"מגילת אַנְטִיּוֹכוּס" – בימים ההם בזמן הזה!
איך מעטים מנצחים רבים? עם ישראל חי!
בחנוכה קרו שני ניסים: מציאת צלוחית קטנה שחתומה בידי כהן גדול, וניצחון המכבים על היוונים.
על נס צלוחית השמן הקטנה – שמענו מהגננת... אבל, מי יודע:
איך התנהל נס ניצחון המלחמה? ומה אפשר ללמוד מזה?
"מגילת אנטיוכוס" – או בשמה השני: "מגילת החשמונאים" - מאירה את סיפור נס הניצחון בצורה נפלאה ביותר, תורגם בארמית ונכתב בשינוי קל.
הניצחון לדורות – בימים ההם בזמן הזה!
# אנטיוכוס מלך יון היה מלך גדול ותקיף, עם שלטון חזק שלא היה כמותו, כבש מדינות רבות, החריב טירות, שרף היכלות, כבל גיבורים ועוד...
# לאחר 23 שנות מלוכה, החליט לעלות לירושלים, כשהוא מודיע לעבדיו, שלא יתכן שדתם של היהודים שונה, והם בכלל עובדים את אלוקיהם, והרי דתם צריכה להיות – כפי רצונו!
והוסיף, שהם היו רוצים לשלוט על כל העולם, ואין זה כבוד המלך להניחם תחת שלטונו של "מלך" אחר...
ומה צריך לעשות עכשיו? לבטל את הברית שאלוקיהם כרת עימם: שבת, חודש ומילה! וייטב הדבר בעיני שריו וחילותיו.
שר הצבא ניקנור – אלוף הניצחונות
# אנטיוכוס הרשע קורא למשנה למלך – ניקנור: ואמר לו, צא להילחם עם חיל גדול ועם רב - בעם ישראל.
יצא ניקנור למלחמה, ועשה בהם הרס רב, ויהרוג בהם הרג רב.
# ניקנור נכנס לבית המקדש: הציב שם פסל, ושחט שם חזיר והעלה את דמו לעזרת הקודש.
# שמע זאת יוחנן בן מתתיהו: קצף חֵמָה, ועשה לו חרב, שְׁתֵּי זְרָתוֺת אָרְכָּהּ וְזֶרֶת אַחַת רָחְבָּהּ, והניח אותה תחת בגדיו, והגיע לשער בית המקדש, וביקש להיכנס לניקנור. לאחר קבלת רשותו - נכנס.
# ניקנור פנה ליוחנן ואמר לו: אתה נקרא מורד במלך, ואינך רוצה שיהיה שלום במלכות מלכי, ענה לו יוחנן: שבא עתה לעשות כרצונו.
# בקשת ניקנור מיוחנן: תיקח חזיר וישחטהו לפסל, ואז, אלביש אותך בבגדי מלכות, וארכיב אותך על סוס המלך, ותהיה כאחד מאוהבי המלך.
# ענה לו יוחנן: אני מפחד שבני ישראל ישמעו מה שעשיתי, ויסקלו אותי באבנים, על כן ביקש מניקנור שיוציאו כל איש מלפנינו, וניקנור עשה בקשתו.
ואני תפילה - אלוקי אברהם יצחק ויעקב...
# יוחנן בן מתתיהו נשא עיניו לשמים: ותיקן תפילתו לפני ריבון העולם, ויאמר:
"אֱלֹהַי וַאֱלֹהֵי אֲבוֺתַי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיִשְׁרָאֵל: אַל תִּמְסְרֵנִי בְּיַד הֶעָרֵל הַזֶה, פֶּן יַהַרְגֵנִי וְיֵלֵךְ וְיִשְׁתַּבַּח בְּבֵית דָּגוֺן אֱלֹהָיו, וְיֹאמַר, אֶלֹהַי נְתָנוֺ בְּיָדִי".
# לאחר תפילתו: פסע שלוש פסיעות, ותקע את החרב בליבו של ניקנור, והשליך אותו חלל בעזרת הקודש.
# וישא יוחנן עוד תפילה: "אֱלֹהַי! לֹא תָשִׂים עָלַי חֵטְא, כִּי הֲרַגְתִּיו בְּבֵית מִקְדָּשֶׂךָ, עַתָּה תְִמְסֹר אֶת כָּל־הָעַמִּים אַשֶׁר בָּֽאוּ עִמּוֺ, לְהַטְעוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָֽיִם".
# הרג רב בצבא אנטיוכוס: באותו יום, יוחנן יצא להילחם, והרג הרג רב, וחלק מהעם נסו, באוניה של המלך אנטיוכוס, וביום ההוא נהרגו 72.700 איש, והרגו איש בחברו.
