איך ראה הבעש"ט הקדוש את צלם דמות ה'אור החיים' הקדוש בעולמות העליונים?
קשרי האהבה נסתרים ונפלאים היו בין: ה'אור החיים' הקדוש, הבעש"ט הקדוש וגיסו אהובו רבי גרשון מקיטוב – קשר משולש שלא ינתק.
לפני מסורת חסידית אחת, במהלך שנת תק"ג הבעש"ט הקדוש שלח את גיסו רבי גרשון מקיטוב לא"י, כדי שיבדוק עבורו את האפשרות לפגוש את ה'אור החיים' הקדוש.
שורשו הנשמות: הסביר הבעש"ט הקדוש, שנשמתו מנפש דוד דאצילות... ונשמת ה'אור החיים' הקדוש היא מרוח דוד דאצילות, והבעש"ט הקדוש רצה שיתקשרו נפש ורוח יחדיו, ויתגלה הנשמה וחיה דאצילות, והגאולה היתה מגיעה... ('היכל הברכה', דברים כח, לט').
רבי גרשון עדיין לא התכוון להשתקע בארץ ישראל, אלא, רצה לפגוש את ה'אור החיים' הקדוש, ולשאול אותו: האם הוא והבעל שם טוב הקודש יצליחו להיפגש פנים בפנים, וכך, יזרזו את הגאולה ויבוא משיח בן דוד.
רבי גרשון מקיטוב הגיע לא"י, ושאל את ה'אור החיים' הקדוש בשם גיסו הבעל שם טוב הקדוש, אם גיסו יעלה לארץ, האם הם יפגשו ויביאו יחדיו את המשיח.
ענה לו ה'אור החיים' הקדוש, שיכתוב לבעש"ט הקדוש, אם בעת שהוא רואה בעולמות העליונים את צלם דמות תבניתו, הוא רואה את כל איבריו ודיוקנו, ואם לא.
והשיב הבעל שם טוב הקדוש, אינו רואה את עקביו, ושלח ה'אור החיים' הקדוש להודיעו, שלא יסע כי לשווא תהא טרחתו.
והמכתב לא הגיע לבעש"ט הקדוש, והוא יצא למסע לכיון א"י במסירות נפש רבה, וידוע שבסוף חזר למזיבוז', כי לא צלח דרכו.
כיצד ידע הבעש"ט הקדוש ש'כבה הנר המערבי'?
בשנת תק"ג שבת פר' פנחס בזמן סעודה שלישית, במזיבו'ז הרחוקה, הלך הבעל שם טוב הקדוש ליטול את ידיו לסעודה, והתעכב שם זמן רב מהרגיל.
לאחר שברך המוציא, ואכל כ'זית' חלה, אמר: "כבה הנר המערבי".
והיה נוהג הבעל שם טוב הקדוש למעט בשבת בדיבור, תלמידיו חיכו למוצאי שבת כדי לשאול אותו, מה התכוון במילים אלו?
הסביר להם הבעל שם טוב הקדוש: "רבי חיים בן עטר, מחבר הספר 'אור החיים' הוא הנר המערבי, ובשעת סעודה שלישית, ידעתי – כי נפטר, לכך הייתה כוונתי".
שאלו אותו התלמידים, כיצד יודע זאת? ענה להם: "יש כוונה אחת בנטילת ידיים לסעודה, המתגלה בכל פעם רק לאדם אחד, כל ימי השתדלתי להשיגה – ולא הצלחתי בכך, כי כוונה זו הייתה ברשותו של ר' חיים בן עטר".
היום, בשעה שנטלתי את ידיי לסעודה השלישית, נתגלתה לי פתאום כוונה זו, כך ידעתי כי ה'אור החיים' הקדוש - כבר אינו בין החיים.
לאחר שבועיים התגלה שאכן נכון הדבר.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
כאשר עומד להגיע לאדם צער, הקב"ה מצטער בצערו, עוד בטרם האדם יודע על צערו, והדבר נרמז במילים:
"מפני נגשיו" (שמות ג', ז'), וזה, על דרך: "טרם יקראו ואני אענה".
ה'אור החיים' הקדוש אומר שמכאן למדים, שקודם שהאדם מרגיש את הצער, הקב"ה מצטער בצערו.
