לייארצייט של רבי אברהם הכהן קאליסק – ד' שבט
מה שווה יותר מלחיות אלף שנים?
רבי אברהם הכהן מקאליסק מכונה: ה'קליסקר' התפרסם בצעירותו כגאון עצום, והיה מבכירי תלמידי הגר"א מוילנא.
כשאור תורת החסידות התחיל להתפרסם, הוא הלך למגיד ממעזריט'ש לבדוק מה טיבו של אור זה, והפך לתלמידו המובהק של המגיד.
כשחזר לביתו, הלך לבקר את רבו הגר"א, וכשהגר"א שאל אותו מה התחדש לו במעזריט'ש, ענה לרבו, שבמעזריט'ש - ראה בחוש את ה'וחי בהם'.
והגיב על כך הגר"א: "ידוע ידעתי, שרבים מגדולי הדור היו משתבחים בתלמיד כמותו, אמנם, הנני בטוח שדג גדול כמותו, לא יאבד אפילו בים".
חיות – רק מדיבור אחד!
רבי אברהם העיד על דבקותו הגדולה במגיד ממעזריטש, ואמר, שכאשר היה מגיע למגיד עם רעיו: "היינו מסתפקים בדבר אחד זמן רב, כי אם לא באנו אלא לשמוע דיבור אחד זה דיינו, והיינו שומרים אותו בקדושה ובטהרה, עד עת בא דיבור שנית".
ה'קליסקר' וחבריו היו הולכים זמן רב עם דיבור אחד, וכפי שאמר:
"שומרים אותו בקדושה ובטהרה"... ומי שטעם מבין, ומי שלו – מוזמן...
רבי פנחס מקוריץ העיד ששמע מפי 'תולדות יעקב יוסף' דבר דומה, שאמר: "מכל דיבור ששמעתי ממורי הבעל שם טוב, ניתן להחיות מתים" (ליקוטי אמרי פנחס).
טבריה – הקמת גרעין חסידי
רבי אברהם הפך לחסיד מלא אש קודש, חיות ודבקות, שהתלהבותו לא פסקה לעולם, ועובדת בין שורות האגרות שהשאיר, וקיבלו בדורנו פרסום רב.
עלה לא"י בשנת תקל"ז, עם בחירי תלמידי המגיד ממעזריטש, שבראשם רבי מנחם מנדל מויטבסק 'פרי הארץ' רבי ישראל מפלוצק, ועם עוד שלוש מאות נפש, והתיישבו בטבריה, ושם חיזקו את הגרעין החסידי.
נפשו דבוקה בנפשו – 'בקרובי אקדש'
היה דבוק בנפש רבו רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ועזר לרבו 'פרי הארץ' להקים בית מדרש, כשדרכם הייתה מלכות עם הכנעה, ענווה ושפלות.
כשחלה רבי מנחם מנדל, היה אוהב לקרוא לידידו אהובו רבי אברהם, כפי שהעידו תלמידי רבי צבי הירש הארקער לרבם, כשחזרו מא"י: "ואמרו שבימי החולי אמר כמה פעמים "קראו לאדמו"ר מו"ה ר' אברהם הכהן אשר אהבתו היה ממש נפש בנפש".
לימים, כשהסתלק רבי מנחם מנדל מוויטבסק בא' אייר תקמ"ח, כתב רבי אברהם: "בקרובי אקדש... נורא אלוקים ממקודשיו, ונתקדש במכובדו", ובמקום אחר כתב: "בהסתלקותו נתעלו כל העולמות" וידוע שאדם מספיד את חברו בדברים שקרובים לליבו...
מה יותר שווה - מלחיות אלף שנה?
לאחר פטירת המגיד ממעזריטש, העדיף 'בעל התניא' להמשיך לעבוד את ה' ללא משא ההנהגה, ה'קליסקר' לא ויתר ל'בעל התניא' וכתב לו אגרת בגודל מעלת זיכוי הרבים, ושיכנע אותו לקחת את ההנהגה, ואמר, שלדעתו:
"כל ימי חיי האדם, אף אם אלף שנים יחיה, אין די עולה העבודה, נגד זכות הרבים, להאיר עיניהם ולזרעם אחריהם לדור דורים, ותקטן עוד זאת בעיניו".
ממשפט מאוד חריף ונחרץ! המתמצת את שאיפת חייו:
אלף שנה עבודת ה', לא שווה כנגד - זיכוי הרבים!
והחי יתן אל ליבו...
