חג שבועות תק"כ - פטירת הבעש"ט הקדוש
הבעל שם טוב הקדוש הסתלק ביום א' בחג שבועות.
"כל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו כל עוונותיו בשביל כבוד שעשה" (שבת, קה ע"ב)
דמעות שאדם מוריד על אדם כשר: "הקב"ה סופרן - ומניחן בבית גנזיו, שנאמר: נודי ספרתה עתה שימה דמעתי בנודך, הלא בספרתך" (ילקו"ש על תהלים, רמז נ"ו).
הבעל שם טוב הקדוש חזה את פטירתו, בתחילת שנת תק"כ, ואמר לתלמידיו בהושענא רבה באותה שנה: 'הכינו לכם רבי חדש שיאיר לכם את הדרך' כי בשנה הזאת אני הולך לעולמי.
שביעי של פסח - רבי פנחס מקוריץ במזיב'וז אצל רבו
שביעי של פסח תק"כ, רבי פנחס מקוריץ הגיע לשבות את החג עם הבעל שם טוב הקדוש במזיבו'ז, ובזמן תפילת החג גילו לו משמים, שנגזר על הבעל שם טוב הקדוש להסתלק בקרוב מהעולם, מפני שפעל רבות בעוז ותעצומות נגד כת שבתאי צבי, כפי המעשה הידוע שהיה בערב יוה"כ שרצו כת שבתאי צבי לשרוף את הש"ס בבלי.
רבי פנחס מקוריץ התעצם בתפילה, אך ראה שלא הצליח להועיל לביטול הגזרה, התעצב רבי פנחס מקוריץ על שלא הלך למקווה בערב החג, כי אם היה רואה דבר זה במקווה, לפי דעתו, היה יכול להועיל בדבר הגזרה.
גדולת תלמידו הקדוש רבי פנחס מקוריץ: אחר התפילה, שאל אותו הבעל שם טוב הקדוש אם אתמול הלך למקווה, וענה לו שחמת חולשתו נמנע מהטבילה.
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: 'כבר נעשה מעשה, ואין אחר מעשה כלום, ואם היית טובל במקווה, הייתי יכול לבטל את הגזרה'.
לאחר חג הפסח נחלש הבעל שם טוב הקדוש וחלה, ועם כל זה, בכל פעם שעמד להתפלל לפני התיבה, היה מתחזק.
הבעל שם טוב הקדוש ידע שקיצו קרוב, ולא הודיע על הגזרה ליתר תלמידיו, ולפני חג שבועות שלח את תלמידיו לשבות את החג בכל מיני מקומות מחוץ למזיבו'ז, כדי שלא יהיו נוכחים בעת הסתלקותו, ורק רבי פנחס מקוריץ נשאר עימו ולא נסע לביתו.
ערב חג שבועות - טרם הסתלקותו
בליל שבועות טרם הסתלקותו, הכל התנהל כרגיל בהיכל קודשו של הבעל שם טוב הקדוש, אנשי שלומו למדו בבית המדרש, והיו ערים כל הלילה ואמרו את תיקון האר"י ז"ל, והבעל שם טוב הקדוש אמר לפניהם דברי תורה, בנושאי החג וענייני מתן תורה.
באשמורת הבוקר, שלח הבעל שם טוב הקדוש לקרוא לתלמידיו, וכולם התאספו להיות נוכחים בעת הסתלקותו. ואח"כ שלח לקרוא לאנשי ה'חברא קדישא', להורות להם איך יתנהגו בטהרתו ובקבורתו, וא"כ ציווה שיכניסו אליו מניין להתפלל, וביקש שיתנו לו סידור, ואמר: 'אשתעי מעט עם ה' יתברך'.
רבי נחמן מהורדנקא לא מוותר: לאחר התפילה, רבי נחמן מהורדנקא הלך לבית המדרש לבקש רחמים, אך אמר לו הבעל שם טוב הקדוש שלחינם הוא מרעיש (עולמות) 'כי רק אם היה יכול להיכנס לפתח שהיה הבעל שם טוב רגיל להיכנס בו, היה יכול לפעול עבורו'.
