רבי נחמן - פרשת צו
דיבור תודה – המפתח לישועה
לעתיד לבא כל הקורבנות יתבטלו, חוץ מקורבן תודה.
להודות ולספר על חסדי ה' - ולומר תודה, בזמן שאתה עומד בניסיון קשה, ואינך מבין:
למה הגיע אליך – הקושי הזה, זה לא פשוט...
לעתיד לבא נכיר שכל סבל שעבר על האדם:
"אֵיךְ נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה... וְכָל אֶחָד סָבַל מַה שֶּׁסָּבַל".
היום צריך להודות, כי מכירים בכך שצריך לתקן את מעשינו, ואז:
"נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה" וזה בבחינת:
"בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ וִיחֻפַּשׂ וְכוּ' עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ".
העמל הופך – לששון ושמחה
אתה עמל ועמל, אבל – לא לריק.
כל עמל שלך עוד יהפוך – לשמחה. אומר מוהרנ"ת:
"הֶעָמָל שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, דַּיְיקָא שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּיגוּ וְכוּ'".
זה יתקיים בשלמות לעתיד לבוא, כמו שכתוב:
"וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וְכוּ' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּיגוּ וְכוּ'".
להודות בעת צרה – איך אפשר?
זה בדיוק קליפת עמלק המן שמחית בפורים, עמלק אומר:
כל מה שקורה איתך הוא מקרה - "קרך בדרך" והאמונה אומרת:
אין מקרה בעולם! הכל - ממנו יתברך, וכולם - שליחים למקום!
עמלק מבטל את האמונה שהכל בהשגחה פרטית מדויקת, וכך הוא:
מקשה עליך להתפלל, ומרחיק אותך מהקב"ה.
עמלק גימטריא 'ספק' – הוא מכניס ספקות באמונה, כעס וקפידה בלב על שלחי המלך.
"לא יהיה לך אלוהים אחרים" – כשאתה כועס על השליח, אתה נותן כח אלוהי לגורם אנושי, וזה ממש – אל זר. שהרי:
'אין אדם נוקף אצבע מלמטה, אלא אם כן – מכריזין עליו מלמעלה!
אין לאף אחד כח עצמי לעשות משהו ללא רשותו של מלך העולם.
אומר הבעש"ט הקדוש, שהשליח רק נשלח מהמלך, ורק טיפש מתעסק עם שליח:
החכם פונה למשלח – לקב"ה! והוא - שורש הכל והכל ממנו.
הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב לברואיו, ולכן:
ממנו – לא תצא רעות! כי אין בשמים - שורש לרע!
יכול להיות שקורה לך משהו 'מר', ואם תמצא ב'מר' מעט טוב:
ה'מר הופך ל'רם', הרע יהפוך - כיסא לטוב!
תאמין שהקב"ה פועל הכל, הוסרה ההסתרה – הכל יהפך לטוב!
חיזוק האמונה – 'אין עוד מלבדו'!
גם מי שמסכים בשכלו עם הדברים, מבקש עצה:
איך אפשר לשמוח ולהודות על היסורין?
קשה, וזה הניסיון... תזכור שהכל תוכנית של אבא אוהב, והוא:
# היחיד שעשה עושה ויעשה לכל המעשים.
# היחיד שיודע - מה הטוב האמיתי עבורך.
# גם מה שנראה לא טוב - הוא טוב, רק שאתה לא רואה את התמונה הכללית.
# תכלית הידיעה שלא נדע – שכל אנוש לא יכול להבין שכל אלוקי.
# חיזוק האמונה ובטחון - שהכל בהשגחה פרטית מדויקת, ובשמים - אין טעויות.
# מציאת הטוב במר – תגלה את הקב"ה בתוך הקושי, וכל הדינין יתמתקו, והכל יהפך לטוב מוחלט!
# הקב"ה מנסה את מי שיקר לו: "את אשר אהב ה' יוכיח" כדי שתתפלל ותפשפש במעשיך, ותזכה לתשובה.
# הקב"ה מחליט מתי להיענות לבקשתך:
'קץ שם לחושך' – לכל חושך יש סוף, רק – שלא יודעים מתי!