# כשחזר בנה אנדרטה: וקְרָא לה "מקבי (בלשון המגילה) ממית החזקים"׃ ע"ש שהם הרגו את החזקים מהם.
# אנטיוכוס שומע שניקנור נהרג: הוא שולח לקרוא לבגרס שהיה חוטא שמטעה את עמו, ואומר לו:
"הלא ידעת אם לא שמעת, מה שעשו לי בני ישראל, הרגו חילותיי ויבזו מחנותיי ושריי. אחיך בוטחים בממונם או בבתיהם, בא ונעלה עליהם, ונבטל להם את הברית שכרת להם אלוקיהם: "שבת חדש ומילה".
# בגרס החוטא עלה לירושלים: עם כל מחנותיו, והרג ביהודים הרג רב, וגזר עליהם גזירת שמד על ששמרו: "שבת, חדש ומילה".
# התנגדות לגזרות המלך – שמירת ברית המילה: כל הורה שמל את בנו, לקחו את אביו ואימו ותלו אותם לנגד התינוק.
# אשה שילדה בן, אחרי שבעלה מת: היתה מלה את בנה, והיתה עולה על חומת ירושלים ביחד עם בנה המהול, והיתה אומרת:
"לך אומרים בגריס הרשע החוטא: מצות אבותינו לא תפסוק מאתנו, ולא מבני בנינו!".
"ותפל את בנה לארץ ותיפול אחריו, וימותו שניהם, ורבים מבני ישראל היו עושים כן, ולא שינו ברית אבותם".
# שמירת שבת: כל אחד אמר לחברו, נלך לשבות באחת המערות, פן נחלל את השבת, או שמשהו יבוא להלשין עלינו.
# בגרס שלח אנשים חמושים למערות: ואמרו לבני ישראל צאו ואכלו מלחמנו, ושתו מייננו, ותעשו כמעשינו.
# ולא הסכימו בני ישראל: וענו לו - שהם זוכרים מה שהצטוו במעמד הר סיני:
"ששת ימים תעבוד, ועשית כל מלאכתך, וביום השביעי תשבות, עתה טוב לנו שנמות במערה, מאשר נחלל את יום השבת".
# לא הסכימו לחלל את השבת: ובגרס שלח להביא עצים לחים, ושרפו אותם בפתח המערה, וימותו - כאלף איש ואשה.
# מלחמת חמשת בני מתתיהו: אח"כ יצאו חמשת בני מתתיהו, ונלחמו בעמים ההם, והרגו בהם הרג רב, ואת הנותרים גרשו לאיי הים:
"כי בטחו באלהי השמים" – "הבוטח בה' חסד יסובבנו".
# בגרס החוטא רואה את המצב: ונכנס לספינתו וינס לאנטיוכוס, עם האנשים שניצלו איתו.
# אמר בגרס לאנטיוכוס: אתה צווית לבטל מהיהודים: שבת מילה והחודש, אך, הם עשו מרד גדול, אף אם יביאו עליהם:
"כל העמים והאמות והלשונות, לא יוכלו לחמשת בני מתתיהו, שהם: מאריות חזקים!
ומנשרים קלים!
ומהדבים עזים!".
האם התאור דומה למתרחש בעזה?
# הצעת בגרס למלך: שלח אגרת לכל מדינות מלכותך, ולכל שרי הצבאות, ולכל העמים, שיבואו להילחם בעם ישראל, ועימם גם:
"פילים מולבשים שריונים".
# ויעש אנטיוכוס כדבר בגרס: ברגס החוטא בא שנית לירושלים, ופרץ בה שלוש עשרה פרצות, והפסיק נהרות העיר, ושרף אבנה עד שנעשה כעפר.
# חשב בגרס בליבו, ואמר: "הפעם הזאת לא יכולים לי בני ישראל, כי רב כוחי ועז ידי, ואלהי השמים לא חשב כן".
נעצור רגע, חחח... מה הוא חשב? טיפש מטופש!!!
הקב"ה – מלך העולם לא חשב על כך?! שהרי:
"אתה יודע רזי עולם, ותעלומות סתרי כל חי, אתה חופש כל חדרי בטן, בוחן כליות ולב, אין כל דבר נעלם ממך, ואין נסתר מנגד עיניך..."
מה מציעים גיבורי החייל – בני מתתיהו הכהן?
# כששמעו זאת חמשת בני מתתיהו, הלכו:
"אל מצפה גלעד, במקום שהיה להם הצלה בימי - שמואל הנביא".
הם בטחו בקב"ה, וידעו שלעולם לא יפר בריתו.
# וגזרו צום גדול על כל היהודים: וישבו על אפר, וביקשו רחמים מלפני אלוהי השמים.
נעצור כאן: הם ידעו ש"לא בחיל ולא בכח" ינצחו במלחמה, והבינו שזאת מלחמה בה' ובתורתו, ולכן: לפני שעשו מעשה, הם התפללו, וגזרו צום, וביקשו רחמים ממי שמולך ושולט על כל העולם, ועליו נאמר:
"כי לה' המלוכה – ומושל בגויים"!
