האדמו"ר הרה"ק רבי משה פאלייר (חי ופעל בין השנים תקמ"ד תרי"ח - 1783 1858), מכונה הקוברינֶר, היה מן האבות הרוחניים של חסידות סלונים והאדמו"ר הראשון מקוברין, שמכונה הקוברינר.
>> למגזין המלא - כנסו כאן <<
הקוברינר כיהן כנשיא קופת מעות ארץ הקודש מטעם כולל רייסין, ולצורך כך ערך מסעות צדקה.
הקוברינר נולד בפיֶיסק והיה תלמיד מובהק לרה"ק מרדכי מלעכוויטש, ולאחר פטירתו דבק בבנו הרה"ק רבי נח מלעכוויטש. כשנפטר, הוא מונה לאדמו"ר תחתיו.
על אוהל קברו נכתב שמי שיפריז בשבחו: "אקום ואטור בו בזה ובבא, אבל מותר לכל אחד להגיד עלי שהייתי אוהב ישראל".
לאחר פטירתו פנו רוב חסידיו לרה"ק רבי אברהם וינברג, מייסד שושלת חסידות סלונים.
מזכרונותיו של מנהיגה הרוחני של חסידות סלונים, הרה"ק רבי מָרְדְּכַי חַיִּים סְלאָנִים (מכונה הרמ"ח מסלונים, חי ופעל בין השנים תרכ"ח-תשי"ד, 1868-1953 - נכדו של רבי מרדכי חיים אחיו של הרה"ק רבי אברהם וינברג הראשון לשושלת סלונים), אנו למדים על עוצם קדושתו ונפלאותיו של הקוברינר כי רבים המה.
מעשה מבהיל סיפר הרמ"ח מסלונים: "פעם אחת פרצה מגיפה לא עלינו והוא [הקוברינר] ישב על יד מיטת בנו החולה, ונראתה לו דמות מכשפה פזורת שערות ובסינורה הרבה ילדים, ורצתה לקחת גם את בנו".
העיד הקוברינר על עצמו שהוא לא הניח לה: "וקרעתי מידיה את כל הילדים שהיו בסינורה" [בלשון האידיש: "האב איך איהר ניט גילאזט, און איך האב בא ארויס גירסן אלע קינדער פון פארטאך"].
מסתבר שהמכשפה נבהלה מהקוברינר, והזהירה אותו שהיא תשלח לו מכשפה אחרת חזקה ממנה [בלשון האידיש: "איך וועל דיר שיק'ן א שטרארקערן פארמיר"].
הקוברינר לא חשש מהמכשפה הקטנה, ולא הגדולה ואמר לה בהאי לישנא: "איני ירא ממך. אני הולך בכוחו של מרדכי בן אידל" (כלומר בכוחו של רבו הרבי מלכוביץ'): [באידיש: "איך האב פאר דיר קיין מורא ניט, איך גיי מיט דעם כוח פון מרדכי בן אדיל"].
• • •
על קדושתו של הקוברינר הפליגו רבים וטובים. הרמ"ח מסלונים סיפר שבאחת מנסיעותיו הרבות לצורך גביית מעות לעניי ארץ ישראל, באמצע הדרך נרדמו בעל העגלה ומשרתו, או אז נשמעו מארבע רוחות קולות נוראים: "מושק'ע, חזור לאחוריך!" ונסע הלאה הקוברינר ולא השגיח בהם. לא הניח לו הסטרא אחרא ונעשה גבוה מהארץ עד לשמים וצעק: "אם לא תסוב על עקבותיך, אהפוך אותך לאפר. אעזוב את כל העולם ואתעסק רק בך!".
קרא אליו הקוברינר: "יש לי קבלה מרבי, שמה שהסטרא אחרא אומרת, צריך לעשות להיפך. אנו נוסעים בכוחו של הצדיק מרדכי בן אדיל[1]".
או אז התחיל להתמעט הסטרא אחרא עד שנעלם לגמרי. הקוברינר חזר לסלונים שם שכב במיטתו שבועיים מרוב פחד שהיה לו אז.
הרוצה להרחיב את ליבו במעשי צדיקים מאת הרמ"ח מסלונים, מומלץ לעיין ב"סיפורי מרן הרמ"ח" שהואדר בידי הרה"ח פנחס שמעון קופלוביץ (בני ברק תשמ"ט) חתנו של כ"ק האדמו"ר רבי אברהם וינברג ה"ברכת אברהם" זי"ע מסלונים. הספר נדיר ביותר, ואינו ניתן להשגה ברוב חנויות הספרים.
