רבי נחמן – פרשת שמות
סוד הגאולה - צעקה!
גלות מצרים מתארת את כל הגלויות, כולל – הגאולה הקרובה.
פרעה מרר את חיי בני ישראל בשעבוד קשה ונורא:
עד שעם ישראל הרגיש שלא יכולים יותר! ואז...
האור נולד מהחושך - הכי גדול!
משה רבנו נולד בחושך של מצרים:
"ותלד בן ותרא אותו כי - טוב הוא"!
ה'טוב' נולד בחושך, בהחבא ובהסתרה.
משה רבנו עתיד לגאול את עם ישראל, ונקרא שמו 'משה':
"כי מן המים משיתיהו" – משה רבנו שט בתיבה שצפה על פני המים, הוא יורד למעמקי מי מצרים, הקרואים - מים זדונים, כדי:
להעלות משם את נשמות ישראל שנפלו.
לעלות - משמד לרצון
תיבתו של משה אינה טובעת, היא שטה ביאור, עד שבת פרעה מגיעה להציל את משה רבנו, והוא מצליח להכניס בה הרהורי תשובה עד שהתגיירה.
התורה רומזת על כוחו של משה רבנו, ושעתיד:
להעלות כל אחד מעם ישראל - משמד לרצון.
'שמד' בגימטריא 344, ו'רצון' - 346, ומשה רבנו:
עומד ביניהם, מש"ה בגימטריא: 345.
אומר מוהרנ"ת שמאז ועד היום עסוקים:
"להוציא כל הנופלים, ממים הזדונים, ממי המבול".
משה רבנו – מושיען של ישראל בכל הדורות
משה רבנו וצדיקי כל הדורות, מוציאים ומעלים כל אחד מישראל:
מהתהום ש'נפל' אליו, ואף אם הגיע עד למצב 'שמד', ובכוחם:
לעורר 'רצון' אמיתי ועוצמתי, בכל אחד מישראל, לעלות ולעשות רצון ה'!
משה רבנו עומד באמצע בין ה'שמד' ל'רצון', ומצית את אש הרצון והחשק בנשמות ישראל, להכיר את ה'תהום' שנמצאים בה, ומחדיר רצון אמיתי בכל אחד מישראל:
לצאת מ'תהום' העבירות, ולצאת מהמיצר לגאולה - בכל הדורות!
כשעם ישראל מגיע עד יאוש, הם נאנחים מהעבודה הקשה, וכשלא יכולים יותר... צועקים!
שובב! מה אתה עושה?
בימי השובבי"ם יוצאת בת קול משמים, וקוראת:
"שובו בנים שובבים"!
ולכן, אומר מוהרנ"ת שבימים אלו:
צריך לצעוק יותר חזק לקב"ה, ולבקש – שיגאל אותנו.
לפעמים, אנו מתנהגים כילד שובב חסר 'דעת', ולכן, הגאולה עדיין לא הגיעה, וזאת הסיבה, אומר מוהרנ"ת, שכל אחד הולך בעולם:
"כמו משוגע ושובב ממש, כמו שנאמר: "וילך שובב בדרך ליבו".
הגדרת מוהרנ"ת לשובב:
אדם שאינו מרחם על עצמו, והולך אחרי תאוות ליבו.
הוא מוכיח, שאינו לא חושב על תכלית חייו, ולא מתעורר!
מי שקולט שנפל לתהום, גם מתחיללצעוק לה' שירחם עליו, והצעקה מולידה בו מוחין ו'דעת' חדשים, שהם:
"עיקר הגאולה בכלל ובפרט – בכל אדם ובכל זמן".
תצעק – ותגיע גאולתך!
אתה בקושי 'שורד' את היומיום, ובכלל לא מנסה לצאת מ'גלות' חייך, ו'טובע' בגלות, ועוד שנראה לך, שככה מתנהלים חיים נורמליים...
והאמת - שכלך נרדם, ולכן, אתה - חי בגלות!
מי שחי בגלות – לא חושב! אין לו 'דעת', כי:
כי אם היה לו דעת, הוא היה - נגאל!
בדיוק כמו ילד שובב, שלא מבין:
מה תוצאות מעשיו... ואנחנו מה?
האם גם ילד שובב יודע - לצעוק? מתי?
מכירים ילדים שובבים שמשתוללים, כמעט כמו משוגעים? השובבון הזה, יכול לרוץ בשדה פתוח כשראשו תקוע בעננים, מביט על מטוס שחולף, אבל, הוא לא רואה את הבור המסוכן שאליו עוד רגע הוא עומד ליפול, ואף שאביו הזהיר אותו שבשדה יש בורות, הוא לא חושב יותר מידי, וממשיך לרוץ אחוז 'אמוק' בהתלהבות ושובבות, עד שפתאום...
ופתאום - בום! הוא נופל לבור עמוק – ומתחיל לצעוק!
הוא המום, אבל - לא נבהל, הוא רק בודק שאין שם נחשים או עקרבים, אבל, כשהחושך יורד... הוא 'מתפכח' משכרונו:
הדעת מתעוררת, והוא קולט את המצב - ומתחיל לצעוק!
ולא נענה, וממשיך לצעוק, עוד יותר ועוד יותר חזק...
הוא יודע, שאם הוא לא יצעק את נשמתו, הוא יישאר שם לנצח...
האנחה מולידה – דעת!
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שוועתם" – האנחה הולידה 'דעת' בעם ישראל, רגע לפני – שכמעט הכל היה אבוד!
עם ישראל הגיע למ"ט שערי טומאה:
ורגע לפני השער החמישים – הם צעקו!
אם תצעק – גאולתך תגיע!
בכל אחד יש צעקה 'חנוקה' נסתרת, ואם:
צעקתך תפרוץ, גם – גאולתך תפרוץ!
בשביל זה, אתה צריך להפסיק להעמיד פנים, ולדעת שהגעת עד פי תהום, ואז לצעוק, כדי:
לקרוע את המסכות והדמיונות של חייך, ולצאת – לגאולה!
אתה חי ב'גלות' והישרדות, ומשדר – שהכל טוב!
אם תקרע את ה'קליפות' והמסכים שחוצצים בתוכך, ותתעורר מתרדמת חייך, ותחליט לצעוק שאתה לא יכול יותר:
צעקה מעומק הלב, שמביעה 'חוסר אונים' מוחלט!
ומוכיחה, שאתה לא מסוגל עוד להכיל את הכאב! ואתה מרגיש 'אבוד'.
צעקה כזאת, תוליד – את גאולתך!
כמה לצעוק? עד – שישמע, יחוס וירחם!
אומר מוהרנ"ת, שעם ישראל היו צריכים לצעוק הרבה, עד שהקב"ה שמע את צעקתם:
"ויבחר משם קול נעים וזך, להמתיק את כל הדינים מעלינו".
"ותעל שוועתם" – ונמתק הדין ונושעו!
אתה צועק – אתה נושע!
הקב"ה מחכה שתצעק, כדי – לגאול אותך!
לא אתה גואל את עצמך, הקב"ה – גואל אותך!
תצעק! וכימי צאתך ממצרים – אראנו נפלאות...
שנזכה לגאולה במהרה, אמן!