איזו שאלה נשלחה מה'אור החיים' הקדוש - לבעש"ט הקדוש?
קשרי האהבה נסתרים ומופלאים היו בין שלושת הקדושים: ה'אור החיים' הקדוש, הבעל שם טוב הקדוש וגיסו אהובו רבי גרשון מקיטוב – קשר משולש שלא ינתק.
לפני מסורת חסידית אחת, במהלך שנת תק"ג שלח הבעל שם טוב הקדוש את גיסו רבי גרשון מקיטוב לארץ ישראל, כדי לבדוק את האפשרות לפגוש את ה'אור החיים' הקדוש.
הסביר הבעל שם טוב הקדוש, שנשמתו מנפש דוד דאצילות... ונשמת ה'אור החיים' הקדוש היא מרוח דוד דאצילות, ורצה הבעל שם טוב הקדוש שיתקשרו נפש ורוח יחדיו, ויתגלה הנשמה וחיה דאצילות, והגאולה היתה מגיעה... ('היכל הברכה', דברים כח, לט').
רבי גרשון עדיין לא התכוון להשתקע בארץ ישראל, אלא, רצה לפגוש את ה'אור החיים' הקדוש, ולשאול אותו: האם הוא והבעל שם טוב הקודש יצליחו להיפגש פנים בפנים, וכך, יזרזו את הגאולה ויבוא משיח בן דוד.
רבי גרשון מקיטוב הגיע לארץ ישראל, ושאל את ה'אור החיים' הקדוש בשם גיסו הבעל שם טוב הקדוש, אם גיסו יעלה גיסו לארץ, ויפגשו ויביאו יחדיו את המשיח.
ענה לו ה'אור החיים הקדוש', שיכתוב לבעל שם טוב הקדוש, אם בעת שהוא רואה את צלם דמות תבניתו בעולמות העליונים, האם הוא רואה את כל איבריו ודיוקנו, ואם לא.
והשיב הבעל שם טוב הקדוש, כי אינו רואה את עקביו, ואז שלח ה'אור החיים' הקדוש להודיעו, שלא יסע כי לשווא תהא טרחתו.
והמכתב לא הגיע לבעל שם טוב הקדוש, והוא יצא לדרך, ועשה את מסעו במסירות נפש רבה, וידוע שבסוף חזר בחזרה למזיבוז', כי לא צלח דרכו.
כיצד ידע הבעש"ט הקדוש ש'כבה הנר המערבי'?
בשנת תק"ג שבת פר' פנחס בזמן סעודה שלישית, במזיבו'ז הרחוקה, הלך הבעל שם טוב הקדוש ליטול את ידיו לסעודה, והתעכב שם זמן רב מהרגיל.
לאחר שברך המוציא, ואכל כ'זית' חלה, אמר: "כבה הנר המערבי".
והיה נוהג הבעל שם טוב הקדוש למעט בשבת בדיבור, תלמידיו חיכו למוצאי שבת כדי לשאול אותו, מה התכוון במילים אלו?
הסביר להם הבעל שם טוב הקדוש: "רבי חיים בן עטר, מחבר הספר 'אור החיים' הוא הנר המערבי, ובשעת סעודה שלישית, ידעתי – כי נפטר, לכך הייתה כוונתי".
שאלו אותו התלמידים, כיצד יודע זאת? ענה להם: "יש כוונה אחת בנטילת ידיים לסעודה, המתגלה בכל פעם רק לאדם אחד, כל ימי השתדלתי להשיגה – ולא הצלחתי בכך, כי כוונה זו הייתה ברשותו של ר' חיים בן עטר".
היום, בשעה שנטלתי את ידיי לסעודה השלישית, נתגלתה לי פתאום כוונה זו, כך ידעתי כי ה'אור החיים' הקדוש - כבר אינו בין החיים.
לאחר שבועיים התגלה שאכן נכון הדבר.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
כאשר הקב"ה חושב שטובת לאדם שיהיה לו איזה צער, עוד בטרם שהאדם יודע שיגיע אליו הצער, הקב"ה מצטער בצערו, הדבר נרמז במלים:
"מפני נגשיו" (שמות ג', ז'), וזה, עד דרך: "טרם יקראו ואני אענה".
ה'אור החיים' הקדוש אומר שמכאן למדים, שקודם שהאדם מרגיש את הצער, הקב"ה מצטער בצערו.