# בטרם יצאו לקרב נפלה בליבם עצה טוב: מתתיהו אביהם ברך אותם לפי שמותם:
יהודה בני - אודה מעשיך כיהודה בן יעקב אשר היה נמשל באריה.
שמעון בני - אודה מעשיך כשמעון בן יעקב אשר הרג יושבי שכם על דינה אחותו.
יוחנן בני - אודה מעשיך כאבנר בן נר שר צבא ישראל.
יונתן בני - אודה מעשיך כיונתן בן שאול אשר הרג את הפלשתים.
אלעזר בני - אודה מעשיך כפינחס בן אלעזר אשר קנא לאלוהיו, והציל את בני ישראל מן החמה.
ובאותו היום, יצאו חמשת בני מתתיהו ונלחמו בעמים ההם, ויהרגו בהם הרג רב, ומבני מתתיהו נהרג יהודה.
# באותה שעה שראו האחים שיהודה נהרג: שבו האחים אל אביהם, ואמר להם מתתיהו, למה שבתם? וענו לו:
"יהודה אחינו נהרג, והוא היה שקול ככולנו".
מה עונה אב ששוכל את בנו?
# "אני אצא עמכם! ואלחם בעמים האלה, פן יאבדו בית ישראל, ואתם תתנחמו על אחיכם".
ובאותו היום, מתתיהו יצא להילחם עם בניו.
# "אלא ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר": והקב"ה מסר את כל גיבורי העמים בידם, והרגו בהם הרג רב, כל:
שולפי החרב, ומושכי הקשת, שרי החיל והסגנים - לא נותר מהם שריד!
# והנותרים נסו למדינות הים: ואלעזר הלך להמית את הפילים, וטבע בפרש הפילים.
# בני מתתיהו חיפשו את אלעזר בין המתים והחיים: ובסוף מצאוהו שטבע בפרש הפילים (עמד מתחת לפיל ותקע בליבו את חרבו, והַפִּיל נפל עליו וקבר אותו).
# כל אויביהם יפלו תחתם: הקב"ה הפיל את כל אויביהם בידם, ובני ישראל שמחו, ואת:
בגרס שחטא והטעה את עמו - שרפו באש בית ישראל.
# אנטיוכוס שומע שבגרס נהרג: וכל שרי החיל נהרגו, הוא נכנס לספינה ונס למדינת הים, ולכל מקום שהלך – היו מורדים בו, ואומרים לו:
"הבורח! הבורח! והפיל עצמו לים" – כן יאבדו כל אויביך ה'!!!
טיהרו את מקדשך, בימים ההם בזמן הזה - שנזכה אמן!
# בני ישראל באו לבית המקדש: וטיהרוהו מההרוגים ומהטומאות, ובנו את הפרצות.
# וחיפשו שמן זית זך להדליק בו את הנרות: ולא מצאו, אלא: "צלוחית אחת, שהיתה חתומה:
"בטבעת כהן גדול, מימות שמואל הנביא, וידעו - שהיא טהורה".
# "והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד: ואלוהי השמים, אשר שכן שמו שם, נתן בה ברכה, והדליקו ממנה - שמונה ימים".
# וקבלו וקיימו קבלת בני חשמונאי, וכל בני ישראל - להדליק שמונה ימים.
# והודיעו לבני ישראל - לעשות שמונה ימים האלה:
"ימי ששון ושמחה, כימי המועדים הכתובים בתורה, ולהדליק בהם נרות, להודיע לבניהם אחריהם".
"אשר עשה להם אלהיהם - גאולה מן השמים":
הם ידעו שהקב"ה נלחם להם, והביא את הגאולה – מהשמים!
הם לא החזיקו מעצמם גיבורי חיל, ולא אמרו: "כוחי ועוצם ידי...".
# "בימים אלה - אין לספוד ולא לבכות ולא לגזור צום, וכל שיש עליו נדר - ישלמנו".
# אך לא גזרו בהם לבטל עבודה ומלאכה:
"ומן העת ההיא לא היה שם למלכות יון".
# וכולם קיבלו עליהם מלכות בני חשמונאי: עד חורבן בית המקדש 206 שנים לאחר מכן.
# ומאותו היום, כל הגלויות שמרו ימים אלו - וקראו להם ימי שמחה:
"מחמשה ועשרים לחודש כסלו שמונה ימים" - וימים אלו לא יסורו מאיתנו עד עולם.
# מובא בסידור 'בית עובד' – בסיום המגילה:
"האל אשר עשה עמהם נס ופלא, הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות, ויקוים בנו מקרא שכתוב (מיכה ז, טו):
"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".
יהי רצון שנזכה במהרה לראות ניסים ונפלאות בימים ההם בזמן הזה, אמן!
תודה רבה לבעלי הרב אהרן שאלתיאל שליט"א על תוכן הדברים מהספר שהוציא במכון 'דרכי הוראה לרבנים' לכבוד חנוכה.