# תעצור, תחשוב ותודה על הטובות והחסדים שהקב"ה עשה עימך, וגם... על מה שקורה איתך עכשיו.
תכלית הידיעה שלא נדע – רק נאמין!
האמונה היא השכל מעל השכל, ובמקום:
שנגמר השכל שם - מתחילה האמונה!
אתה צריך לחזק את עצמך, אבל, קשה...
ברגע שתפנים שתכלית הידיעה שלא נדע, תסמוך על הקב"ה ותגרש מליבך את עמלק, שלווה ורוגע יחדרו לליבך, ותוכל להתחיל להודות.
האדמו"ר מקאמרנא מביא בספריו 'זוהר חי' ו'היכל הברכה' דיבורים שמחדירים ללב את הדברים - כמים קרים על נפש עייפה (בשינוי קל).
"האמנתי כי אדבר" - כדאי לומר את הדברים, גם בלי לב...
כי הדיבור מחדיר את האמונה:
יודע אני, שתכלית הידיעה שלא נדע, ואני - בביטול לאפס ואין! נגד:
יוצר כל, ומבלי להרהר אחריו, כי מה יש לי להרהר???
מי שדעתו שפלה - דעת בהמה, איך אהרהר אחר:
אדון יחיד! המרומם על כל!
ולדעתו – אין סוף! ואין תכלית!
ואנו נחשבין בהמה - לפניו יתברך!
ואני מצדיק כל מה שבא עלי!
ויודע: ש"אל אמונה ואין עוול - צדיק וישר הוא"!
ואין לך פעולה קטנה, מבלי – השגחתו יתברך לפרטי פרטים.
ואין שום תנועה קטנה שאדם מנענע:
שלא יהיה שם אלופו של עולם - ממש!
והוא איתו ועימו - בהשגחה על כל תנועה.
ואין - שום מקרה בעולם! שהכל עושה - בורא יחיד הנעלם!
שהוא - אין סוף - ממש! ורק כשאצא מה'גלות' יפקחו עיני, ואבין:
שכל מה שהיה לכל אחד מישראל, בכל רגע מפגעי הזמן:
הכל היה - אלהיו עימו! ('היכל הברכה, שמות, דף י"א).
ואני לעומת מלכו של עולם - כ'אין' ממש!
אבוד ונאבד! שפל ונבזה!
בטל כעפרא דארעא - הכל נידושין עליו!
ואם אסבול כמה יסורין, חלישות הדעת וביזיונות... אזי:
אמחה ואבטל מליבי את - קליפת עמלק, ואזכה:
"אשכון את דכא ושפל רוח" – ויתגלה הדעת עין בעין! ('זוהר חי', ח"ג, פ"ד).
הסתרה - והסתרה בתוך הסתרה!
וזה "הסתר אסתיר" אומר מרן אלוקי הבעש"ט הקדוש:
שאסתיר גם את ההסתרה – האדם נמצא בחושך גדול, ואויביו רודפין אחריו, והוא בקטנות, אבל, יודע בידיעה ברורה ובאמונה שלמה:
שהקב"ה - אלופו של עולם בכל תנועה, מיד: "יתפרדו כל פועל אוון".
בזמן הזה, ה'עמלק' שבאדם מפיל אותו לשכחה, והוא אומר:
"על כי אין אלוקי בקרבי" ח"ו.
אגילה, אשמח - ואוושע
מי כדוד המלך שעבר רדיפות ויסורין, ומהלל בתהילים את הקב"ה, ואומר - "אגילה ושמחה בחסדך אשר":
אתה מלך נורא ונשגב - אהוב! ומתוך שאתה בעצמך:
"ראית את עניי, ידעת - בצרות נפשי", מזה:
יש לי שמחה גדולה - אין שיעור!
שמלך גדול ונורא ואיום:
משגיח על תולע קטן - כמוני!
בריה אפלה ושפלה - כמוני היום!
"ובאמונתו יחיה צדיק"! ('זוהר חי', ח"א, י"ח).
ויאמר בהכנעה גדולה, ובלב מלא - אור וחיות:
עוד אגיל ואשמח בישועת ה' במהרה.
רק להלל ולהודות...
ועוד מעט אביא - קורבן תודה!
כל הישועות, אמן!