איך ל'נתץ' את המחסומים ולהגיע למלך?
הבעל שם טוב הקדוש מביא משל, על מלך שעשה כל מיני מחיצות שנראות גדולות ובלתי עבירות, כדי להקשות על מי שרוצה להתקרב אליו, אבל, מחיצות אלו היו רק 'אחיזת עיניים'.
המחיצות היו בנויות בשכבות ומקירות עבים, וביניהם היו קירות עבים של חיילות מפחידים, וגם חיות רעות, כגון: אריות ודובים... ועוד כל מיני מפריעים, וכדי שמי שירצה להתקרב למלך, יצטרך רצון חזק ואומץ לב.
והמלך הוא מלך רם ונישא, שמלכותו בכל משלה, וכבודו ואורו מאיר בכל העולמות, רק שהמחיצות שהמלך בנה סביבו הסתירו את פניו, ונראה כאילו אין אפשרות לשבור אותם, ולהגיע אל המלך.
המלך הוציא כרוזים, שמי שיצליח להתגבר ולשבור את החומות והמחיצות, יקבל תפקיד של שר חשוב בממלכתו, וישכון בארמון המלכות לצמיתות.
אנשים רבים רצו להגיע אל המלך, והתחילו לנסות, כל אחד מהם קצת התקדם, אך לבסוף, נרתעו כולם, ולא היה להם מספיק אומץ לעמוד באתגר.
בן המלך שמע את הדבר, התפלא מאוד ושאל את עצמו, איך יתכן שאבי האהוב - המלך הרחמן, שהוא כל כך טוב, מרחם וחומל, מסתיר את עצמו מתחת הסתרות כאלו גדולות, עד שנראה בלתי אפשרי להגיע אליו?
והבן, שבאותו הזמן היה רחוק מאביו, התחיל להתגעגע לאביו, וחזר לכיון ארמון המלוכה, והתחיל לנסות להגיע לאביו, והתחיל לצעוק "אלי אלי למה עזבתני", והיה צועק: איך יתכן שאתה אבי, האהוב, אב רחמן וחומל, שאני מכיר אותך באמת, ויודע בוודאות שאתה אב רחום וחנון, מסתיר את עצמך בכל מיני מחיצות? שמקשות להגיע אליך, זה לא יכול להיות! זה לא מציאותי! אני בטוח שכל המחיצות ששמת הם מחיצות שקר, ואחיזת עיניים!
הרי, אתה אבא שלי, אני מכיר אותך הרבה שנים, והתחיל הבן לצעוק ולבכות בשיברון לב, ובליבו בער רצון האמיתי, לחזור לאביו, והתחיל לרוץ בכל כוחו, וכאשר הגיע לחומות, דחף את עצמו ועבר את הנהרות, ופיזר את כספו כדאי לקנות כלים שבעזרתם יצליח להתגבר על כל המכשולים.
כאביו ראה אביו את המאמצים והגעגועים של הבן, את הרצון העז ומסירות נפשו להתגבר על כל המכשולים, ושמע את קולו של הבן איך שהוא קורא לו בתחנונים, ריחם המלך על בנו, והסיר את המחיצות, שהרי, כל המחיצות היו אך ורק 'אחיזת עיניים'.
והבן פתאום ראה, שכל החומות והמחיצות נעלמו, והארץ הפכה למישורית עם גינות ופרדסים, ומשרתי המלך עומדים ומשרתים את המלך בלבוש תפארת, וכל מיני מזמרים עומדים ומזמרים לפני המלך ולכבודו, והמראה המיוחד והמרנין מילא את ליבו של בן המלך באהבה ואושר עילאי.
והמלך ישב שם על כיסא מלכות רם ונשא, וכל הארץ האירה בכבודו.
כאשר הבן ראה את אביו המלך, ליבו התמלא יראה ונפל לרגליו. שאל הבן את המלך: מדוע הסתרת את פניך ממני? מדוע הבהלת אותי ע"י חומות ושומרים, עד שכמעט התייאשתי מלהגיע אליך? הרי, כמעט אבדתי!
אמר המלך לבנו: קום בני יקירי חביבי, ובאותם הרגעים, והושיט המלך לבנו את שרביט הזהב שהיה בידו, וחיזק את לבבו.
המלך הלביש את בנו בבגדי מלכות, מלאי הוד והדר, ושם כתר מלכות על ראשו, ואמר: את כל המחיצות הללו עשיתי, למען לנסותך, ולדעת את אשר באמת בלבבך, ואם אתה ירא ואוהב אותי באמת.
