לייארצייט של 'פרי הארץ' רבי מנחם מנדל מוויטבסק – א' אייר
לשמוח בחלקי – גם הרוחני???
איך אפשר להיות שמח? האם יש 'מתכון' לחיי רוגע, שמחה ושלווה?
'איזהו עשיר? השמח בחלקו'. התורה מציעה שתכיר בהצלחות ובהישגים שלך, תיהנה ותשמח מהם, כך שהם ימלאו את ליבך תענוג ואושר אמיתי, ותודֶה לקב"ה על הטוב שנפל בחלקך, העיקר, שתרגיש את האושר והתענוג בחלק שהשגת עד כה.
'השמח בחלקו' – אינו סותר את החלומות והשאיפות להגיע לעוד, רק:
להיכנס כל יום ל'תחנת' דלק, שתהווה עצירה למרוץ היומיומי, ומילוי דלק ללב - בתענוג, אושר ושמחה - על מה שהשגת עד היום, ולהודות על כך, ומכאן, הדרך סלולה לעוד הצלחות, שיביאו לך עוד שמחה, אושר ותענוג.
השמח בחלקו – חוסך מאמץ וכאב מיותר
"אין אדם מת, וחצי תאוותו בידו" – סוף הסיפור ידוע, מי שאוהב לרדוף אחרי הישגים, ואולי הם חלק מיעוד חייו, זה בסדר, רק בתנאי שיעצור ליהנות ולשמוח ממה שכבר השיג, כי אחרת, הוא תמיד יהיה לא מרוצה, ויתאמץ מתוך עצר, לחץ ומאמץ שירגיש לו 'כבד' עליו.
תעשה השתדלות, והקב"ה יצליח דרכך, וכך תוכל לשאוף ולהשיג את 'חלומותיך' מתוך שמחה והודיה על הקיים, כי 'מי שיש לו מנה - רוצה מאתיים', וידוע:
שהשמחה ממתיקה את הדינים, ומושכת לאדם חסדים וישועות.
לשמוח בחלקי הרוחני – אסור או מותר?
השאלה נשמעת לא 'ראויה':
מותר לשמוח גם בחלק הרוחני? כן! ודווקא - רצוי מאוד!
ממש מפתיע! וצריך הסבר, שכן נראה שהדבר סותר את השקפת היהדות, שהרי, צריך שיהיה רצון תמידי להתקדם בעבודת ה', ואף לומר: 'מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי'...
ועוד נקשה: האם אדם ששמח בחלק הרוחני שהשיג, מאבד את הרצון והשאיפה, לעלות ולהתקדם בעבודת ה'?
מה המקור לרצון להרגיש תענוג?
"אז תתענג על ה'" – כל החיים, יש לאדם צורך בסיסי להרגיש עונג ותענוג, כי תכלית בריאת האדם להתענג על ה', ולכן:
חיפוש הרגשת עונג ותענוג, הוא לא סתם – רצון גשמי!
מקורו בצורך ורצון אמיתי של הנשמה, ולכן:
הגוף יוצא ל'מסע' חיפושים אחרי תענוגות – שירוו את צימאונו!
כשיש הנאה וסיפוק מדבר גשמי, כגון: מאכל טעים, הוא מרגיש תענוג, ומגיע לסיפוקו, וכמובן שואף לעוד...
סיפוק הנשמה - מתענוג רוחני
התענוג מגיע מעשיה שמביאה סיפוק ושמחה, ומרוממת את הרוח, אבל:
הגוף 'יודע' גם להרגיש תענוג רוחני בצורה חושית ומוחשית.
לנשמה יש 'שפה' משלה, אין לה הנאה מתענוג גשמי, אלא, ההיפך ממש, היא נהנית להתבטל לחלוטין לרצון ה', עד שמתאחדת ונכללת בו יתברך, ע"י לימוד תורה וקיום מצוות.
כל מצוה מורידה לעולם אור רוחני
כל מצוה שהאדם מקיים, הוא מושך עליו משמים אור רוחני, ויותר מזה:
כמה שהאדם יותר מעריך, נהנה ושמח במצוה שקיים, כך:
נמשך עליו משמים יותר אור רוחני, ומכח המצוה גדל 'כלי' שיוכל להכיל יותר שפע.
ולכן, ככל שהאדם יותר מעריך ושמח את המצוה שהוא מקיים:
המצוה מורידה עליו יותר שפע ואור למלא את ה'כלי' מהמצוה.
ככל שהאדם מרגיש יותר השפעה והתעלות מהמצוה, כך, נוצר אצלו יותר רצון להשיג קרבת אלוקים, דרך עוד לימוד תורה וקיום מצוות.
תתענג ותהנה מכל מצוה
רבי מנחם מנדל מוויטבסק כותב בספרו 'פרי הארץ':
"כי הנה כלל גדול בתורה להיות שמח בחלקו, גם בעסק התורה והעבודה, אם מעט ואם הרבה, ויהנה ממנו".
'פרי הארץ' מבאר שצריך לשמוח וליהנות מכל 'חלק' שהאדם זוכה לקבל בלימוד תורה וקיום מצוות.
וממשיך: "מה שאין כן, אם אינו נהנה ושמח, והנפש רוצה ליהנות מתאוה, ומכל מחשבות זרות, והוא מפני - שאינו שמח בעבודתו.