הקב"ה מצער בצער – עוד לפני הצעקה: הקב"ה מכיר ומצטער בצער עוד לפני שהאדם צועק אליו להצילו, על כן נאמר: "כי ידעתי את מכאוביו" – מכיר יודע בכאב האדם, אף שעדיין לא צעק אליו.
"מכאוביו" – בלשון יחיד, כי הקב"ה מצער בצער של כל אחד ואחד מישראל.
"וירא אלוקים" – התגלות רחמיו המרובים של הקב"ה: בזה מתגלה עוצם אהבתו ורחמיו המרובים של הקב"ה, ומתרבים רחמיו מצד מידותיו, ועושה עם האדם לפנים משורת הדין, ומצילו מיד נוגשיו.
"וארד להצילו" – אף שלא מכבודו וגודלו של אל עליון לרדת, הקב"ה מסכים ברחמיו למעט כבודו ולרדת להציל את האדם לפנים משורת הדין, כדי שלא יתערב והתערבב מידי בצערו "להעלותו מן הארץ" – הקב"ה מעלה את האדם ומצילו "מיד מצרים" מיד כל מי ומייצר עליו ומצערו, ומביא לו את ישועתו.
הקב"ה מוותר על כבודו – וותר על כבודך: הקב"ה מוותר על כבודו, וברחמיו האין סופיים מציל את האדם, כך ראוי לאדם לנהוג במידותיו של הקב"ה, ולוותר על כבודו כדי להרבות בכבוד שמים, לנהוג כפי מידותיו של בעל הרחמים, ולהרבות אהבה ושלום, ובכך, ישמח את הקב"ה, והקב"ה שנוהג מידה כנגד מידה, לא יקפח שכרו.
כיצד האדם יבדוק - כמה הקב"ה אוהב אותו? ה'אור החיים' הקדוש אומר שניתן לבאר את הפסוק: "כאשר ידבר איש אל רעהו" – באור הפסוק על דרך אומרם: "כמים הפנים אל פנים חן לב האדם לאדם".
ובלשון קודשו: "כי הלבבות ישכילו בנעלם, אם לאהוב ואם לשנוא" – לב מבין לב, אם תרצה לדעת כמה הקב"ה אוהב אותך, תתבונן להבין זאת, כפי שנוהג אדם בחברו: כפי שליבך אוהב את חברך, ככה לב חברך אוהב אותך.
הסימן לאהבת ה' אליך: ממשיך ה'אור החיים' הקדוש ואומר: "כמו כן, דיבר ה' פנים אל פנים, ומעתה יבחין אדם מה הוא עם קונו, אם לבבו יתאווה ויחשוק בה' ובעבודתו, הנה זה סימן כי ה' אוהבו".
מהיכן הגיעו היסורין האלה? לעיתים, האדם לא יודע שיסוריו הם טובתו, לכן, לא חש את אהבת קונו, ואם ישכיל שיסוריו הם מאהבתו אליך: "ה' אלוקיך מיסרך" וזה, מוטבע בטבע אנוש, כמו אב שמייסר את בנו, כדי שישוב אליו, ולאב כואב טעות בנו, ועל כן, לעיתים צריך לייסרו, כדי שישנה דרכו.
החכם – עיניו בראשו: אתה חכם, על כן, תזכור - ואל תשכח! ותבין מהפסוק: "ה' אלוקיך מיסרך" – מי מייסר אותך? אלוקיך! בגלל שמקפיד עליך "להיותו 'אלוקיך' – שנתייחד שם אלוהותו עליך" ומאהבתו אליך, כי שמו נתייחד עליך, ייסרך.
"אהבת עולם אהבתנו": אהבתו אליך היא - 'אהבת עולם', כפי שאומר הקב"ה: "אהבתי אתכם אמר ה'" – והתכוון לכל אחד ואחד מעם ישראל, והבן.
אומר הבעל שם טוב הקדוש, שהקב"ה אוהב כל אחד מבניו, הרבה יותר ממה שאוהב אב את בנו יחידו שנולד לו לעת זקנותו, והבן הדברים!
יהי רצון שזכותם של כל קדושי עליון תגן על כל עם ישראל, ויעמדו להמליץ טוב על ישראל, וימי האבלות הקרובים יהפכו לימי שמחה וגאולה, ונזכה במהרה למשיח צדקנו, אמן.