הקב"ה מצער בצערך, עוד טרם תצעק אליו: הקב"ה מכיר ומצטער בצערך עוד לפני שאתה צועק אליו שיצילך, וע"כ נאמר: "כי ידעתי את מכאוביו".
"מכאוביו" – בלשון יחיד, כי הקב"ה מצער בצער של כל אחד ואחד מישראל, ולא משנה אם הוא קרוב או רחוק ממנו.
"וירא אלוקים" – התגלות רחמי ה' הרבים: מאהבת ה' הרבה לבניו, הוא מגלה את רחמיו הרבים, ועושה לאדם לפנים משורת הדין, ומצילו מיד נוגשיו.
"וארד להצילו" – אף שלא מכבודו וגודלו של אל עליון לרדת, הקב"ה ברחמיו הרבים ממעט כבודו, ויורד להציל את האדם לפנים משורת הדין, כדי שלא 'יתערבב' בצערו, וכדי "להעלותו מן הארץ" – הקב"ה מעלה את האדם ומצילו "מיד מצרים" - מיד כל מי ומייצר ומצער אותו, ומושיעו.
הקב"ה מוותר על כבודו – וותר על כבודך: הקב"ה מוותר על כבודו, ומציל את האדם, וכך ראוי לכל אחד לנהוג, ולוותר על כבודו כדי להרבות בכבוד שמים, לנהוג במידות הרחמים של ה' יתברך, להרבות שלום, ומובטח לו שהקב"ה ישמח בו, ולא יקפח שכרו, מידה כנגד מידה.
כיצד תדע כמה הקב"ה אוהב אותך? ה'אור החיים' הקדוש אומר שניתן לבאר את הפסוק: "כאשר ידבר איש אל רעהו" – באור הפסוק על דרך אומרם: "כמים הפנים אל פנים חן לב האדם לאדם".
ובלשון קודשו: "כי הלבבות ישכילו בנעלם, אם לאהוב ואם לשנוא" – לב מבין לב, אם תרצה לדעת כמה הקב"ה אוהב אותך, תוכל להבין זאת, ממנהג אדם עם חברו, כפי שליבך אוהב את חברך, כך לב חברך אוהב אותך.
הסימן לאהבת ה' אליך: ממשיך ה'אור החיים' הקדוש ואומר: "כמו כן, דיבר ה' פנים אל פנים, ומעתה יבחין אדם מה הוא עם קונו, אם לבבו יתאווה ויחשוק בה' ובעבודתו, הנה זה סימן כי ה' אוהבו".
למה יש לי יסורין? לעיתים, קשה להבין שהיסורין הם טובת האדם, ולכן, האדם לא מרגיש שהקב"ה אוהב אותו, אם ישכיל להבין שהיסורין הם מאהבת ה' אליו: "ה' אלוקיך מיסרך" - והדבר טבוע בטבע אנוש, שכמו שאב מייסר את בנו, כדי שישוב אליו, על אף שכואב לאב יסורי הבן, לעיתים, אין דרך אחרת לגרום לבן לשוב לאביו.
החכם – עיניו בראשו: תזכור - ואל תשכח:
"ה' אלוקיך מיסרך" – מי מייסר אותך? אלוקיך – אביו אוהבך לטובתך!
הקב"ה מייחד שמו עליך "להיותו 'אלוקיך' – שנתייחד שם אלוהותו עליך" ולכן, לעיתים מייסרך מאהבתו אליך.
"אהבת עולם אהבתנו": הקב"ה אוהב כל אחד מישראל 'אהבת עולם', כפי שאומר הקב"ה: "אהבתי אתכם אמר ה'" – והתכוון לכל אחד ואחד מעם ישראל, והבן.
אומר הבעל שם טוב הקדוש, שאהבת ה' לכל אחד מבניו, גדולה יותר, ממה שאב אוהב את בנו יחידו שנולד לו לעת זקנותו, והבן הדברים!
יהי רצון שזכותם של כל קדושי עליון תגן ותמליץ טוב על כלל ישראל, ויזכו במהרה כל ישראל להיגאל ברחמים רבים, אמן