אחת הספריות הגדולות ביותר בבעלות פרטית הייתה ללא ספק ספרייתו של הרבי מגור בעל האמרי-אמת זצ"ל (תרכ"ו - תש"ח) תכולת הספרייה הייתה מגוונת מאוד ובה ספרים יקרי ערך ובלתי מצויים, כתבי יד עתיקים שלא שזפתם עין ועוד ספרים רבים אחרים. הספרייה של הרבי לא הייתה סוד בלשון המעטה, ההיפך, היא הייתה מפורסמת מאוד לא רק בקרב אספנים וביבליוגרפים אלא בכל העולם כולו. לא נוכל במסגרת מצומצמת זו לסקור את את הספרייה לא כ"ש את תכולתה, נעלה כאן כמה עובדות אודות הספרייה ובעליה.
הספרייה של הרבי מגור
חיבתו של האמרי-אמת לספרים מן המפורסמות, הרבה עמל השקיע הרבי ברכישתם של מאות ואלפי הספרים שברשותו, כה יקרים וחביבים היו הם בעיניו עד שהיה מוכן לפזר עליהם כל הון שבעולם. בהספד שנשא על אשתו הראשונה בת רבי נח שחור מביאלא אמר:
"בשנות הנוערים כשהיה דחקות נתת לי את התכשיטים בכדי לקנות ספרים תעמוד לך גם זכות זו עתה".
את אוסף הספרים החל לעודד ולטפח עוד בשנות בחרותו אז כבר יצר קשרים עם חובבי ספרים מכל אירופה שמצדם דאגו להמציא לפניו או לפחות לידע אותו על כתב יד או ספר מהוצאה נדירה שנקלע בחכתם.
חיבתו של האמרי-אמת לספרים לא הייתה עניין אישי חלילה כל מאודו היה לשם הגדלת תורה והאדרתה, הוא הרבה את הנגשת הספרים לעיון לכל דכפין גם נהג בעין יפה ונתן את הדפסתם לאור עולם ללא בקשת שום תמורה - אלה וכאלה יעידו כאלף עדים כי אדיר חפצו היה להגדיל תורה.
הוא סייע רבות להדפיס מחדש את ספרי המאירי על כמה מסכתות ספר פקודת הלויים להרא"ה שהיה נדיר מאוד בתקופתו כמו כן העניק מכתבי היד שלו להדפסת ספרים שונים, כגון תוספות הראש על גיטין, ספר עץ הדעת הטוב מהמקובל רבי חיים וויטאל זצ"ל שם כתב בהקמה:
שולח אני לידך... ולדעתי נכון להדפיס ביחד גם אשר אצריף החי' על תהילים ע"ד הפשט מכתי"ק הרח"ו זצ"ל הנמצא אצלי מכתי"ק בעצמו ושמעתי בזה מילין מפ"ק אמוז"ל (השפת אמת מגור) כי נצטווה הרח"ו ז"ל לחדש חידושים ע"פ פשט והם חביבים למעלה
א"ד דודך הדו"ש אברהם מרדכי אלטער
עולם הספר
הרבי מגור הרבה לצאת ולבוא בספריות רבות בכל העולם על ביקור בספרייה באיטליה כתב בספר תפארת יהושע (בלרכוביץ): בדרכו לארץ ישראל הייתה אחת מחניותיו של מרן האדמו"ר מגור בעל אמרי-אמת זצ"ל באיטליה שם ביקר בספרייה שאצורים בה כתבי יד עתיקי יומין, בין שאר הספרים שמצא שם הזדמן לידו חיבור בכתב יד שעל גבי שערו צוין שהתחבר ע"י אחד מן הראשונים, האדמו"ר שהיה כידוע בקיא בכתבי יד ובספרים עיין בספר ומשעמד על תוכן הדברים, אמר שטעות בדבר ואין מחבר הספר אותו הראשון אשר צוין בשער אלא נתחבר ע"י ראשון אחר. בצאתו את הספרייה אמר האדמו"ר בחיוך: שנינו לעולם ילמד אדם בנו אמנות והנה ביכולתי להיות מומחה לכתבי יד.
