ידועה אמרת חז"ל המפורסמת: "עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל" (מגילה כט.) והקשה כ"ק האדמו"ר מקרעטשניף רבי דוד משה רוזנבוים מקרית גת - והרי חלק מבתי הכנסיות והמדרשות במהלך הגלות נהרסו ונשברו, ומדוע יש להעתיקם לארץ ישראל?
כמו כן הקשה האדמו"ר שהרי חז"ל גזרו על טומאת ארץ העמים, שעולה עד השמים, ואפילו בתוך תיבה ומגדל, וכיצד יעלו בתי הכנסיות והמדרשיות ארצה?
אלא מבאר האדמו"ר וורט מבהיל: "ע"פ המציאות הנגלית אל מול פנינו, שעם ישראל חזר לארצו, ובכל פינה וזוית יש לנו בית מדרש דחסידי גור, בעלזא, ויז'ניץ, צאנז, סלונים, קרעטשניף ועוד ועוד, שמות עיירות חוצה לארץ, היכן שישבו בני ישראל בחשכת גלותם, וחדשות לבקרים נפתחות קהילות חדשות ו'גואלות' שם נוסף של עיירה חו"לאית".
"ואם לא די בזה", ממשיך האדמו"ר, "עוד רבים ומתקוטטים על זכות השימוש בשם העיירה, ומזה נצמחים צירופים כמו 'קרלין סטולין' אל מול 'פינסק קרלין', 'בעלזא' ו'מכנובקא בעלזא', ומאי כולי האי?!".
אלא מבאר האדמו"ר שהדבר משול למלך שנסע עם בנו החולה למקום רחוק לרפאות אותו, וכשהיו חוזרים, הראה לו היכן ישנו, היכן חששו לבריאותו ביתר שאת, וכן את כל מסעותיהם. וכך מבאר המדרש תנחומא שכל ארבעים ושניים מסעות נכתבו בתורה, כך הוא גם טעם שימור שמות עיירות חו"ל, בארץ ישראל, ובכך מתקיימת הנבואה, שיקבעו שמות קהילות חו"ל בקהילות ארץ הקודש, ולכן הסביר האדמו"ר גם סטולין ופינסק צריכות להגשים משאת נפשן להיקבע בארץ ישראל, ולכן הצמיחו משמים גם את 'קרלין סטולין' וגם את 'פינסק קרלין'.
בתי כנסיות – חסידים, בתי מדרשות - ליטאים
האדמו"ר סיים בפלפול ליטאי שהרי "גם בקרב הישיבות הליטאיות נוהג הדבר בשמות ישיבותיהם, פוניבז', מיר, גרודנא, קמניץ ועוד ועוד, ומרומז במאמר חז"ל, בתי כנסיות – כנגד בתי הכנסת של החסידים, ובתי מדרשות – כנגד הישיבות".
האדמו"ר הדגיש בדבריו שהוא הרצה את הדברים בפני 'גוטע אידין' (יהודים טובים) וקילסוהו, וכן אביו האדמו"ר רבי ישראל ניסן רוזנבוים זי"ע נהנה מהפירוש ואמר שיתכן שזהו הפירוש האמיתי בדברי חז"ל.
להלן המאמר המלא עם רשמי ביקור חברי משלחת 'קדושת ציון' בבית האדמו"ר מקרעטשניף קרית גת מתוך עלון 'קדושת ציון':
בכניסת ליל י"ח לעומר נכנסה משלחת מרבני וראשי קדושת ציון אל הקודש פנימה, לחדר כ"ק האדמו"ר מקרעטשניף קרית גת.
האדמו"ר אשר ידוע בחיבתו ואהבתו היוקדת לארץ ישראל וקדושתה, קיבל את המשלחת בשמחה והחל לספר אודות אביו זי"ע שהיה מרבה אף הוא לדבר תמיד על ארץ הקודש ושגב מעלותיה.
