ברוב חצרות הקודש נהגו כמו בכל תפוצות ישראל לקשט את בתי המדרשות ובתי הכנסיות בעציצים ופרחים, מארון הקודש ועד תיבת קריאת התורה. הגדילו לעשות בשנים האחרונות כאשר מקשטים ברוב פאר והדר את מקום האדמו"ר, וישנן חצרות שהדבר פשוט נהפך לתחרות בין החסידים, ובסוף מקשטים רק את מקומו של האדמו"ר ברוב פאר והדר, ונמצא שתפארתו של ארון הקודש ע"י קביעת מקום האדמו"ר לימינו...
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בחצרות בית קרעטשניף נהגו להותיר את קישוטי הפרחים סביב תיבת הקריאה עד אחר שמחת תורה או עד שיבולו, הראשון מבניהם.
מנהג ישראל להיות נעורים כל ליל שבועות ואומרים סדר התיקון שנתקן ע"י גדולי ישראל, ומקור הדבר הוא בזוה"ק (אמור צ"ח.), לפי שבני ישראל היו ישנים כל הלילה לפני קבלת התורה והוצרך הקב"ה להעיר אותם, לכן אנו צריכים לתקן זאת.
אולם בחצרות חסידים מצאו פיתרון לכך, ונאה דרשו על סדר לימוד זה, כי אלו הנוהגים להשתתף בטישים של האדמו"רים אינם מחויבים כלל באמירת 'תיקון ליל שבועות', בהיות וראשי התיבות של תיקון ליל שבועות יוצא 'תערוך לפני שולחן', מכאן ראיה שכל אלו שמשתתפים בטיש - אינם מחויבים לומר 'תיקון ליל שבועות', אבל לא התקבל הדבר בחצרות החסידים, ונוהגים גם להשתתף בטיש וגם לומר את סדר הלימוד.
בחצה"ק סקווירא המנהג שקהל האלפים צופים על עבודת האדמו"ר בעת הטיש, ולא מנגנים כלום, והאדמו"ר אינו אומר דברי תורה, משום סיבת 'ארץ ראתה ושקטה', כפי שהיה במעמד 'קבלת התורה'. דממה שוררת בביהמ"ד הגדול במשך שעת הטיש.
אין סדר מיוחד לאמירת התיקון, ואכן אצל הקדמונים לא היה לימודם ע"פ סדר קבוע וכל אחד למד בעצמו מה שחפץ. במהלך השנים נדפס בסדר 'תיקון ליל שבועות' שהוא כתיקונו של השל"ה הק', ואף הילדים הגדולים נשארים ערים כל הלילה לומר זאת.
ברוב חצרות החסידים נוהגים לומר התיקון אחר סעודת יו"ט וממשיכים עד הבוקר, ובחצה"ק טשערנאביל כבר מתחילים באמירת התיקון בהפסקה שבין מנחה למעריב בליל יו"ט. בקרב חסידי בית רוז'ין מקובל בשם הבית אהרן מקארלין זי"ע שאפשר להשלים 'תיקון ליל שבועות' עד ט"ו באב.
נוהגים ביתרת זהירות בתענית דיבור לא לדבר שום דברי חול מאמירת 'ברכו' בתפילת מעריב בליל יו"ט ועד אחר תפילת מוסף דיו"ט.
רוב האדמו"רים נוהגים לומר סדר התיקון ביחידות, רחוקים מעיני החסידים, בחדרם, ויוצאים מפעם לפעם לאמירת קדיש. סדר לימודם של האדמו"רים רחוק מעיני החסידים המבקשים לדעת מה מנהגו של האדמו"ר בחדרו הנסתר מעיני הבריות. כמעט ואין שום אדמו"ר שאומר את סדר התיקון ברוב עם הדרת מלך.
המקום בו מתוועדים החסידים ללמוד התיקון היה בדרך כלל בבתי המדרש, שם מוגש להם מיני תרגימא וכיבוד קל במהלך כל הלילה. מנהג הנהוג בכל תפוצות ישראל ליל מתן תורה להתחיל ולסיים מכל ספרי התנ"ך ומששה סדרי משנה, כן אומרים את כל תרי"ג מצוות, כפי המובא בשל"ה הק' שיאמרו גם התרי"ג מצוות בכוונה וייחשב כאילו עשאם, כן מסיימים ספר התהילים לזכות דוד מלך ישראל אשר יום ההילולא דיליה חל ביו"ט שבועות.
קדרותא דצפרא - זמן קבלת התורה, לפנות בוקר
לקראת אורו של בוקר, טובלים החסידים במקווה הטהרה, ואז ברוב החצרות מקיימים מעמד 'קדרותא דצפרא', בה יוצא האדמו"ר במאור פנים מחדרו אחר עבודת הקודש במהלך הלילה, והחסידים מפזזים בעוז בריקודי שמחה, לזכר מעמד קבלת התורה שהתקיימה בעת זו 'לפנות בוקר'.