כך גם ביקר בספריות נוספות באלכסנדריה, בברלין, וינה, ירושלים, טבריה ועוד. וכמו שכתב אחיו הצעיר של הרבי רבי מ"מ מפאבניץ הי"ד "הוא עמד בקשרי מכתבים עם הספריות הגדולות ביותר בעולם ובעצמו נסע לאיטליה וחיפש שם בגניזות בתי כנסיות ישנים כתבי יד ישנים"
בביקור של הרבי באלכסנדריה של מצרים תיאר זאת ביומנו אחיינו של הרבי הרב פנחס יעקב לוין ז"ל וכתב שעה ארוכה סייר הרבי בין העתיקות המוצגות בצאתו התבטא באכזבה שם : סבור הייתי שאמצא במקום חפצי יודאיקה עתיקי יומין ספרים נושנים או מטבעות יקרות ערך בסוף לא מצאתי מאומה מלבד ערבה חבוטה של הושענא רבה'.
בספרו של הרב אברהם יצחק מברומברג על האמרי אמת הוא מספר:
בבקורו בירושלים בשנת תרצ"ב בקש להביא את קטלוג הספרים שבאוניברסיטה העברית האוניברסיטה שלחה לו את הקטלוג הדרוש ביחד עם אחר הספרנים שלה אחרי שעיין בקטלוג העיר הרבי בנוגע לספר אחד הרשום בקטלוג ששנת דפוסו בטעות הספרן נבהל לשמוע ממנו דבר כזה ורץ לאוניברסיטה לעיין בספר עצמו וחזר אל הרבי והודה שהצדק עמו
רוצה אדם בקו שלו
ספריית הרבי הייתה בדירתו הפרטית בגור-פולין והשתרעה על שלושה חדרים עמוסים בספרים מן המסד ועד הטפחות. בעבודת נמלים קטלג הרבי כל ספר וכותר בסדר מופתי לפי שנים, נושאים ועניינים. כחץ מקשת ידע לשלוף את הספר ממקומו שבאחד המדפים. על בקיאותו הנפלאה מספר רבה הראשון של בני ברק הרב אריה מרדכי רבינוביץ זצ"ל בספרו שערי אריה שם כתב:
"אחר פטירת מו"ח ז"ל מכרתי את אוצר הספרים לאדומ"ר מגור זצלה"ה ובעת שמסרתי לו הספרים היה ארגז אחד מלא ספרים של חכמי הספרדים ושאל אותי האדומו"ר אם עיינתי לפעמים בספרים הללו ואמרתי לו שלא עיינתי בהם כלום, ואז הוציא ספר אחד ונתן לי לעיין ואמר לי בשחוק קל על שפתיו כי המחבר הזה הוא 'איש אמת'".
ממשיך הרב רבינוביץ לספר:
"עיינתי בהקדמה וראיתי שהמנהג במקומו בספרד היה כשהאברך האוכל מזונות על שולחן חותנו צריך להדפיס ספר ואם אינו מדפיס איזה ספר אזי אין לו התחייבות על המזונות, לכן כותב המחבר שהיה מוכרח להדפיס ספר ולכן קיצר מספר 'ברכי יוסף' למען יחזק את מזונותיו....
"ושחקתי, שאכן המחבר הוא איש דובר אמת".
בעיתון שערים התפרסמה בשעתו כתבה 'האור שכבה' מאת רבה של תל אביב הרב יצחק ידידיה פרנקל ז"ל שכתב: והעיד מורי ורבי הגאון רבי מנחם זמבה הי"ד שלא היה ספר אחד בספריתו (של הרבי מגור) שלא היה בקי בו מתחילתו ועד סופו
הרבי והפרופסור
באותן שנים נודע פרופסור מוכר ובעל שם עולמי בשם דניאל חבולסון[1] בנסיבה מיוחדת שלח לו הרבי מגור כרכים אחדים מן הדפוס הראשון של התלמוד. הידעה על אותו משלוח בין הרבי והפרופסור הגיעה גם לעיתון "אונזער עקספרעס" (אחד היומונים החשובים בורשה בין שתי מלחמות העולם)
על המשלוח סיפר האמרי-אמת בפגישתו עם ר' ליפא שוואגר[2] בשנת תרפ"ד בוינה: היה זה שהרבי עשה את דרכו לארץ ישראל ברכבת דרך וינה עד טריעסט ומשם באוניה לא"י, בווינה התעכב כמה ימים, כאן בא אליו מוכר הספרים הידוע ר' ליפא שווייגער מחסידי הוסאטין שהיה רגיל להמציא לרבי ספרים יקרי מציאות. במהלך השיחה סיפר הרבי לר' ליפא על דפוסי ערש נדירים ששיגר דורון לפרופסור דניאל חבולסון בפטרבורג שהיה מקורב לשלטון הרוסי בכדי שיעמוד לצד היהדות המסורתית בוועידה המתוכננת ויסייע לביטול הגזירה לעריכת שינויים בסדרי הלימוד שבמוסדות החינוך.
