הערת הכותב: הסיפור נכתב לפני 256 שנה, ומתאים בדיוק למה שאירע מיום הכיפורים הזה עד היום, ובסיום יש גם פתרון איך תגמר המלחמה:
כל עם ישראל יזכו לקבל את המשיח במהרה, אמן!
בקיץ תקי"ז, היה ויכוח גדול בין כת הפרנקיסטים לבין הרבנים, שהוביל לבסוף לשריפת התלמוד בקמניץ.
בערב יום הכיפור שנת תקי"ח ראה הבעש"ט קטרוג גדול על ישראל, כיון שראה שתסתלק מהם תורה שבעל פה, והיה בעצב גדול, ואף לא יכל לברך את אנשי העיר מחמת צערו.
בבית הכנסת, אמר הבעש"ט דברי כיבושין, נפל על ארון הקודש, וצעק:
"וי, כי רוצים ליקח התורה מידינו, איך נוכל להתקיים בין האומות אפילו חצי יום?"
ורגז הבעש"ט הקדוש על הרבנים, ואמר שטעו בדבריהם, ויעמדו ע"כ למשפט, והלך אח"כ לבית המדרש, לומר דברי כיבושים, והתפללו 'כל נדרי'.
לאחר 'כל נדרי' אמר הבעש"ט הקודש כי הקטרוג הולך ומתחזק.
למחרת היום, הבעש"ט הקדוש מיהר את תפילת החזנים, כדי שיתפללו את תפילת נעילה בעוד היום גדול, כי הוא בעצמו היה מתפלל את תפילת נעילה.
לפני תפילת נעילה, אמר הבעש"ט הקדוש דברי כיבושים, ובכה. והניח ראשו לאחוריו על התיבה וגנח וצעק, ואח"כ התחיל להתפלל שמונה עשרה בחשאי, ואחר התחיל את השמונה עשרה של קול רם.
ומנהג הבעש"ט הקודש, שהרב רבי יעק'ל ממזיבוז' היה אומר את הפיוט מהמחזור, והוא היה עונה אחריו.
כשרבי יעק'ל הגיע לתיבת פתח לנו שער, או לתיבת שערי שמיים פתח, אמר התפילה פעם אחת, ופעם שניה, ומכיון שראה שהבעש"ט הקדוש לא חוזר אחריו, השתתק.
וראו שהבעש"ט הקדוש עושה תנועות נוראות, והתכופף לאחריו, עד שראשו הגיע סמוך לברכיו, ופחדו כולם שלא ייפול לארץ, ורצו לאחוז ולסעוד אותו, והיו יראים.
וקראו לרבי זאב קיצעס ז"ל, ובא והביט בפניו ורמז להם, שלא יגעו בו. ועיניו של הבעל שם טוב הקדוש היו בולטות, ועשה קולות בפיו, ובערך לאחר שעתיים, הבעש"ט הקדוש התעורר התיישר ונעמד, התפלל וגמר במהירות גדולה את התפילה.
על מה היה הקטרוג? במוצאי יום הכיפורים באו כל העיר להקביל את פניו, כי כן היה המנהג תמיד. ושאלו אותו על מה היה הקטרוג, מה עלה?
תפילות שלא עלו 50 שנה: וסיפר להם, שבתפילת נעילה התפלל, ועלה מעולם לעולם בלי שום עיכוב, בזמן שהתפלל שמונה עשרה בחשאי.
וכשהתפלל שמונה עשרה בקול רם, המשיך לעלות עד היכל אחד, והיה לו רק עוד שער אחד לבוא לפני ה' יתברך ברוך הוא.
ומצא באותו היכל 50 תפילות, שלא עלו עד היום, כי לא התפללו אותם בכוונה, והעלה אותם, וכל תפילה האירה כשחר נכון.
ומספר הבעש"ט הקדוש: אמרתי לאותן התפילות למה לא עליתם קודם?
ואמרו: כן נצטווינו להמתין לרום מעלתו שתוליך אותנו, ואמרתי להם: בואו עמי! וכשסיפר זאת הבעל שם טוב הקדוש לבני עירו, אמר להם, שהשער היה פתוח.
מלאך סגר את השער: וסיפר הבעל שם טוב הקדוש שהשער היה גדול ככל העולם, וכאשר התחיל לעלות את התפילות, בא מלאך אחד, וסגר את הדלת, ותלה מסגר (=מנעול) אחד על השער, שהיה גדול כמו כל העיר מזיבו'ז.
הבעש"ט הקדוש מבקש עזרה מאחיה השילוני: התחלתי לסבב המסגר כדי לפתוח אותו, ולא יכולתי, ורצתי לרבי הידוע אחיה השילוני ('תולדות יעקב יוסף') וביקשתי ממנו ואמרתי:
ישראל נתונים בצרה גדולה כזו, ועכשיו אין מניחים אותי להיכנס, כי בעת אחר לא הייתי דוחק את עצמי להיכנס.
ואמר הרב שלי: אני אלך עמך, ואם יהיה אפשר לפתוח לך - אפתח.
וכשבא וסיבב את המסגר, ולא יכול גם כן לפתוח, אז אמר אלי:
מה אוכל לעשות לך? והתחלתי להתמרמר לפני רבי: איך עזבתני בעת צרה כזו?!
והשיב: איני יודע מה לעשות לך, אבל אני ואתה נלך להיכלא דמשיחא, אולי יהיה ישועה משם.
הכניסה ל'היכל משיח': והלכתי ברעש גדול להיכלא דמשיחא, וכשראה אותי משיח צדקנו מרחוק, אמר אלי: לא תצעק! ונתן לי שני אותיות, ובאתי לשער, ותהילה לאל שפתחתי המסגר, ופתחתי השער, והולכתי את כל התפילות.