ברגעי חייו האחרונים – המשיך לעסוק בתיקון נשמה: כידוע הבעל שם טוב הקדוש תיקן רבבות נשמות בחיים חיותו, שבאו אליו בכל עת מצוא, ובמיוחד בזמן מנחה בערב שבת קודש.
והנה, גם בשעותיו האחרונות עלי אדמות, הגיעה אליו נשמה אחת לבקש תיקון... וגער בה הבעל שם טוב הקדוש ואמר: שמונים שנה אתה נע ונד, ועד היום לא שמעת שאני נמצא בעולם...
הבעל שם טוב הקדוש מוחל למלאך המוות: המשרת של הבעל שם טוב הקדוש, שמע אותו אומר: אני מוחל לך אותם שתי שעות, ולא תענה אותי, אמר לו המשרת: עם מי רום מעלתו מדבר?
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: אין אתה רואה את מלאך המוות, שהיה תמיד בורח ממני, ועכשיו שנתנו לו רשות עלי, כתפיו התרחבו והוא שמח שמחה גדולה עלי.
הבעל שם טוב הקדוש, מקבל את אנשי עירו ואומר לפניהם דברי תורה: אח"כ באו כל אנשי העיר לקבל את פני הבעל שם טוב הקדוש ביום טוב. ואמר לפניהם דברי תורה.
ובעת הסעודה ציווה מהמשרת שייתן לו דבש בצלוחית גדולה, והמשרת נתן לו בקטנה. אמר: אין שלטון ביום המוות, אפילו הגבאי אינו מציית לי.
ואח"כ אמר: עד כאן אני גמלתי חסד עימכם, ועכשיו אתם תגמלו חסד עימי. ואח"כ הלך לבית הכבוד, והמשרת רצה ללכת אחריו, שאל אותו הבעל שם טוב הקדוש: מה יום מיומיים שאתה רוצה לילך אחרי, מה ראיתי בי? והמשרת לא הלך אחריו.
הבעל שם טוב הקדוש אמר לאנשיו סימן: כאשר אפטר מהעולם, שני השעונים יעמדו.
וכאשר בא לרחוץ ידיו, השעון הגדול עמד. ואנשיו סובבו את השעון, כדי שהוא לא יראה שנעמד השעון. אמר להם הבעל שם טוב הקדוש: ידעתי שעמד השעון, אני לא דואג לעצמי, כי אני יודע בבירור שאצא מפתח זה, תיכף אכנס לפתח אחר (גן עדן).
מילותיו האחרונות של הבעל שם טוב הקדוש קודם מיתתו:
תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש רצו לשמוע, מה אומר הבעל שם טוב הקדוש ברגעיו האחרונים טרם נפרד מהעולם, והיטו אוזנם ושמעו שאומר את הפסוק: "אל תבואני רגל גאווה".
ואמר הבעל שם טוב הקדוש ברגעי חייו האחרונים:
"אני מסלק כל השגות שהשגתי, ובער אנכי ולא אדע, רק מאמין אני"! (ישמח ישראל, תולדות אות א).
ועוד התבטא: "כעת אני יודע למה נבראתי, וכוונת בריאתי" (אגרא דכלה, פר' וילך).
רגעי חייו האחרונים של הבעל שם טוב הקדוש: וישב הבעל שם טוב הקדוש על מיטתו, וציווה שיעמדו סביב מיטתו מנין אנשים, ואמרו "ויהי נועם".
ואמר להם דברי תורה על עמוד שעולין מגן עדן תחתון לגן עדן עליון, וכן בכל עולם ועולם היאך הוא בעולם שנה נפש, ובביאור על סדר עבודת ה'.
והיה שוכב ויושב, שוכב ויושב כמה פעמים, וכיוון את הכוונות עד שלא שמעו את חיתוך אותיות של הכוונות.
וציווה שיכסו אותו בסדין, והתחיל להזדעזע ולחרוד כמו בתפילת שמונה עשרה, ומכיוון ששכב בפעם האחרונה ונח, סברו שישן ופסקו מלומר: "ויהי נועם", ובאותה העת ראו שהשעון הקטן עמד.
והמתינו עד בוש, והניחו נוצה על חוטמו - וראו שנפטר.
