בעוד שעה קלה ינחת האדמו"ר מסאטמר על אדמת ארה"ב, עם סיום המסע שערך בשבוע האחרון בישראל.
הדיו של המסע המיוחד, שבמרכזו הפגישות ההיסטוריות עם האדמו"ר מבעלזא והפיוס המתוקשר, עדיין לא תמו.
כיכר השבת יצא לבדוק איך ומתי נולד הפיוס ההיסטורי שסיים סכסוך בן למעלה מ-30 שנה, ומי משך בחוטים מאחורי הקלעים?
משיחה עם גורמים בכירים בשני החצרות עולה כי הקרדיט לפעילות הברוכה מאחורי הקלעים ניתן למספר מצומצם של אנשים, שעמל על הפיוס בין החסידויות הגדולות.
בראש ובראשונה, נזקפת ההצלחה הגדולה לשתי האחיות הרבניות מסאטמר ובעלזא - הרבניות סאשה טייטלבוים מסאטמר והרבנית שרה רוקח מבעלזא, בנותיו של מרן האדמו"ר מויז'ניץ.
שתיהן דמויות רבות השפעה בקהילות החסידיות ואף מחוצה להן. הרבנית מבעלזא מקבלת את הקהל לעצה וברכה ומסייעת ליתומים ולנצרכים. היא מנצחת על מפעלי צדקה כבירים הידועים בעולם כולו. גם הרבנית מסאטמר נחשבת לבעלת השפעה ולאשת חסד מהשורה הראשונה בכל רחבי היהדות החרדית בארה"ב.
יצויין כי בכל הזמנים הקשים בהן שרר נתק חריף בין החצרות, המשיכו הרבניות הצדקניות לשמור על ערוץ קשר חשאי ביניהן שעם השנים הפך לגלוי יותר.
לדברי אחד הגורמים המעורים בפרשה, הרבנית מסאטמר עמלה במשך כל השנים ללא הרף בכדי לחזק את הקשר שנוצר בין הצדדים. "בכל פעם שאחותה הרבנית מבעלזא היתה מגיעה לארה"ב, היא אירחה אותה בכבוד מלכים ודאגה לכתת את רגליה לבתי נדיבים ותורמים חסידי סאטמר בכדי שיפתחו את ליבם וכיסם למפעלי הצדקה של הרבנית מבעלזא", הם מספרים.
ואילו מהצד השני, גם הרבנית מבעלזא עשתה את הכל בכדי שהפיוס יקרום עור וגידים וייצא אל הפועל.
קשה לחשוב אם הפיוס המדובר היה אכן מתרחש לולא האחיות.
טלפון לאדמו"ר, דקות לפני החופה
לצידן, מזכירים גם את נגיד האמריקאי חיים לקס ז"ל, יהלומן ואיש עסקים, חסיד סאטמר, שכאב את הפירוד והמחלוקת ועשה הכל גם ממיטת חוליו בכדי לגשר בין הצדדים.
התפנית אירעה לפני מספר שנים, עת חיתן האדמו"ר מסאטמר את ילדו האחרון. ביום החופה שהה הרבי בביתו של לקס בוליאמסבורג.
רגעים לפני החופה, יזם הנגיד שיחת טלפון שקישרה בין האדמו"רים במהלכה איחל האדמו"ר מבעלזא ברכת "מזל טוב" לגיסו האדמו"ר מסאטמר. מאז, מדי חג ומועד ולקראת כל שמחה או חתונה שנערכה באחת מהחצרות, היו מתקשרים האדמו"רים זה לזה לברך ולהתברך.
עוד מתברר כי שתי יוזמות הלכתיות ועסקיות חיזקו את הקשר המיוחד שנוצר בין החצרות. הראשון נוצר לפני כשנתיים, לאחר שהמשחטה אותה הקים האדמו"ר מסאטמר בקריית יואל במונרו שבארה"ב נקלעה לקושי כלכלי.
סליחה בציון ה"ויואל משה"
באותה תקופה, ההכשר של "בד"ץ מחזיקי הדת" בעלזא בארה"ב, סבל אף הוא מירידה במכירות מוצרי הבשר.
כתוצאה מכך התאגדו שתי הקהילות למיזם של שיתוף פעולה ייחודי שקיבל, לאחר בדיקה מעמיקה, את ברכת שני האדמו"רים, ומאז שוחטים אנשי בעלזא בפיקוח הדיינים והחומרות של החסידות, בלב המשחטה של סאטמר ההמוקמת במונרו.
שיתוף פעולה נוסף נולד במפעל "טליתניה" שבראשו עומד חסיד סאטמר. במפעל הזה, יצרו טליתות על פי מנהגי בית בעלזא בהכשר "מחזיקי הדת", וזאת בברכת האדמו"ר מסאטמר.
האיש הנוסף לו קושרים את "כתר השלום" הוא נאמנו של האדמו"ר מבעלזא והאיש החזק בחסידות, הרה"ח שמעון וולף קליין, שנועד במשך חודשים ארוכים עם גורמים בכירים בסאטמר בכדי להביא לפיוס המיוחל.
פריצת הדרך התרחשה לפני כחודש, כשהגבאי המיתולוגי עלה בראשות משלחת של עשרה דיינים לציונו של בעל ה"ויואל משה" מסאטמר זצ"ל בכדי לבקש סליחה ומחילה.
מספר ימים לאחר בקשת המחילה, נפגש הרב קליין יחד עם רבי פנחס פרידמן לשיחה תורנית-הלכתית ארוכה במעונו של האדמו"ר מסאטמר, דבר שהביא לקירוב בין הצדדים ולסלילת הדרך לפיוס ההיסטורי שסתם את הגולל על המחלוקת החריפה בת 30 השנים.