הרבי שליט"א אומר בשם קדמונים שכל ההקפדות שבצוואת רבי יהודה החסיד אודות דירות חדשות אינן נוהגות כי אם בחוצה לארץ בלבד, ולא בארץ ישראל. הרבי עובר לנמק, והוא מזדעק, 'אתה בונה לך בית בהון עתק בחוצה לארץ?! הרי אתה מצהיר בזה שאינך מאמין חלילה בביאת המשיח! הלא אם הינך מאמין בביאת המשיח איך אתה משקיע את הונך על אדמת ניכר שאתה מקוה ומתפלל לעזוב אותה בכל יום?!'
מישהו מעיר, כי בשלמא כשבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות בגולה, הרי זה מפני ש'עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא''י' (מגילה כט.), אבל בית פרטי הנבנה בחו"ל מלמד כל כולו על הסחת דעת מהגאולה.
נהרה נשפכת על פני הרבי לשמע מאמר חז"ל זה, והוא אומר כי יש לו פירוש משלו במאמר זה, וכבר הרצה אותו באזני כמה 'גוטע אידין' [יהודים טובים], וגם לאביו זי"ע אשר נהנה מהפירוש, ואמר כי יתכן וזה הוא הפירוש האמיתי בדברי חז"ל אלו.
כי הנה יש לתמוה, הלא כמה וכמה מבתי הכנסיות בגולה נחרבו ונהרסו עד היסוד, וכי ישובו לבנותם בגולה כדי להעתיקם ארצה, ובכלל הדבר תמוה, הלא גזרו על גושה ועל אוירה של ארץ העמים (שבת טו:), עד שאמרו (תוס' שם ד"ה ואאוירא), שאפילו מי שעובר שם בשידה תיבה ומגדל, נטמא, ועולה הטומאה עד לרום השמים, א"כ איך יעלו בתי הכנסיות שאדמתן אדמת ניכר ארצה, ומאי מעליותא היא. ואולי יש לפרש מאמר הגמרא ע"פ המציאות הפלאית הנגלית אל מול פנינו, שעם ישראל חזר לארצו, והנה בכל פינה וזוית יש לנו בית מדרש דחסידי גור, בעלזא, ויז'ניץ, צאנז, סלונים, קרעטשניף ועוד ועוד, שמות עיירות חוצה לארץ, היכן שישבו בני ישראל בחשכת גלותם, וחדשות לבקרים נפתחות קהילות חדשות ו'גואלות' שם נוסף של עיירה חו"לאית, ואם לא די בזה, עוד רבים ומתקוטטים על זכות השימוש בשם העיירה, ומזה נצמחים צירופים כמו 'קרלין סטולין' אל מול 'פינסק קרלין', 'בעלזא' ו'מכנובקא בעלזא', ומאי כולי האי, אין זאת אלא על דרך דברי המדרש תנחומא בטעם מנין מסעות בני ישראל (מסעי אות ג ומובא ברש"י במדבר לג א), משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, אמר לו, כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך, דבר אחר, למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו, על שקבלו את ישראל עתיד הקב"ה ליתן שכרם, עכ"ל; כן הוא גם טעם שימור שמות עיירות חו"ל, ובזה מתקיימת נבואת חז"ל, וזה הוא פירוש דבריהם שבתי הכנסיות שבבבל יקבעו בארץ ישראל, היינו שיקבעו בשמותם על קהילות יהודי ארץ הקודש, והרי גם סטולין ופינסק צריכות להגשים משאת נפשן להקבע בארץ ישראל, הצמיחו משמים את 'קרלין סטולין' ואף גם זאת, 'פינסק קרלין'...
[ובאמת גם בקרב הקהילות הליטאיות נוהג הדבר בשמות ישיבותיהם, פוניבז', מיר, גרודנא, קמיניץ ועוד ועוד, ומרומז במאמר חז"ל, בתי כנסיות – כנגד בתי הכנסת של החסידים, ובתי מדרשות – כנגד הישיבות].
