בליל ר"ח אלול בקרית פרמישלאן, נערך מעמד כבוד התורה בו התעטרו בתפארה אברכי כולל להוראה בית לוי, אשר עמדו בכור המבחן על כל הלכות שבת בפני רבנים וגאונים, אחר לימוד בעמל וביגיעה בין כותלי הכולל.
המעמד נערך בראשות האדמו"ר מפרמישלאן ובהשתתפותם של הרבנים הגאונים אשר בחנו ועמדו על טיב ידיעתם של האברכים, הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן גאב"ד שערי הוראה ורב מערב ב"ב, הגה"צ רבי סיני הלברשטאם אב"ד דברי חיים צאנז ורב שיכון ג' ב"ב, הגה"ח רבי צבי רוזנטל מרבני הכולל, הרה"צ רבי דוד שלמה רוזנבוים אב"ד קרעטשניף ירושלים, הגאון רבי אברהם הכהן רב אב"ד קהל חסידים שיכון ה' בב"ב, הרה"ג רבי דוד שיינפלד רב אב"ד שכונת קרית הרצוג ב"ב, והרה"ג ר' מנחם חסידא מרבני הכולל.
פתח והנחה את המעמד המשפיע הרה"צ ר' חיים יצחק קאפף, שקידם בברכה את האברכים החשובים והוריהם אשר באו לחזות בכבוד חכמים אשר ינחלו בניהם ולשאוב נחת בכפליים. את ידידי ונאמני הכולל, עמודי התווך מחזיקי תורה והוראה, אשר תחזינה עיניהם את הפירות המשובחים שצמחו בערוגות הכולל. כן עמד על המאמץ וההשקעה הניכרת של האברכים להגיע עד הלום, כשכל הלימוד מונח בראשם, והתפעלות הרבנים הבוחנים מהיקף ידיעתם ושליטתם בכל הלכות שבת והמסתעף, כשהתשובות נשלפות מכולם רגע כמימרא אחר שנשאלה השאלה.
בראשונה עלה לשאת דברים ראש הכולל הרה"צ רבי זאב ארון לייב בן האדמו"ר אשר עומד על המשמר להגדיל תורה ולהאדירה בכולל האברכים להוראה, בדבריו עמד על יסוד הדברים כי לעת כזאת צריך לדעת נאמנה ש'מאת ה' היתה זאת' ורק טובו וחסדו הם שעמדו לנו לעסוק בדברי תורה. וכמאמר האדמו"ר שבברכה קודם העלייה לתורה מברכים 'תורתו', ורק לאחריה מברכים 'תורת אמת', כי 'אמת' אותיות 'מאת', וזה מוטל על כל האדם לדעת, כי טרם יחל ללמוד אין הדבר תלוי אלא בו, אבל אחר הלימוד צריך לדעת שהוא חסד 'מאת' ה'.
גולת הכותרת של המעמד עת הופיע בהדרו האדמו"ר מפרמישלאן לכבוד התורה ולומדיה, אחר לחיים פתח בדברות קודש, ותמצית הדברים לפרש הגמרא (בבא מציעא נט.) במחלוקת רבי אליעזר וחכמים, שהביא רבי אליעזר ראיה גם מבת קול שהלכה כמותו, ואמרו חכמים 'אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות', ואח"כ שאל רבי נתן את אליהו הנביא מה אומר הקדוש ברוך הוא, אמר לו 'נצחוני בני'. ולכאורה הנצחון הוא של התורה ושל נותן התורה, ולא של החכמים. אלא 'נצחוֹני' בא על ידי 'בני', כי אחרי השואה האיומה כבר חשבו שלא תהיה עוד תקומה לעדת ישראל, והנה זכינו להקים דור אשר הוגים בתורת ה' יומם וליל.
הגרש"א כיבד את המעמד בדבריו: "אלמלא ראיתי לא האמנתי", והמליץ מה שכתב בספר מבחר הפנינים שאין הנאתו וקורת רוחו של אדם מושלמת אפילו אם יקבל רב טוב בעולם הבא, אם לא יוכל לשוב לעולם הזה ולספר את אשר ראה בעולם העליון. וכעין זה אמר – כמה שגדלה ההנאה וקורת רוח בעת שבחנתי את האברכים וראיתי איך שהלכות שבת שגורים על לשונם, אין ההנאה שלימה כל זמן שאיני שב אל המעמד הגדול הזה ומספר את אשר ראיתי. אשריכם ואשרי חלקכם, והכל בזכות האי רעיא מהימנא האדמו"ר המשקיע כל כוחותיו שיהיו התלמידים יראתם קודמת לחכמתם.
אחריו פתח הגר"ס בדבריו: מבני ברק תצא תורה, והרבה כוללים שוכנים בה. אבל תענוג גדול וקורת רוח כל כך כמו שהיה לי בעת שנבחנו אצלי האברכים הללו, אינו בנמצא. בראותי את היקף ידיעתם בהלכות שבת, מכל צדדיה ובכל פרטיה וענייניה, וגם בהלכה למעשה. והכל הוא כי 'תשים הסנהדרין אצל המזבח' שקדושת הכהנים הצדיקים היא הנותנת סייעתא דשמיא לסנהדרין לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ושילוב כולל כזה עם קדושת המקום בראשות האדמו"ר היא שלימות נפלאה.
הס הושלך עת הוקראו שמות חתני ההוראה לבוא ולקבל מידי האדמו"ר את תעודת הכבוד 'לעטר בתפארת' לילך מחיל אל חיל בדרכי ההוראה, כשבזאת נחתם הערב הגדול הלזה, אשר נחקק בלבבות כולם האות והערכה המרובה להם זוכים אלו אשר יש בעולמם אך ד' אמות של הלכה ובעומקה הם לנים, אברכים מסולאים מפז תפארת קהלא קדישא פרמישלאן.