בחצה"ק ויז'ניץ מלוויים את האדמו"ר למקווה טהרה בשירה ובזימרה, ואף בחזרתו לביתו ממשיכים בשירה.
החסידים דייקא מקפידים לא להתפלל מיד באורו של בוקר, אלא הולכים לנוח ולתפוס תנומה, בטעמם ונימוקם עמם, כי לא ראינו תפילה עבור שינה טובה, משא"כ ידענו שישנים טוב כדי להתפלל כדבעי ובכובד ראש.
בעת מעמד 'קדרותא דצפרא' נוהג אחד מהחסידים שנם במהלך הלילה לומר 'ברכות השחר', ומוציא יד"ח כל הקהל שלא יכולים לברך את הברכות הנ"ל.
עשרת הדברות
המנהג ברוב תפוצות ישראל לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות. מנהג זה לא מצינו בספרי חז"ל וכן לא הוזכר בשו"ע, והמקור לכך כי כך היה המנהג בעיר בגדד שבבבל. נתפשט המנהג לערי איטליה, ומשם נתפשט המנהג ברוב קהילות האשכנזים, ובחצרות החסידים. ואף בליטא נהגו לעמוד כל הציבור בשעת קריאת עשרת הדברות.
טעם המנהג לעמוד הוא שכמו שבעת מתן תורה עמדו כל ישראל כדכתיב 'ויתייצבו בתחתית ההר' לכן נוהגים בכל פעם שקוראים עשרת הדברות לעמוד. עוד טעם לדבר, כיון שבעת קריאת עשרת הדברות הרי זה כאילו אנו עומדים עכשיו במעמד קבלת פני השכינה כמו שהיה במעמד הר סיני שזכו לקבל פני השכינה, ובעת שמקבלים פני השכינה יש חיוב לעמוד.
בחצרות מיוחדות עומדים כל עת קריאת התורה בכל ימות השנה, לבושים עם מלבוש השטריימיל.
טרם קריאת התורה, קוראים את סדר ה'אקדמות', ברוב המקומות האדמו"רים בעצמם קוראים זאת חו"ק, ברגש עז.
אכילת מאכלי חלב בליל שבועות ובסעודת היום
בקידושא רבא אחר התפילה נוהגים לאכול מאכלי חלב, ורבתה השמחה בחצרות החסידים, בהיות והאדמו"רים יוצאים מגדריהם, ומפלפלים בדברי אגדה והלכה.
בחצה"ק צאנז נקרא דברי התורה בזמן זה 'קרעפיל פשעטיל'. בחצה"ק ויז'ניץ, סקווירא, ועוד מקומות נוהגים להכין דגים מטוגנים בחלב, וזה אוכלים, בחצה"ק ויז'ניץ מאנסי, נהג האדמו"ר זצ"ל לחלק ממאכל זה לקהל האלפים. לציין שבמהלך השנה נזהרו מאוד מלאכול מאכל זו, ופעם היחידה שהתירו היה בחג השבועות, מנהג עתיק יומין.
הטעם לקיום המנהג ביום, לפי שאחד הטעמים המפורסמים שאוכלים חלב בשבועות הוא לפי שבמעמד הר סיני נתגלו להם גם כל חלקי התורה ונאסר להם בשר שהיה בידם, וכשירדו מן ההר לא היה להם לאכול כי אם מאכלי חלב. לפי זה ראוי לעשות זכר לזה ביום, שכן בלילה עדיין לא נאסר להם הבשר.
בהרבה ספרים כתבו טעם לאכילת חלב בחג השבועות, לרמז שאנו מוזהרים על אכילת בשר בחלב ולא כמו שעשו המלאכים אצל אברהם שאכלו בשר בחלב, ובעבור זה ניתנה התורה לישראל והתורה לא נשארה בשמים אצל המלאכים. לפי זה יש לאכול המאכלי חלב דווקא קודם אכילת בשר בהפסק קינוח והדחה כדי לעשות פעולה ניכרת שאנחנו מקיימים אזהרת בשר בחלב.
ישנם גם חצרות חסידים אשר נוהגים לא לאכול מאכלי חלב דייקא, ואוכלים פירות חדשים, ועל כך עורכים את הסעודה, וטעמם ונימוקם עמם.
בצאת החג מקיימים מעמד 'נעילת החג' בשירה ובזמרה, בכלי זמר ושיר, ומרמזים בכך רמז נאה 'כנסת ישראל בן זוגך', היות וכלל ישראל נישאו ביום זה עם התורה הק', לכן מקיימים מעמד 'מצווה טאנץ' עם התורה בריקודי מצווה.
ונסיים בתפילה: יהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְתִבְנֵהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ, גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵינוּ לְעֵינֵי כָל חַי וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ וַהֲבִיאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם.