הקשר המבהיל בין המחלוקת בין צאנז לסאטמר למחלוקת קרח ועדתו

לכבוד שבת פרשת קרח בה דרשנים דנים אודות המחלוקת המפורסמת, דרש[1] כ"ק האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג, בעל ה'שפע חיים' ו'דברי יציב', את ששמע מאביו ששמע מזקנו בעל ה'יטב לב' ששמע מזקנו בעל ה'ישמח משה' שהעיד שבגלגולו הקודם היה מיוצאי מצרים והוא זוכר את שהותו שם ואת השעבוד, כולל היאך היה נראה הנוגש האכזרי.

בשיחה עם ד"ר מנחם קרן-קרץ חוקר חסידות סאטמר, מחבר ספר 'הקנאי' על דמותו והגותו (ומלחמותיו) של הרבי הקדוש מסאטמר בעל ה'יואל משה', נאמר לי שככל הנראה כוונתו של ה'שפע חיים' (שקיבל מזקנו ה'יטב לב' שקיבל מזקנו ה'ישמח משה' וכו'), על הגורם הרוחני למחלוקת "צאנז-קלויזנבורג / סאטמר" בתקופת הקמת המדינה.

המתיחות בין שני האדמו"רים החלה עוד באמריקה כאשר שמו של הרבי מצ"ק, שלפני השואה היה בן חסותו של הרבי מסאטמר שאף העניק לו את כיסא הרבנות בקלויזנבורג, נודע לשם ולתהילה בעקבות מפעל 'שארית הפליטה' שהקים עבור ניצולי השואה. על הרבי מסאטמר הקשיש ממנו, לעומת זאת, נמתחה באותה תקופה ביקורת בשל התנהלותו בשואה ובמיוחד היות שניצל ברכבת קסטנר הציונית. היות ששני האדמו"רים הכריזמטיים הקימו את קהילותיהם בוויליאמסבורג, ממילא נוצרה תחרות בין חצרותיהם והמוסדות שהקימו.

התחרות בין שני האדמו"רים יוצאי חלציו של ה''ישמח משה' מאויהל התרחבו והתעצמו בארץ ישראל כאשר שניהם רצו להקים לעצמם קריה חסידית דוגמת זו שהקים הרבי מויז'ניץ בבני ברק. לרבי מסאטמר היה כבר ניסיון רע כאשר ניסה להקים את חצרו בירושלים לאחר השואה, אך בעקבות ניסיון כושל זה היגר בסופו של דבר לאמריקה וקבע שם את משכנו. לכן החליט לחפש לעצמו מקום אחר לייסד בה את השיכון לחסידיו.

גם הרבי מסאטמר וגם הרבי מצאנז קלויזנבורג נתנו עיניהם בנתניה שבה היו כבר תנאים טובים להצלחה. ראשית, הייתה בה כבר קבוצה גדולה יחסית של חסידים יוצאי הונגריה, שנית משום שבעיר זו הייתה תעשיית יהלומים מפותחת שהיה עיסוק מקובל בעולם החסידי בארץ ובחו"ל, ושלישית, ראש העיר תמך בהקמתה של קריה חסידית בעיר.

הרבי מצאנז קלויזנבורג הצליח להקדים את הרבי מסאטמר, בין היתר בזכות הקשרים שיצר עם אישים פוליטיים ממפלגות שונות ובזכות הבטחתו כי המוסדות שיקים ישרתו את כלל תושבי העיר, והקים קריה מפוארת בנתניה, ואת בית החולים לניאדו-צאנז כפי שעינינו רואות.  

ממשיך קרן-קרץ: "הרבי מסאטמר נפגע, וכך נגרמה מחלוקת גדולה ועצומה, שגררה לתוכה את העדה החרדית, את נטורי קרתא, ואת עולם החסידות בארה"ב". בין היתר האשימו את הרבי מצאנז קלויזנבורג על יחסיו הקרובים עם ראשי המדינה הציונית ובמיוחד עם בן גוריון.

"בידי השבועון הדתי 'פנים אל פנים' מאותם הימים שסיקר את הפרשה הכאובה, בשנת תשכ"א (1961) בכותרת "קרבות רחוב בחוצות ירושלים בין סאטמר לקלויזנבורג", מספר קרן-קרץ.

העיתון שהיה ידוע בחיבתו לפרסם מחלוקות כתב בארוכה:  

"יחסי האיבה שבין חצר סאטמר לחצר קלויזנבורג יש להם היסטוריה ארוכה. אשתו הראשונה של הרבי מקלויזנבורג היתה בתו של הרבי מסיגט, רבי חיים צבי טיילבוים זצ"ל, בעל 'עצי חיים'. ר' חיים צבי מסיגט היה אחיו של הרבי מסאטמר רבי יואל טיילבוים שליט"א, אבל עוד לפני שנים רבות 'גבה הר' בין שני האחים ופרצה בניהם מחלוקת מרה וקשה, כך שחצר סיגט וחצר סאטמר נעשו אויביות זו לזו", מדווח עיתון 'פנים אל פנים' לקוראיו הרבים בבני ברק וירושלים.

בהמשך העיתון הרחיב על הגישות השונות בין שני האדמו"רים, כשיחסו של הרבי מצאנז לארץ ישראל ולציונות הוא חם וחיובי.

לא נרחיב בפרטי הפרשה הכאובה, כיון שאין רצוננו לעורר מחלוקות ישנות, שכן בהמשך הכתבה נטען על "קרבות רחוב", ו"אלימות קשה" ב"שבת השחורה" אי שם בשנת תשכ"א (1961).

נציין רק שבשל ההתנגדות הרבה לחצרו מצד סאטמר והעדה החרדית מחד גיסא, והחשש שגם אגודת ישראל תתנכל לה, החליט הרבי מצאנז קלויזנבורג לשלב את מערכת החינוך שלו במסגרת הממ"ד בתכנית לימודים מיוחדת בדומה לדרך בה נהגו חסידי חב"ד בא"י. עוד נזכיר שבגלל המתיחות בין החצרות בוויליאמסבורג, העתיק הרבי מצאנז קלויזנבורג את מרכז החצר ואת הישיבה המרכזית לעיירה יוניון סיטי שבניו ג'רסי.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

ברוך השם שבימינו חסידי סאטמר מצהיבים פניהם לחסידי צאנז, והשלום והשלוה שורר בין החסידיות צאצאי הרבי הקדוש בעל ה'ישמח משה' זי"ע.

[1] ראה: שפע חיים דברי תורה, מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה. דברי תורה מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק שליט"א פרשת קרח תשפ"ד, גליון ב' אלפים קל"ג, שנה מ' גליון מ"ב