סוד נפלא – הנפש חייבת להתענג
הנפש מגיעה מעולם התענוג, ולכן, מטבעה היא זקוקה לקבל הנאה ותענוג שימלאו את תאוותה.
ולכן, מחובת הנפש לקבל הנאה ושמחה מרוחניות, כי אם לא, היא:
תחפש הנאה וסיפוק מדברים חומריים, שאולי חלקם אף אינם כשרים, ויכולה להיגרר לדברים שאינם רצויים.
אתה עושה המון – בלי קשר לשאיפות!
וממשיך ה'פרי הארץ': "ודאי מהראוי לומר מתי אגיע למעשה אבותי".
נכון, שכך לימדו אותנו, אבל ממשיך 'פרי הארץ' ואומר:
"ואפילו הכי יהיה שמח מאוד! בעסק עבודתו של עכשיו, ובשמחה של מצוה זו יזכה לגדולה ממנה".
אם עכשיו תשמח בחלק הרוחני שהגעת אליו, תזכה להגיע לחלקים רוחניים גדולים יותר.
ואם עדיין תאמר: "ואם יאמרו הי תורה, והי מצוה שאין לו ממנו כלום, זה אינו!"
עונה 'פרי הארץ' תשובה מוחצת:
"והלא פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון"!
אז, רצוי שתדע, שגם פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, ואתה הרי, ממש לא פושע, נכון?
ומוסיף: "אבל, אינו שמח ונהנה ממנו, מה שאין כן כשישמח במעשיו, יהי כבוד ה' לעולם".
חייב לשמוח בחלק הרוחני שהצלחת להגיע אליו, אחרת, לא תוכל להתקדם בעבודת ה'.
"חבלים נפלו לי בנעימים, אך נחלת שפרה עלי" (תהילים טז', ו') מבואר בפרוש יסוד צדיק:
החלקים שזכיתי בם בנעימות הרוחנית, גם בעיני הם - יפים וטובים!
וזאת הדרך להגיע לנעימות וערבות התורה, עונג ותענוג – אמיתי!
גאווה! האם מותר להתגאות בהישג רוחני?
"תועבת ה' כל גבה לב" - ואולי השמחה, שביעות רצון מההישג הרוחני, יביאו את האדם לגאווה, ודווקא ירחיק אותו מהקב"ה?
על זה נאמר: "ויגבה ליבו בדרכי ה'" – זאת גאווה שאינה פסולה!
ואף גאווה שחייבת להיות לכל יהודי!
כל אחד עובר מצבי 'רצוא' ושוב' ומתמודד עם ניסיונות וקשיים גשמיים ורוחניים, ורק אם יתדלק את עצמו ב'תחנת דלק' יומיומית, של שמחה ותענוג בעבודת ה', הוא יצליח להתעודד ולקום מכל כשלון, ולהמשיך על אף הקשיים והפיתויים.
סוד גדלות המוחין - השמחה והסיפוק
הרווח הענק שנשיג אם נחיה עם סיפוק ושמחה מלימוד התורה וקיום המצוות – ישוב הדעת וגדלות מוחין.
ומכאן הראיה – שהגאווה מסיפוק רוחני היא חיובית, כי כשהאדם מרוצה מעצמו, מכיר בכוחות שניחן בהם, וחושב על עצמו מחשבות טובות, אין לו חשק ורצון לחטוא, כי:
הטוב שבו מתעורר, והוא רוצה לעשות עוד יותר ויותר טוב...
ליבו מתחזק בעבודת ה', והמידות הטובות שהיו גלויות או רדומות מתעוררות ומשמשות אותו לעשיית טוב, ועוד יותר טוב.
אתה היחיד שיכול - להוזיז עולמות!
האדם חושב כמה כבר שווה מצוה שלי?
והוא לא יודע, שכל מצוה הכי קטנה שעושה - מוזיזה עולמות עליונים, מה שלא יכולים לעשות המלאכים השרפים וחיות הקודש, כי להם אין יצר הרע...
ויותר מזה: "כל העולם כולו נברא, רק בשביל ההתפארות שיתפאר בישראל" הקב"ה ברא את כל הבריאה, רק בשביל שיתפאר בכל מצוה ומעשה של כל אחד ואחד מישראל.
אתה גורם תענוג לקב"ה – העולם נברא עבורך!
תפנים את הדברים, ע"י שבכל יום תזכור ותאמר: "בשבילי נברא העולם".
השמחה בכל מעשה רוחני, מביא - תענוג רוחני, וגורמת לקרבת אלוקים ולדרגות רוחניות, ואחרי שטועמים טעם גן עדן, כל חסר גשמי שיש לאדם מאבד מחשיבותו.
אחרי שמרגישים תענוג רוחני ואפילו הקטן ביותר, אי אפשר להשוות אותו לשום תענוג גשמי של העולם הזה, כי תענוג רוחני הוא בלתי מוגבל, וכוחו עצום ורב "טעמו וראו כי טוב ה'".
לע"נ רבי מנחם מנדל מוויטבסק בן רבי משה זכותו תגן על כל עם ישראל, ונזכה במהרה לגאולה ברחמים, אמן!