בי"ט כסלו ה'תקנ"ט, שוחרר רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד - המכונה ׳האדמו"ר הזקן׳, מי שכתב את ספר התניא - ממאסרו בכלא הרוסי. קדמה למאסר מחלוקת קשה בעולם היהודי על לימוד והפצת פנימיות התורה - היא תורת החסידות - שעד אז היתה נחשבת חבויה ונסתרת.
חיילי השלטון הרוסי הצארי, פשטו על ביתו של המנהיג היהודי הגדול, והובילוהו במרכבה שחורה אל בית המאסר בבירה פטרבורג. הרבי הבין שהמאסר הוא השתלשלות מקטרוג בשמיים, על כך שמפיץ חסידות ברבים ובאופן שמובן ופשוט לכל יהודי.
הרבי, ישב 53 ימים במאסר. לימים אמר, שכל יום היה כנגד פרק אחד מנ"ג פרקי ׳ליקוטי אמרים׳ המוכר כספר ה׳תניא׳. שחרורו מהמאסר, הכה גלים וכל קהל החסידים ברחבי רוסיה יצאו בריקודי שמחה.
היום הזה היווה עבור האדמו"ר הזקן סימן ברור משמיים לכך שבוטל הקטרוג ומעתה עליו להמשיך ולהגביר אף יותר את הפצת תורת חסידות חב"ד כך שיגיע לכל יהודי.
הרבי בשיחתו מתעכב על אופן פדייתו של הרבי שהיה ׳בשלום׳ - בדיוק כשקרא בשיעור התהילים היומי את הפסוק ׳פדה בשלום נפשי׳ ומצביע על חילוק בין הניצחון בימי החנוכה שהיה לאחר מלחמות גדולות והירואיות, לפדייה הזו שהיא בשלום.
הרבי גם מצביע על מה שהשתנה לאחר המאסר באופן הפצת החסידות וכיצד אנחנו יכולים ללמוד מכך.