ועתה בני אהובי, לך ועבור בכל העולם, שמתי על ראשך כתר מלכות שנותן לך מהודי והדרי, ואורי - יאיר על פניך, ולבושי נתון לך, למען ידעו כל עמי הארץ שבני אתה.
ולשאלך בני האהוב, שמתי את כל המחיצות, במטרה ששונאיך לא יתקרבו אליך, כי באמת, הם אינם רוצים בטובתך, כל מטרתם היתה לבוא אלי כדי להלשין עליך, כי הם אינם רוצים שתקבל את המלכות, שמגיעה לך בתוקף היותך בן המלך.
רוצים הם לרשת את מלכותך, ויודעים, שכל זמן שאתה חי, אין כח למלכותם להתקיים ולהחזיק מעמד.
מטרתם היתה להגיע אלי, כדי הלשין על מעשי כשובבות שלך, ועוד רצו לספר, שאתה הולך עימם לבית המשתה ושומע בקולם, וכך רצו להדיח אותך מהמלכות שמגיעה לך, הם חמדו את מלכותך, ולא רצו שתקבל אותה.
ועתה בני אהובי היקר, אל תירא ואל תחת, כי אורך אורי, ומלכותי – שלך היא, ואחרי שובך אלי – כולם ישתחוו לך, ואחרי שראיתי את געגועך הכנים, אף אחד לא יעבור את המחיצות והחומות להפריד בינינו, ואתה, כטוב בעינך עשה, ואותך יעבדו כל גוי הממלכה וידעו כי שמי נקרא עליך.
והנמשל מובן, תן לחכם ויחכם (מתומצת עפ"י 'דגל מחנה אפרים' בשם הבעש"ט הקדוש).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
ה'אור החיים' הקדוש מסמיך את המדרש: "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל" לפסוק: "אנוכי ה' אלוקיך".
הקב"ה לא התרצה שבניו יהללו אותו בכינוי: "אלוקי עולם", ולא בכינוי: "אלוקי המלאכים", אלא, דווקא בכינוי: "ברך ה' אלוקי ישראל".
הקב"ה רצה ללמד אותנו, עד כמה אנו אהובים וחביבים לפניו, ועד כמה הוא שמח שאנו מהללים ומשבחים אותו.
הקב"ה רוצה ומתאווה לשרות בתוך נפשנו, בתוך נפשו של כל אחד מאיתנו, קרובה או רחוקה, כלל לא משנה, כמו שכתוב: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים, ולא גאלתים לכלתם, ולהפר בריתי איתם".
הזוהר הקודש (פר' בחוקותי) שואל שאלה נפלאה:
מדוע המילה "לכלתם" כתובה בלי האות וו'? ועונה תשובה מדהימה:
כי הקב"ה לעולם לא מואס בעם ישראל, המילה לכלתם, כוונתה:
לכלתו - הקב"ה בחר בנו להיות הכלה היחידה ומיוחדת שלו!
ולכן, הוא שם בכל אחד מעם ישראל 'ניצוץ' אלוקי - נשמה קדושה, שכל רצונה ותשוקתה רק להתייחד עם הקב"ה, ולא להיפרד ממנו לעולם, אבל, האדם לא תמיד מרגיש את הדבר, למרות שהוא טבוע בנשמתו, כי.
המהות הפנימית של כל יהודי, הוא – להתייחד עם אביו מלכו!
הקב"ה בחר בעם ישראל להיות לו - לכלה, וזה מה שיוצר בעם ישראל את התשוקה: וכלתה נפשם לה' יתברך.
ולכן, אין שום דרך אחרת, כל יהודי בסוף חוזר לאביו שבשמים, אפילו אם תרחק מאוד מתורה ומצות, כי:
במהותו הפנימית, הוא לעולם לא יכול להתנתק!
בפנימיותך, נשמתך לא תמצא מנוח עד שתתאחד אם החלק השלם שלה, כי: "צמאה לנפשי לאלוקים לקל חי" רק תיתן לעצמך את האפשרות להרגיש את הרצון הפנימי להתאחד עם בוראך.
יהי רצון שנזכה לקבל את התורה בשמחה ואהבה, ונחזק את קשרי האהבה עם מלכנו, שהוא מלכו של עולם, ומלכותו תתגלה במהרה לעיני כל העולם במהרה בימינו, אמן!