צר לי עליך אחי רבי אלימלך.
נעמת לי מאוד, נעמת לכל מכריך. נעמת לשמים ונעמת לבריות. גילמת בכל הווייתך 'נועם אלימלך'. זוהר אור בהיר של זקינך הקדושים, שרבו מספור ונשגבו מבינות אנוש.
מינקות אני זוכר, בטעם ערב לחיך ובהתפעמות, את הוריך הדגולים וכל המשפחה. ארזים בלבנון שהיו שפלים כאזוב. ענווה וטוב לב, במימדים הגדולים מהשגת אנוש. הוויה שהדביקה בטובה לא רק את גידולי הבית הזה, אלא גם את הבאים בשעריו.
היכרותנו החלה עם ילדי משפחת הרב ישראל וסרמן זצ"ל, שלמדו איתנו ברמת ויז'ניץ, ונמשכת עד עצם היום הזה. כמה אהבה והערכה, הרעיפו רבותינו מסערט ויז'ניץ, בעל החכמת אליעזר זצ"ל ובנו יבדלחט"א האדמו"ר שליט"א, למשפחה זו. יותר מלכל אחד אחר.
משגדלת והיית לאיש, נוצקה אל דמותך בברית איתנים, דמותו המתנשאת של חותנך הגדול, גאון התבונה והחסד, עבד עבדים לכל דך, נדכא ונכה רוח, הלא הוא הצדיק 'רבי אשר' זצ"ל.
כל ימיך פסעת בצידי דרכים, מואס בכבוד ובמקביל, מעניק מנה גדושה של כבוד ויקר לכל אדם, בענוות חן והארת פנים, שיותירו חלל ענק בעולמנו ויניחו חותם עד להמונים.
תלמיד חכם, שגרם שיהיה שם שמים מתאהב על ידו, בכל מקום אליו הלך. בעדינות ובשימוש מושכל ורגיש, במידותיו הנאצלות, ברגישות לסבלות אחרים ובהטבה עם כל אדם.
הסתלקותך לשמי מרום במעלות קדושים וטהורים, מקפיצה לקדמת ההבנה הנשגבה, את דבריו של רבי עקיבא "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, אימתי יבוא לידי ואקיימנה" שבאה לידך כהרף עין, אבל כאשר כל ימיך קיימת, את ייחוד השם ואת הוראת 'רבי אלימלך' בצעטיל קטן על מסירות נפש, היתה צאתך מן העולם כמקדשי השם בכל הדורות, כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים.
רבי מיילך יקירי ואהובי! עליך נאמר במדרש: אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֵין פּוּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב) "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים", אֵימָתַי אֵשׁ יוֹצְאָה? בִּזְמַן שֶׁהַקּוֹצִים מְצוּיִין לָהּ, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ", "וְאָכַל גָּדִישׁ" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא: "וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ", שֶׁנֶּאֱכַל גָּדִישׁ כְּבָר.
עליך נאמר "שוכן ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק". שלמות בתורה, ביראת שמים טהורה, בתפלה זכה ובכל מידה נכונה. חסרה היתה רק המצוה הנחשקת של המאמינים 'מצוות קידוש השם', שהביאה בכנפיה את כל מה שברחת ממנו כל ימי חייך, בצניעות, בענווה ובעיניים מושפלות. כבר כתב רבנו הרמב"ן באיגרתו 'השפל עצמך וינשאך המקום'.
שיעור קומתך הענק, לא יפקד לעולם מרשימת מקדשי השם בכל הדורות. דמותך תחקק לעד, בשיא יפעתה ותפארתה.
בבואך בעת הזאת, אל ההיכלות הטמירים של קדושים וטהורים, הפעל את כוח זכויותיך, לשונך הנצור, דמעותיך ומעשיך הטובים, במקומות המתאימים, להחיש לעמנו ישועה בקרוב ולזעוק לפני כסא הכבוד: 'אבינו מלכנו הרם קרן ישראל עמך' כפשוטו. ואם תמצי לומר, כמדרשו של סנגורן של ישראל רבי לוי יצחק מברדיטשוב שאמר: רבונו של עולם הרם קרננו והצל לפחות את הקרן מהעסקה שלך עם ישראל, כי רווחים אינני יודע כמה יהיה.