ומחמת אותה שמחה גדולה שכל התפילות נתעלו, נשתתק פי הקטגור, ולא הוצרכתי לטעון - והגזרה בטלה! ולא נשאר כי אם ה'רשימה' מהגזירה.
מכאן, המחבר ממשיך לספר מה קרה אח"כ: ומאותו ה'רשימה' אני זוכר שהיה בעולם רעש גדול, כי היו כמה אנשים ששלחו ספריהם למדינת וואלחי, כדי להציל את הספרים משריפה.
שריפת גמרות: אבל, הקטרוג הזה היה מכת שבתי צבי ימ"ש, ובישוף אחד של העיר קאמיניץ שרף שתי גמרות מש"ס, וסיפר רב הקהילה שמוכסן הכפר לקח ממנו את הש"ס בחזקה, ושילם עבור הש"ס והניחו על האש, ובעוונותינו הרבים, הש"ס כולו נשרף.
ותהילה לאל, תיכף כשהבישוף עמד לפני האש הוא ניזוק, והוליכו אותו לעיר קאמיניץ, ולא הגיע לשם בחיים, ומת בדרך הרשע הנ"ל, אח"כ היה ויכוח לפני הבישוף דק"ק לבוב, אבל: פחד התורה נפל עליו, ולא הרשיע.
כת שבתי צבי ימ"ש: אנשי הכת הרשעה השתמדו מחמת הבושה, כי עשו להם חרפה וביזיון גדול, שגילחו להם פאה אחת וחצי זקן, שיכירו שהם לא יהודים ולא נכרים.
חלק שני – גרסתו של רבי מנחם נחום מטשרנוביל: המחבר ממשיך לספר, שפעם אחת סיפר רבי מנחם נחום מטשרנוביל מעשה זה לפני העם, הגיע באמצע הסיפור, ושמע ממנו את הסיפור בשינוי קטן, וגם איזה דבר חדש.
וסיפר, שהמשיח אמר לבעל שם טוב הקדוש: איני יודע אם תוכל לפתוח, ואם תפתח יהיה בוודאי ישועה לישראל. עוד אמר, שהשער הזה היה של:
היכל 'קן ציפור', אשר מעולם לא נכנס בו כי אם משיח, כאמור בזוהר הקדוש.
ואמר, ששמע קול אלוקים, ואמר לו:
מה אעשה עמך, שאני מוכרח לעשות רצונך.
שמעתי מהרב דקהילתנו, שעדיין היה בצער, ורגז על האורחים (יתכן, שהכוונה על הרבנים שדובר עליהם בתחילת הסיפור), עד שהאורחים נסעו מביתו, ואח"כ, האורחים שלחו שליח לבעל שם טוב הקדוש.
והשליח שמע שאשתו של הבעל שם טוב הקדוש הוכיחה אותו, וענה לה: הנני מוכן לקבל תוכחה, ושלח לבקש האורחים, ובבוקר עמד בתפילה בציבור.
ואמר הבעל שם טוב הקדוש, שמכיון שהאנשים השתמדו:
שהשכינה מיללת ואומרת:
כל זמן שהאיבר מחובר, יש תקווה - שיהיה לו איזה רפואה, אבל:
כשחותכים איבר, אין לו - תקנה עולמית!
כי כל אחד מישראל, הוא - איבר מהשכינה.
והבן הדברים היטב, כי נראה מה ניתן היום לעשות עם הדברים... והמשכיל ישכיל.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
אומר ה'אורח החיים' הקדוש (פר' פנחס): כללות עם ישראל הם – אברי השכינה.
וע"ש זה, השכינה נקראת: כנסת ישראל.
וכל אחד מעם ישראל, שמקיים תורה ומצוות, הוא:
ממשיך שפע משורש נשמתו ע"י קיום המצות ועסק התורה, ומשפיע על השכינה.
היחוד באחדות - יביא את המשיח: בני ישראל הם יסוד, ומשפיעים אל השכינה הנקראת - מלכות, ונעשה יחוד יסוד ומלכות, וזהו עבודתנו בכל מעשה המצוות ועסק התורה.
גילוי שכינה במדרגות תחתונות: אחת העבודות הקשות היא לגלות את התלבשות השכינה בתענוג הגשמי של האדם, ואפילו בתענוג הכי נמוך שיש לאדם, ואם הוא יחקור, הוא יגלה מהיכן השורש והמקור לתענוג, ויעלה את הניצוצות הקדושים, כפי שאומר רבי מאיר מאפטא:
"וזהו העלאות ניצוצין קדישין, שהם אברי השכינה שבכל מקום ממשלתה".
בשביל זה, צריך לדעת ולהבין:
בכל דבר גשמי שקורה - מולבש איזה צורך או משהו רוחני.
ואם אנו באחדות נתקן את הצורך הרוחני באסון הגשמי שקרה, ונגרום להתעוררות בעבודת ה' נצליח ביחד להעלות את השכינה הקדושה, והיום:
כל עם ישראל התעורר מהאסון הנורא, וכל אחד מקבל על עצמו לשפר ותקן, ובאחדות אנו יכולים להעלות את השכינה, ולהביא את המשיח.
רק נעורר את הלב לעוד התחזקות בעבודת ה', בלימוד תורה וקיום מצות, באחדות ואהבת חינם, ונזכה ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ונזכה לביאת המשיח (אור המאיר - פרשת וירא).
יהי רצון שנמשיך באהבת חינם ובאחדות, כל החולים ירפאו, ולכל בית ישראל תהיה ישועה גדולה, בביאת משיח צדקנו ברחמים, אמן!