ה'קליסקר' מבאר ל'בעל התניא', שלא יחשוש שזיכוי הרבים יפריע לו, ויבטל אותו מעבודת ה' שלו, כי מי שעוסק בזיכוי הרבים, זוכה:
"לאור שאין לשערו ולהשיגו - בהשגת שכלי! והלב נעשה - כמעין המתגבר".
ועל כן, אינו מרגיש את המשא של זיכוי הרבים...
רבי אברהם שואל באגרת, לאיזה מטרה אתה ייגע להשיג 'יראת שמים'? וכותב:
"הן יראת ה' - היא חכמה"! ומטרת החכמה:
"ללמד את בני ישראל - לחזק את לבבם".
ה'קליסקר' לא מוותר, כולו קדושה ודבקות אש קודש, וממשיך לשכנע את 'בעל התניא' ואומר לו, למה יזכה אם יקח את ההנהגה:
השכל - "ממש אין לשער את השגת השכלי, איך אור השכל שופע ונובע".
הלב – "והלב - כמעין המתגבר, הולך ודובר מישרים דרכי ה'".
דברי פיו - "ויאירו דבריו כפטיש יפוצץ סלע"!
שומעיו – "והשומעים יקבלו, כל אחד - די צרכו".
ואומר לו, שהוא מבין לליבו, שקשה לו לעזוב את ההרגל והטעם המתוק, של עבודת ה' בפני עצמו, שהוא – מרפא לנפש, ומתוק לחיך, ואור עיניים.
וממשיך לשכנע, ואומר שרק ההתחלה קשה, אך:
"ואתה לך נחה את העם, וקדשתם - היום ומחר" כה לחי עד גאולת עולם.
והשיכנועים עשו את שלהם...
'בעל התניא' הותיר ירושה מדהימה, שתאיר עד ביאת המשיח...
אש דבקותו והתלהבותו - הזרימה חיות לכלל ישראל
כשהגיע רבי נחמן מברסלב לא"י, רבי אברהם קליסקר ביקש שיבוא לבקרו, וקיבל את רבי נחמן בכבוד גדול מאוד מאוד:
"וגודל האהבה והחיבוב שהיה בין שני קדושים אלו, לא ניתן לתאר".
ובשבת, ה'קליסקר' ביקש מרבי נחמן לומר תורה, ולא רצה, ורבי נחמן איך ה'קליסקר' אמר את דברי תורתו:
"היה בהתלהבות גדולה, ובצעקה גדולה, ולא נשמע שום דיבור, רק לבסוף סיים: כך הוא עיקר עבודת הבורא יתברך".
איך אומרים בדורנו על חינוך ילדים?
הילד שומע את המילים, אבל, קולט דווקא את המסר שמאחורי המילים... המסר של ה'קליסקר' נקלט מעבר למילים...
באותם ימים שרבי נחמן ששהה בטבריה: "נפל על ערש דווי, ושלח על פדיון להצדיק הנ"ל" ורבי נחמן התאושש במהירות.
ועוד נכתב: "ורבנו ז"ל היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דוגמתו".
ומוהרנ"ת שמע מפי קודשו של רבי נחמן: "הלא ראיתי כמה צדיקים, אבל, שלמות הוא רק אצל הצדיק הקדוש הנ"ל" (שבחי הר"ן).
בית העלמין הישן – ריח גן עדן...
נפטר בד' שבט תק"ע, והעידו עליו חכמי טבריה: "רוח אפינו קדוש, אחד היה אברהם מרנא ורבנא אשר תחת כל השמים ישרהו, ואורו על כנפי ארץ, האירו ברקיו תבל ומלואו מבין בדורו, כדאי הוא אברהם להגן על עלמא, בזכותו: חסד לאברהם שהחסד מתגלגל על ידו".
נקבר בבית העלמין הישן בטבריה, בחלקת תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, את ציונו ניתן לראות מהכביש הראשי דקה נסיעה, לפני ציונו של רבי מאיר בעל הנס.
בחלקת תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, טמונים צדיקי עולם, כגון:
רבי נחמן מהורדנקא, רבי מנחם מנדל מוויטבסק, רבי מנחם מנדל מפרימישלאן, ועוד רבים וגדולים...
רבים פוקדים את ציונו ורואים ישועות, ומעידים שניתן להריח שם את ריח גן עדן - ממש!
ביום ד' שבט - נפטר גם הבבא סאלי הקדוש, ורבי משה לייב מסאסוב, ועוד... אורם מאיר ביום זה – וניתן לפעול ישועות!
לע"נ הרה"ק רבי אברהם מקאליסק בן רבי אלכסנדר ואימו הצדקת, זכותם תגן על כל עם ישראל, ויזכו לשפע ברכות וישועות, אמן!