הרבי משיב לנו את אבדתנו שלא ידענו על אובדנה, ומגלה באוזננו את מאמר הזוה"ק בפרשת ויחי (ח"א ריד:), שהדר בארץ ישראל אין זו גלות [ומשמע להדיא שגם כאשר אין בית המקדש בנוי], זה לשון הזוהר, 'דְּלָא אִתְקְרֵי גָּלוּת, אֶלָּא לְמַאן דְּאִיהוּ דָּר בְּאַרְעָא נוּכְרָאָה, אִינוּן אִתְקַרְיָין גָּלְיָין'.
הרבי מספר, וחיוך על שפתיו, שאמר פעם לאחד מאוהבי הגלות ומקדשיה את מאמר הזוהר הזה, נענה ההוא ואמר לו, הלא ידוע ששלטה יד משכילים בדברי הזוהר...
הרבי עובר לדבר על חטא העגל וחטא המרגלים, ועורך ביניהם השוואה, וכי איזה חטא חמור מחבירו, הלא לכאורה חטא העגל חמור לאין ערוך, עלובה כלה שתוך פרק זמן קצר כל כך מעת שראו כולם מראות אלוקים, זקן מלא רחמים, המירו כבודם בתבנית שור אוכל עשב, וחטאו בחטא עבודה זרה שהוא מג' החמורות, ואילו חטא המרגלים מה הוא נחשב אל מול חטא העגל, ובתורה עצמה אפילו לא מוזכר העניין של מאיסת ארץ חמדה, רק ששמוע שמעו כי עז העם היושב בארץ, יש שם פצצות ומחבלים, ונכנס מורך בלבבם.
והנה, בחטא העגל, עוד קודם שפתח משה לבקש עליהם רחמים, כבר רמז לו ה' שאם רק יבקש הוא ימחל, 'ועתה הניחה לי', ואכן משה רבינו חילה את פניו וה' מחל להם; ואילו בחטא המרגלים לא אבה ה' לסלוח, והניחם במדבר ארבעים שנה, ונשבע 'וכל מנאצי לא יראוה'; ומתואר בחז"ל גודל עונשם, שהיו מכינים לעצמם קבר ושוכבים שם מדי שנה בכל לילה מר"ח אב ועד אמצע החודש, אולי בא קיצם, ובאמת בכל שנה מתו רבים מהם בתקופה זו, וידוע עונשם של המרגלים עצמם שמתו במגפה ובייסורים לפני ה', ואחר כל זאת לא שב מחרון אפו, וגזר על עם ישראל לדורותיו להיות בוכים בכיה של ממש בליל ט' באב תחת בכיית החינם שבכו בשוב המרגלים, נמצא שעד עצם היום הזה אנו משלמים את מחיר חטא המרגלים, הלא דבר הוא.
אלא שחטא העגל היה פגיעה בכבוד ה' בעצמו, ועל כבודו הוא מחל, אבל חטא המרגלים היה פגיעה בכבוד ארץ ישראל, ועל כבודה לא רצה לסלוח!
חברי המשלחת מספרים לרבי על פעילות האגודה, ומניחים בפניו קובץ נבחר מגליונותיה, הרבי מעיין בגליונות ושמח לשמוע שישנם יהודים שכבר עלו מארצות הגולה לארץ הקודש בזכות היחשפותם לגליונות האגודה ומפעליה. הרבי מעודד את חברי המשלחת ואומר להם 'אתם עושים דברים גדולים מאוד, זו היא זכיה עצומה' ומברכם בברכת קודשו.
ביציאה מהחדר מספר לנו המשב"ק בחיוך, כי לפני כשנה ב"שלושת השבועות" בעת רעווא דרעווין דיבר הרבי שליט"א בענייני ארץ הצבי, כשהרבי מביא את דברי הזוה"ק שהברכה הנחשבת ביותר בברהמ"ז לפני אדון כל, היא "נודה לך" כי היא משבחת את ארץ ישראל, וכך הדקות נוקפות וחולפות, והרבי עודנו מוסיף מאמרי חז"ל ומדרשים, נדבכים ורעיונות בדרישת ציון, ואינו אומר די. שלשת רבעי שעה ארכה השיחה!
התפלאתי מאוד, מסיים המשב"ק, לא ידעתי שאפשר לדבר זמן רב כל כך על ארץ ישראל...
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com