כל זה שמעתי מרבי יעקב מק"ק מעז'יבוז' שנפטר בארץ הקודש, והרב סיפר שרבי לייב קעסלער ראה את יציאת נשמתו של הבעל שם טוב הקדוש, שיצאה ממנו כמו שלהבת במראה תכלת.
כשהלכו אחר המיטה לבית העלמין, הלך רבי וולף קיצעס בראש המלווים וכשבא לבית העלמין, ציווה להעמיד את המיטה, וגילה מעט את הפנים וכיסה, וכן עשה כמה פעמים.
ואמר כי עשה כן, מחמת שמלאכים ושרפים השתוקקו להביט בפניו.
כי בעודו בחיים, לא היו יכולים להביט בפניו, מגודל קדושת אור פניו!
אך עכשיו כאשר ירדו ונתקבצו מלאכי מעלה להשתתף בלוייה כבמזמוטי חתן וכלה, ירד הקדושה קצת, כבר היו יכולים להסתכל בו, ועשיתי מבוקשם.
ואמר: "כי מלאכים באו לראות איזה גוף קדוש היה בעולם" (מאמר מרדכי, ובכתבי ר"י שו"ב).
בעת הלוויה, תמה רבי נחמן מהורדנקא שאינו רואה מאומה למעלה בשמים מגדולת הבעל שם טוב הקדוש, וכשהגיעו סמוך לבית החיים, ראה נוראות גדולות, ואמר זאת רבי וולך קיצעס.
הבעל שם טוב הקדוש ציווה שיקבר בסמוך לרבי לייבוש הנסתר, שהיה אחיו של רבי נחמן מהורדנקא.
רבי נחמן מהורדנקא לא ניחם על פטירת רבו: קשה שלא להוסיף את קשייו הרבים של רבי נחמן מהורדנקא שלא ניחם על פטירת רבו.
רבי נחמן מהורדנקא, מאוד רצה לעלות לארץ ישראל, ובכל פעם שביקש את רשותו של הבעל שם טוב הקדוש, הוא דחה אותו.
לאחר הסתלקות הבעל שם טוב הקדוש, באחת הפעמים שהיה על ציונו קיבל את רשותו לעלות לא"י.
רבי נחמן עלה לא"י ועלו עימו עוד כמה חלוצים חסידים ואנשי מעשה, ויסדו ביחד שכונה בטבריה.
רבי נחמן לא מצא מנוח וניחומים על פטירת רבו, והיה נוהג בכל יום לטייל לבדו ומקטרתו בפיו, בין ההרים הצופים לים הכנרת בעיר טבריה.
אנשי טבריה לא הבינו, מה הוא מחפש על ההרים, ולמה הוא מטייל שם, ויש שחשבו שמא דעתו אינה שלמה ח"ו.
ולא ידעו שהוא עוסק בעבודת רבו הבעל שם טוב הקדוש, שערך התבודדות ועסק בעבודת ה' בין הרי הקרפטים בין קיטוב לקוסוב, ורצה לתקן בין ההרים מה שתיקן רבו בהרי הגולה, ובכל פעם, היה נמס ליבו כשנזכר כמה השתדלות עשה רבו כדי לעלות לארץ ישראל, אבל, מהשמים עיכבוהו.
נשמתו של מרן אלוקי "קודש קודשים' אור שבעת הימים עלתה לגנזי מרומים - אור צח, אור קדמון, אור בהיר החזיר את נשמתו הטהורה.
שלא קם כמותו מימות התנאים והגאונים, אשר החיה את נפשנו, וגאל אותנו מן המיצר, והדביק נפשנו באור עליון, אור החיים, רבינו – אור נפשנו, הרב ישראל בן אליעזר, יצאה נשמתו בטהרה, באומרו:
"אלוקי, ריבון כל העולמים, אל תבואי רגל גאוה" (הקדמה ל'נתיב מצוותיך', 'נוצר חסד').
מוזכר בספר 'שבחי הבעש"ט' שאמר הבעל שם טוב הקדוש: "שאילו לא יבוא הגואל צדק במשך שישים שנה, מוכרח אני לבוא בזה העולם".
לע"נ הבעל שם טוב הקדוש רבי ישראל בן אליעזר, ואימו הצדקת שרה, יהי רצון שנזכה במהרה לביאת משיח צדקנו ברחמים, אמן!