ספר "סיפורי מרן הרמ"ח" הינו יקר מפנינים, ועוד הוא יזכה לפרנס אותנו במדור זה, עוד רבות. נוסיף מעשה מבהיל הקשור לפורים הממשמש ובא:
"בשם הלכוביטש'ער זי"ע - המן היה שר וגדול, והלבישו למרדכי. אחרי שרחצו וסרקו במרחץ. ולבסוף התכופף ועלה מרדכי עליו לרכוב על הסוס, ולא די לו בזאת אלא שבעת עלותו עוד בעט בהמן – כמובא (מגילה ט"ז ע"א) – וסיים, זה יכול רק ליטביק!".
בהערה למטה הביא המהדיר ש"ליטביק" הוא "כינוי לאנשי ליטא" והוסיף והסביר שמחיית עמלק צריכה להיעשות בשלימות בלא שום רגשי חמלה, וכדי לעשות זאת כראוי, חייב המוח לשלוט על הרגש, תכונה (לדברי הרבי הנ"ל), הקיימת באנשי ליטא.
האם הבעש"ט גידל בביתו דב קטן?
אי אפשר שלא להביא את המעשה (הובא בספר הנ"ל בעמוד כ"ג הערה 8) בשם הרה"ק רבי משה מינדר שסיפר שאור שבעת הימים רבנו הבעל שם טוב זי"ע גידל דב קטן.
בגוף הספר הביאו זאת על נכדו, הרה"צ ברוך ממז'יבוז שהוא זה שגידל דב קטן, ואירע ועבר שם רבי דוד מיקולייבער והתחיל הדב (הקטן) לרעוד ולצעוק מפחד, וביקש ממנו רבי ברוכ'ל שילך משם שלא ימות הדב מפחד.
יצוין שבמספר מקורות הובא על הצדיק המפורסם הגה"ק משה לייב מסאסוב, שהחזיק כלב בביתו, ודרשני החסידות דרשו אודות מעשה זה רמזים גדולים ונפלאים (ראה לדוגמה: 'נפש שמואל', 'מעשה צדיקים', 'מזקנים אתבונן', וכן במאמרו של הרה"צ רבי משה רויטמאן שליט"א, ראש ישיבת 'אגלי טל' וממשפיעי 'אש החסידות' בקובץ נהורא (פרשת וארא תשפ"ב), אור העבודה הפנימית בדרך הבעש"ט הק').
סיפורי מרן הרמ"ח תורגם מיידיש לעברית לטובת המתנגדים
ב"דברים אחרים" בתחילת מהדורת בני ברק תשמ"ט של "סיפורי מרן הרמ"ח", הובא על השמחה הגדולה בהוצאת המהדורה המחודשת של "סיפורי מרן הרמ"ח", לאחר ששנים רבות לא בא הספר מחדש בדפוס, והעותקים האחרונים שנותרו, גם הם ספו תמו, ולא השיגה יד איש אותם.
לדברי המהדיר, בעת הוצאת ספר זה במהדורתו הראשונה, הוא נתקבל בספר פנים יפות במקהלת החסידים, וכולם כאיש אחד ענו ואמרו מקודש: "דאיתמחי גברא רבא דמסהיד עליה הלא הוא מרן הרה"ק ר' מרדכי חיים מסלונים זי"ע. שמפיו פום מלל רברבן יצאו הדברים, וגם איתמחי קמיעא, ע"י תלמידו המובהק הרה"ח ר' פנחס שמעון קופולוביץ ז"ל. שתיכף לשמיעתו, העלה את הדברים עלי גיליון, בדיוק מופלא בלי חסר ובלי יתר".
לאחר שהספר אזל שוב ושוב, רבים ביקשו להדפיסו שוב, ומסתבר שלא רק בקרב מקהלות החסידים דוברי היידיש, אלא גם מקרב המתנגדים שאינם יודעים את לשון היידיש, ולכן הספר יצא במהדורה מבוארת ומתורגמת להנאת ליבם של המתנגדים.
את התרגום מיידיש לעברית מגדירים העורכים: "זו היתה המלאכה הקשה שבמקדש, לתרגם את מאמרי הצדיקים מבלי להקהות את חודם ומבלי ליטול את 'נשמתם'".
לגבי מלאכת התרגום מיידיש לעברית, מצטטים העורכים את דברי הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל באיגרתו לר' שמואל אבן תיבון בעניני תרגום המורה נבוכים עי"ש.
מה הרמב"ם היה מגיב אילו היה קורא את מאמר זה? אתם מוזמנים לכתוב בתגובות...
•
[1] הקוברינר דבק ברבו כפי שאנו רואים מסיפורים אלו. עד כדי כך שמסופר כי בעקבות דבקותו ברבו זה גירשו חותנו מביתו.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com