אותו:
מפני מה לא למדת תלמוד בבלי וירושלמי, ספרא וספרי, תוספתא ופוסקים? ואשיב: מוחי לא השיג ללמוד כל כך.
וכשישאלו אותו, למה לא התענית בכל יום ב' וה' כמו שכתוב בשולחן ערוך? אשיב: הייתי איש חלש, ולא יכולתי להתענות. וכשישאלו אותו, למה לא הרביתי לתת צדקה? אשיב: הייתי עני.
אבל אם אחרי כל השאלות הללו, יאמרו לי: היית עם הארץ, וגבר חלש, ועני מדוכא, אז: במה היה לך להתגאות? על זה - לא אדע מה להשיב להם! (ליקוטים יקרים).
פניו של רבי יחיאל מיכל - בערו כמראה 'לפיד אש'! דבקותו הנדירה של רבי יחיאל מיכל, גרמה שבשנתיים האחרונות לחייו היה צריך שיהיה איתו תמיד אדם נוסף, כדי לשמור שנשמתו לא תצא מגופו מרוב דבקותו בה' יתברך!
הוא היה נוהג ללכת אנה ואנה, בדבקות עילאית נוראה בה' יתברך, עד שפניו היו בוערות ממש - כמראה לפיד אש. רבי אברהם מרדכי אחד מתלמידי אביו הקדוש רבי יצחק מדרוהוביץ התבטא ואמר, שאחיו ראה: 'איך העקבים של רבי יחיאל מיכל הקדוש, עומדים בגן עדן העליון, ועל כן, הוא צריך שמירה יתירה'.
דבקותו המיוחדת - ב'רעווא דרעווין': דבקותו העצומה בה' יתברך, התבטאה במיוחד בשבת קודש בסעודה שלישית, ולכן, כל מי שהיה בקרבתו ידע שבזמן זה, צריך להזכיר לו דבר מה שקשור לעניני העולם הזה.
יציאת נשמתו – מתוך דבקות במלך העולם: בשבת קודש כ"ה אלול עת 'רעווא דרעווין' סעודה שלישית, היה רבי יחיאל מיכל לבד בחדרו, ולא היה מי שיזכיר לו דבר מה מעניני העולם הזה, ומגודל תשוקתו ברגעים אלו הסתלקה נשמתו לשמי מרומים - לשורשה העליון!
תיאור יציאת נשמתו הקדושה – 'ברעווא דרעווין': רבי יחיאל מיכל נהג לאכול סעודה שלישית בחדר מיוחד עם אחד מבניו, ולאחר מכן, היה הולך לבית המדרש לומר את דברי קודשו, ולשיר שירות ותשבחות עם חסידיו.
באותה השבת שעלתה נשמתו לעולם העליון, סעד רבי יחיאל מיכל סעודה שלילית בחדרו, אך לא היה איתו אדם נוסף.
רבי יחיאל מיכל רץ בחדרו אנה ואנה בדבקות עילאית נוראה, כשכולו בוער באש שרפי קודש, דבקות עצומה לקב"ה, והיה אומר:
"בהאי רצון אסתלק משה"...
אחר זמן, הבחינה בכך ביתו הצדקת, ורצה במהירות לאחיה הצדיק רבי יצחק מראדוויל, והוא הגיע במהירות לאביו, ותפס בו כדי לבלבל את דעתו, ולהוריד קצת את הדבקות העצומה שהיה שרוי בה, וברגע שהצליח לתופסו, נפל רבי יחיאל מיכל על שכמו, ואמר:
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – ויצאה נשמתו הקדושה (נתיב מצוותיך).
קדוש עליון! מדוע לא נכנס מיד לגן עדן? נשמע מפיו של רבי אברהם חיים בעמח"ס "אורח לחיים", שזמן רב לאחר הסתלקותו, הוא היה רואה את ארון האלוקים המגיד הקדוש מזלאטשוב, כשהוא עומד מחוץ לגן עדן.
ומאוד רצה להבין את הדבר, על כן, התענה כמה וכמה תעניות, ולאחר כמה תעניות, ראה אותו שוב - מחוץ לגן עדן! ולא ויתר, ורצה להמשיך עוד להתענות... עד שהגיע אליו רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב בחלום, ואמר לו:
חסתי עליך, למה תסגף את עצמך בחינם?! וסיפר לו רבי יחיאל מיכל: תיכף כשהגעתי לעולם העליון רצו להוליך אותי לגן עדן, ואמרתי להם:
רצוני לקבל עימי איזה נשמות מהגיהינום, ולהעלות אותם איתי לגן עדן.
והשיבו לי, שעל פי שורת דין האמת, אינם יכולים לפטור אותם מדין גיהינום. ואמרתי להם:
שכל זמן, שלא יתנו לי את אותן הנשמות – לא אכנס לגן עדן! (גדולים מעשי צדיקים). אשרי אוזן ששמעה כל אלה...
כ"ה אלול - יום בריאת העולם: נסמוך על הבטחתו של הבעל שם טוב הקדוש, שהבטיח שמי את 'ניגון התעוררות של רחמים, ויהיו לו הרהורי תשובה, הוא:
יעלה את ניגונו לפני כיסא הכבוד, יבקש עליו רחמים, וימליץ בעדו, ומה יותר טוב מזה, כשיום הדין הגדול, בעוד - ימים ספורים.
ויזכו כל בית ישראל לכתיבה וחתימה טובה, כל הברכות והישועות, גילוי מלכות שמים, בביאת משיח צדקנו במהרה ברחמים, אמן!