"ולכל היד החזקה" - תיקוני הזוהר של הרמח"ל
הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו זצוק"ל, נולד באיטליה, והיה גאון בכל חלקי התורה, אך הסתיר את ידיעותיו. כתב עליו הגאון רבי שמואל מרדכי גירונדי: "התנהג בחסידות ובקדושה גדולה, מראהו כמלאך האלוקים נורא מאוד".
הרמח"ל עבר בחייו תקופות מאוד קשות, ואף שרפו חלק מספריו. בסוף ימיו עלה לא"י, ובפטירתו הספיד אותו רבו, ואמר: "שהיה ניצוץ נשמת משה רבינו".
מה הבעש"ט הקדוש צפה למרחוק?
פעם אחת, הבעש"ט הקדוש אמר לגיסו רבי גרשון מקיטוב: "אני רואה שחכם ממדינת המערב הגיע לא"י, הוא ניצוץ של משיח, גאון בנגלה ובנסתר".
שנה לאחר מכן, אמר הבעש"ט הקדוש לגיסו: "אני כבר לא רואה את החכם בארץ, כנראה שנפטר", רבי גרשון כתב את התאריך שהבעש"ט הקדוש אמר את הדברים, כדי שיוכל לברר את הענין.
לאחר מספר שנים, עלה רבי גרשון לא"י, וכשהגיע לעכו שאל: "האם הגיע לעירכם צדיק וחכם גדול שנפטר לפני ארבע שנים בדיוק?" החכמים התפלאו ואמרו: "אכן, חכם גדול הגיע אלינו, מניין ידעת זאת?".
רבי גרשון סיפר שגיסו הבעש"ט הקדוש אמר את הדברים, וחכמי עכו הודו שאכן, הרמח"ל היה גאון בנגלה ובנסתר, ומושלם בכל המעלות, ושנה לאחר שהגיע לארץ פרצה מגיפה והוא נפטר.
זוהר הגאולה – גילוי משמים שהתגלה לרמח"ל
הרמח"ל זכה לגילוי אליהו הנביא ולעוד קדושי עליון, שהכתיבו לו את: זֹּהַר הַגְּאוּלָה – תִּיקוּנֵי זֹוהַר תִּנְיָינָא - חלק מהזוהר שלא התגלה בימי רשב"י הקדוש.
רשב"י כתב את שבעים תיקוני הזוהר על הפסוק הראשון בתורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא", והרמח"ל זכה לגלות ולכתוב שבעים תיקונים על הפסוק האחרון בתורה - "וּלְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה", שנקראים - תִּקּוּנֵי זֹוהַר תִּנְיָנָא.
שמחנו - כימות עִנִּיתנו
הרמח"ל נותן הרבה עידוד ותקווה לגבי הגאולה העתידית, ומגלה שכל קלקולי הגלות יתוקנו, וכל מה שהיה נראה הסתרה בזמן הגלות, אורו יתגלה וכולם יבינו שהוא היה לטובה ולברכה.
שבעים תיקוני הרמח"ל כוללים סודות עליונים שמגלים את סוד פנימיות הגאולה הקרובה, שתהיה מלאת אורה ושמחה, וכל עם ישראל יזכו:
"לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְיִנָּצְלוּ - מֵחֶבְלֵי הַגְּאוּלָה".
נפלתי, אבל עכשו – קמתי!
בית המקדש חרב, עם ישראל יצא לגלות, אבל - לא לבד! הקב"ה שלח את השכינה הקדושה איתנו לגלות, כדי להגן עלינו, כמו שכתוב:
"חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו – שכינה עימהן" (מגילה כ"ט).
אומר הרמח"ל במאמר הגאולה:
"אל תשמחי אויבתי לי – כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה' אור לי".
הפסוק מגלה שאם נחזיק חזק בביטחון, תקווה וקיווי, נזכה לקרבת אלוקים, ונגיע לתיקוננו מתוך אהבה ויראה, ונזכה לגאולה במהרה, אמן".
ובעתיד הקרוב, יתקיים בנו: "שמחנו כימות עיניתנו, שנות ראינו רעה" אומנם בזמן הגלות לא הרגשנו את אור ה' מאיר עלינו, אבל, הוא לא אבד - רק נגנז!
האור לא אבד, רק – נגנז!
כשהגאולה תגיע, כל האור שנגנז בזמן הגלות - יתגלה ויאיר עלינו, ובעולם תהיה שמחה מאוד גדולה, ויותר - לא יהיה יגון ואנחה!
האור שיאיר יהיה חלק מגילוי יחוד ה', כי בעתיד נכיר:
שמטרת הקושי והצרות בזמן הגלות הוא:
להבין שכל מה שקורה בעולם ונראה כ'הסתרה' נובע מרצון ה' יתברך.
ולכן, הקב"ה מכניס את האדם לניסיון שיגרום לו להבין שיש רק פתרון אחד: להרים עיניים, ולגלות את מלכות ה' בעולם.
