איזה סימן נתן הבעש"ט הקדוש לזכור את השמות שהתפלל עבורם?
שמעתי מבן הצדיק רבי חיים קרסנר זצ"ל, שפעם אחת ביקש אביו רבי חיים מהבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל, שיזכור את שמו ושם אשתו להתפלל עבורם.
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: ובמה אזכור את שמותיכם?
השיב לו רבי חיים זצ"ל, אתן לך סימן: ח'יים ב'ן ר'חל - ראשי תיבות "חבר", ואשת חבר כ'חבר' - ראשי תיבות ח'יה ב'ת ר'בקה גם ראשי תיבות של האישה יוצא "חבר".
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: האם זה נקרא סימן? אולי האות 'חית' היא 'חיקיל' או משהו כדומה לו, והאות 'חית' של האישה הוא 'חנה' או כדומה.
ואמר לו הבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל: יש סימן יותר מובהק:
כי 'חיים' ו'חיה' - גימטריא הוי"ה אדנ"י שמספרם שווה 91.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
עפ"י האריז"ל אומרים בחודש אלול את פרק כ"ז שבתהילים פעמים ביום - בוקר וערב, ונאיר כמה פסוקים באור תורת החסידות:
"כי אבי ואימי עזבוני וה' יאספני" – יש בנפש כל אחד מישראל אהבה טבעית לקב"ה. ואפילו אם הוא לא מרגיש כרגע את אהבתו לה', זאת אהבה ששורשה מגיע מלמעלה, והיא מוטבעת בנפש כל אחד מישראל.
"ונכרתה הנפש ההיא מלפני, אני ה'" - אדם שחוטא בעונשי כרת, מתחייב: "ונכרתה הנפש ההיא מלפני, אני ה'" האהבה שטבעית בשורש הנפש של כל אחד מישראל, לא מתגלה בנפשו, אבל, היא נמצאת בנפש בהעלם, אבל:
שורשה למעלה נשאר בה כי היא בבחינת - אהבה טבעית.
כאשר האדם אינו מרגיש את האהבה הטבעית שיש בנפשו לקב"ה, זה בבחינת: "אבי ואימי עזבוני".
"וה' יאספני" – אבל, אפילו אם הוא לא מרגיש את האהבה, והיא אינה מתגלה בנפשו, בכל אופן: "ה' יאספני" – האהבה הטבעית שיש לקב"ה לכל אחד מבניו, אעפ"י שחטא:
ממשיכה להאיר את שורש נשמתו למעלה, כי:
ואהבת ה' לבניו אינה בטלה לעולם (ליקוטי תורה, שמיני עצרת).
"הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור" – ידוע שישנם שתי דרכים:
דרך אחת שנקראת 'כבושה' - דרך ידועה שכבר הלכו בה, ומי שהולך בדרך זאת, אין סיבה שיטעה בדרך.
דרך שניה שנקראת 'אורח' - היא דרך שאינה נקראת 'כבושה', דהיינו, אפשר לפעמים ללכת בדרך הזאת ולתעות בתוכה, ולסטות למקום סכנה.
שתי דרכים בעבודת ה': דרך כבושה – יש דרך כבושה בעבודת ה' יתברך, שאם האדם הולך בה, בוודאי לא יטעה בתוכה, דהיינו, אדם שפרש מכל העניינים, ועוסק בתורה יומם ולילה, ומדבר רק דברים שהכרחיים לו ולא יותר.
דרך שאינה כבושה – והיא נקראת 'אורח', דהיינו, שהאדם מדבר לפעמים עם בני אדם, אך דיבורים שהם לשם שמים, ודיבורים אלו יביאו להם מעט אהבה או יראת ה', איזה מוסר וכו', והאדם יודע איך להעלות את הדיבורים למעלה בקדושה, ובוודאי שמותר לו לדבר דברים אלו, אך צריך להיזהר כי יש סכנה בדבר, שאולי יטעה מדרך הטוב, וידבר דברים בטלים.
צריך תפילה - שלא לטעות: כל אחד צריך להתפלל לסיוע מהשמים, שכאשר ילך בדרך זאת - שלא יטעה, כי בלי סיוע מה' יתברך קל מאוד לטעות, ולבוא לידי עבירה ומכשול.
"הורני ה' דרכך" – דוד המלך מבקש מהקב"ה שיראה לו את הדרך הכבושה, ואז, יוכל ללכת בה בעצמו, "ונחני באורח" – כי בדרך 'אורח' אוכל לטעות בה, ולכן, מבקש שהקב"ה יוליך אותו בדרך מישור, אבל, אם יצטרך ללכת בדרך עקלקלה, הוא מבקש סיוע ועזר, כי בלי סיוע אפשר לטעות בדרך זאת בקלות.
"בכל דרכיך דעהו" – דוד המלך מבקש מהקב"ה שיוליך אותו בדרך כבושה, כי הוא ידע איך להתנהג, וללכת בעצמו בדרך זאת בלי לטעות. "והוא יישר אורחותיך" - אבל, אם יצטרך ללכת בדרך שאינה כבושה וישרה, הוא מבקש מהקב"ה סיוע ועזר שלא יטעה בדרכו (צוואת הריב"ש הנהגות ישרות, קכא').
לשאת תפילה שלא נכשל: אפשר ללמוד מהדברים, שיש מקומות שצריך יותר תפילה כשהולכים אליהם, כי המכשולים שם רבים, יכולים 'לקחת' לאדם קניינים רוחניים ש'קנה' בעמל רב.
וק"ל, בחודש אלול ראוי להיזהר, וע"י האדם יכול להוכיח לקב"ה שכל רצוננו הוא לעשות רצונו, וללכת בדרך שהוא רוצה שילך, לבקש ולהתפלל על זה, והקב"ה לא ישיב תפילתו ריקם.
נסיים בפסוק האחרון של הפרק:
"קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'" – מפרש רש"י:
"ואם לא נתקבלה תפילתך, חזק ויאמץ ליבך, וחזור וקווה אל ה'" כמו שאמרו רבותינו: 'אם רואה אדם שתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל...'
כי ידוע, שמי שבוטח בה' - לא מתאכזב, כמו שכתוב:
"וידעת כי אני ה', אשר לא יבושו קווי".
"והבוטח בה' חסד יסובבנו...".
יהי רצון שלכל ישראל יהיה שבוע טוב, ברכה והצלחה, פרנסה ורפואה, וכל הישועות, כתיבה וחתימה טובה, אמן!