מאות מתושבי בית שמש נטלו חלק והשתתפו במעמד 'חנוכת הבית' לבניין תלמוד תורה 'חשקת התורה בית שמואל' ברמה ד'. בראשות ראש הישיבה הגאון רבי שאול אלתר.
במרכז המעמד נשא ראש הישיבה דברים: "פירותיך מתוקין אלו הילדים, צילך נאה אלו ההורים, אך מהי אותה 'אמת המים' שעוברת תחת האילן?" כך שאל ראש הישיבה, והשיב: "אמת המים היינו נהר הדמעות שהזילו ומזילים ההורים. האבא בתפילותיו והאמא בעת הדלקת הנרות. הם מתפללים שהבנים יצליחו בתורה, ורק מכח דמעותיהם אנו זוכים ל'פירותיך מתוקים'".
עוד המשיך ותבע שבכל הנוגע לחינוך ילדים נדרשת התייחסות אינבדואלית לכל יחיד וזהו שכתוב "ראש השנה לאילן" בלשון יחיד, העולם אומר 'מרוב עצים לא רואים את היער', יש הרבה עצים לא רואים את היער. לפעמים יכול להיות הפוך, 'מרוב יער לא לראות עצים', רואים לפעמים חיידר, עסק שלם, מערך שלם של ילדים וכו'. אבל צריכים עם כל הריבוי של התלמידים שישנו במוסד, לדאוג ולראות בטובת כל אחד בפרטות שהרי כל אחד הוא בן של הקב"ה, וצריכים לאהוב אותו ולחנך אותו לפי דרכו לפי הילוכו לפי כוחו, זהו ראש השנה לאילן, לאילן היחידי.
"כאן", אמר ראש הישיבה ברגש, "רואים את הפירות. והפירות הללו הם תוצאה של החינוך המסור והמושקע לו הם זוכים בת"ת, יחד עם הדמעות שמוזילים ההורים בתפילות. ההורים שילמו מחירים יקרים, השקיעו כל שיכלו, והיום הם זוכים לראות את הפירות".
"בנערינו ובזקנינו נלך", הזכיר ראש הישיבה את הפסוק הנאמר בפרשת בא, ותמה: והרי להלן, בפסוק 'ותקרבון אלי כולכם', אומר רש"י 'נערים דוחפים את הזקנים', ומדוע כאן מוזכרים הנערים לפני הזקנים? אלא שכאשר מקימים מקום חדש, יש לשלוח דווקא את הילדים בראש. הם העתיד שלנו".
ראש הישיבה השמיע גם תביעה נוקבת לצוותות החינוך, שנוגע אף הוא לט"ו בשבט: "נהוג לומר 'מרוב עצים לא רואים את היער'. אך ישנם מקרים שבהם 'מרוב יער לא רואים את העץ'. ישנם מוסדות עם ילדים רבים בליע"ה, אך ישנם כאלו שנופלים בין הכיזאות. יש להתמקד בכל אחד, לראות כל עץ בפני עצמו".
את במת הכבוד בארוע פיארו בנוכחותם בני האדמו"ר ה'פני מנחם', בכור הבנים הגה"צ רבי יעקב מאיר, ובן הזקונים הגרד"ח אלתר, ראש ישיבת 'פני מנחם'. כן השתתפו אדמו"רים, רבני שכונות, ואישי ציבור מכובדים.