בגאולה הקרובה ממש, כל אחד יוכל להבין בשכלו וליבו, ולרדת לעומקם של דברים, כי: "ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה".
אני ישנה – וליבי ער
אומר הרמח"ל במאמר 'נפשי יצא בדברו' שהשכינה שהיא בגדר:
'אני ישנה' – שורש השכינה לא זז אף פעם ממקומו.
אבל, יש חלק מהשכינה שהוא בגדר 'ישן', אבל, שורש השכינה תמיד:
'וליבי ער' – השכינה תמיד 'ערה' כדי לשמור עליך, ואם תחזק בליבך את הידיעה הזאת, תקבל עידוד לחזק לו את התקווה והקיווי לגאולה.
"משכני - אחריך נרוצה" אני מתחנן אליך...
אומר הרמח"ל, שה'לב' של השכינה הוא בגדר:
"קול דודי דופק' – המילה 'דופק' ו'פוקד' הן – אותן האותיות!
"כי לא באה הפקידה, רק באור החכמה לבד..." הפקידה - הגאולה תעשה בכח החכמה, וזהו: "פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי..."
הקב"ה רוצה שכל אחד מאיתנו יחכה לבואו של מלך המשיח, וירצה לשמוע את שופרו, ויתאווה שמלכות ה' תתגלה בעולם, וירגיש באמת בליבו את הציפיה והתקווה לשלושת הדברים שאנו מחכים, ויראה בדמיונו את הודו והדרו של בית המקדש שיתגלה בתפארתו, ולזה הקב"ה מצפה:
שנבקש אותו, שנבקש שיבוא לגאול אותנו במהרה ובקרוב.
מדלג על ההרים – לגאול אותך!
אם תרים עיניים לשמים, ותבין שיש רק משהו אחד שיכול לגאול אותך, ותתפלל מעומק ליבך, תראה איך גאולתך וישועתך תגיע, כי אם תחכה לישועת ה', הוא יעשה לך 'קפיצת הדרך', ויגאל אותך במהרה ממש, כמו שנאמר:
"הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות".
מדוע צריך לדלג? כי כדי להיגאל, צריך לדלג על כוחות הס"א שעוד שולטים בנו, והדילוג הזה, יוציא אותנו לגאולת הפרט והכלל.
הדילוג יוכיח יותר מכל, שגם בזמן הגלות, וגם כשהאדם חטא הקב"ה נמצא איתו גם ב'תהום' החטא, כמו שכתוב: "השוכן איתם בתוך טומאותם".
הקב"ה מחכה לדילוג שלך, כדי שהוא ידלג אליך בחזרה.
תדלג עם מילות "ריצוי, חן ופיוס" בהבל פיך... כמו, שאתה יודע...
"אני לדודי - ועלי תשוקתו"
אומר הרמח"ל במאמר הגאולה:
"ותדע, כי כל העולה, בשירה - הוא עולה"!
בזמן הגאולה, העלייה הגדולה תהיה בשירה ובשמחה, וכל אחד ירגיש שיש לו רק רצון אחד: "אני לדודי ועלי תשוקתו".
אומר הרמח"ל בתיקון שלושים ושש, שאם האדם מצפה לגאולה, הוא גורם:
להאיר את השכינה שנמצאת בגלות, ולקרב את המדרגות הרחוקות.
ולכן, בכל יום צריך לצפות לגאולה, וזה סוד: "קוה אל ה' חזק ויאמץ":
"שמי שמצפה לגאולה, גורם לאור העליון – להתקרב אליו"!
הקירבה לאור העליון מחזקת את הקדושה, ונותנת עוד כח להמשיך להתחזק ולקוות לגאולה, ולכן, משה רבנו חיזק את התיקון הזה, כדי שעם ישראל לא יתייאשו מהגאולה, וימשיכו להתחזק בתקווה וקיווי לגאולה שתגיע במהרה.
רועה ישראל – יגלה את ידו החזקה
ממשיך הרמח"ל בתיקון 36 ואומר: "ולכל המורא הגדול, כד"א גדול הרועה שמצילם" – הקדוש ברוך הוא, הוא הרועה הגדול שיבוא במהרה ויציל את עם ישראל, ויטיל אימה ופחד על אומות העולם (תנחומא, תולדות).
"ומאן דמצפה לפורקנא גרים לנהירו דיתתקף יתיר" – ומי שמצפה לגאולה גורם, אף שהוא לא יודע - לפחד גדול על אומות העולם.
וכאן רואים, שהכל מתחבר ביחד, הקב"ה יגאל אותנו ב'יד חזקה', ולכן:
יהיה 'מורא גדול' - עבור גאולת עם ישראל, שהם בניו אהוביו, וצאן מרעיתו.
לע"נ הרמח"ל רבי משה חיים לוצאטו בן רבי יעקב חי ודיאמנטי לוצאטו, זכות הצדיקים תגן על כלל ישראל, ויזכו כולם במהרה לגאולה השלמה, אמן!