הספר היה שייך לרבי
במאמר אודות ספריית הרבי שהתפרסמה בחוברת תגים כתב הרב צבי יצחק אברמוביץ ז"ל ששמע מפי חסידים שד"ר בנימין מנשה לוין ז"ל (חוקר תלמוד בעל שם ומחבר היצירה 'אוצר הגאונים' - נלב"ע ח' ניסן תש"ד) ביקר פעם אצל האדמו"ר מגור (האמרי-אמת) ותוך כדי שיחה הזכיר הרבי ספר מסוים באומרו שמספר זה 'אין יותר משני עותקים' האחד נמצא בספריית הוותיקן, השני היה ברשתו אך לצערו אבד ממנו. והרי שהוא בעד הספר האבוד מוכן הוא ליתן חצי מספרייתו.
ד"ר לוין שמע ואמר לרבי כי יש לו את הספר הנ"ל בספרייתו, ותך כדי דיבור הלך להביא לרבי ולהראות לו כי הנה נמצא העתק נוסף מן מהספר הנדיר. אך כאשר הוציא ד"ר לוין את הספר מן הארון מצא שחתימת הרבי מתנוססת על השער. ומיד השיב את האבדה לבעליה.
גווילים עולים באש ואותיות פורחות
לא רק ספר זה אבד לרבי מגור אלא כל ספרייתו העצומה אבדה בשנות הזעם בשואה, כל אלפי הספרים הנדירים שהיו מעוטרים בשולי הגיליון בהערותיו המחכימות של הרבי אבדו לבלי שוב. זעיר פה וזעיר שם נאספו מעט שרידים מאותה ספרייה מפוארת וכך גם ספרים נוספים שהודפסו מכ"י לראשונה בזכות הרבי שעה שהספרייה עמדה על תילה. לא פעם אמר הרבי שעשרות מבני משפחתו נספו בשואה שאובדן הספרייה וכתבי היד שלו יתכן והם קורבנו האישי אשר אהב ושעליו היה למסור עולה כליל.
את שנותיו אחרונות עשה האמרי-אמת בירושלים וגם שאיבד רבים מבני משפחתו ואלפים רבים מחסידיו תמיד ציפה לישועה התעודד ועודד אחרים.
ומן העניין לציין כאן את אשר כתב שמשו בקודש הרה"ג שמאי גינזבורג ז"ל בזיכרונותיו אודות שאיפתו זו:
"בביקור הרבי זצ"ל בארץ ישראל בשנת תרפ"ז, פעם קודם הנץ החמה טייל בעיר העתיקה ליד החומה, סמוך לשר הניצחון הנשקף על פני הר הזיתים, התהלך אנה ואנה שקוע במחשבות, פניו זהרו, פתאום התעמד פנה אל המלווים ואמר כתוב על חמותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו (ישעיה סב ו) מה הם אומרים?
"על שאלתו עוד פעם אף אחד לא נעה, כי לנו היה ברור שמתכוון לענות בעצמו, הביט להר הזיתים לצד מזרח שהתחיל להאיר ואמר בהתרגשות רבה:
"אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד"
זכותו תגן עלינו.
[1] היה מזרחן, היסטוריון, בלשן וחוקר מקרא רוסי. על אף שהמיר את דתו, חבולסון נשאר מעורב בעניינים יהודיים במשך כל ימי חייו. הוא העניק בביתו מקלט ליהודים שלא הורשו להתגורר מחוץ לתחום המושב והתרועע עם אנשי רוח יהודים, היה ידוע בהשתדלויותיו לטובת היהודים. כשהיה כותב מכתב אל רב היה חותם בשמו המקורי יוסף (אברמוביץ) כאשר חגג יובלו שלחו לו קהילות רבות מכתבי ברכה מספרים שרצו גם אנשי קהילת בריסק לשלוח מכתב כזה אך הרב ר' חיים זצ"ל התנגד לקיום קשר עם מומר, כשנודע הדבר לחבולסון שלח אל ר' חיים מכתב קצר ובו פסוק אחד ויכר יוסף את ואחיו הם לא הכירוהו השיב לו ר' חיים אף הוא בקיצור שם מכרו האחים את יוסף ואילו כאן מכר יוסף את עצמו
[2] בעליה של הוצאת ספרים "דובבי שפתי ישנים", וסוחר בכתבי יד ובספרים עתיקים. חסיד רבי ישראל מהוסיאטין.