מהו 'סוד' מילוי המשאלות? ומה הכי טעים ומתוק בעולם?
ידוע שה'אור החיים' הקדוש חיבר את סיפרו 'אור החיים' - ברוח קודשו, כל שורה מאירה ב'חיות' אלוקית ומחברת את האדם לקב"ה באהבה.
גדולת ספר ה'אור החיים' הקדוש
ה'אור החיים' הקדוש השקיע את כל כוחותיו בספרו, עד שאמרו הצדיקים, שלימוד בספרו, הוא כלימוד בזוהר הקדוש, שאפילו:
"אמירת הלשון ללא הבנה, יש בה כוח עצום, ויכול לשנות את האדם, ולטהר את נשמתו כלימוד הזוהר הקדוש".
וכל שכן, אם האדם לומד בתוך - הבנה וחיות.
אמר החוזה מלובלין זי"ע: "שלא מצאתי בשום ספר דברים נפלאים כאילו, כמו שמצאתי בשלשה ספרים אלו: ספר הזוהר הקדוש, ה'אור החיים' הקדוש, והמאור עינים" ('היחס מטשרנוביל ורוזין' פ' ט"ז).
ה'אור החיים' הקדוש מתאר בצורה נפלאה את אהבת התורה והדבקות בה' יתברך, ובלשון קודשו...
"היו משתגעים ומתלהטים" - הצהרה חד משמעית!
"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך" (פר' כי תבוא), אומר ה'אור החיים' הקדוש ש'טוב' רומז - ש'אין טוב אלא תורה'.
וידועים דבריו: "שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה: היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".
ה'אור החיים' הקדוש מבטא את צפונות ליבו:
בצורה הכי אמיתית וחופשית, הוא לא – 'מחשבן' לאף אחד!
ואומר את האמת שלו, בצורה הכי 'חדה' וחד משמעית:
אפשר להשתגע – ממתיקות התורה!
ואפשר להתלהט אחריה – בלי שום גבול ומידה!
תפסיק לחפש חיקויים, בא לטעום את - 'טעם' החיים!
הוא מציע לטעום את מתיקות התורה, כי:
אחרי שטועמים דבר אמיתי, יותר לא מחפשים - תחליפים 'זולים'.
היית רוצה 'חיקוי' של שעון פרארי או לואי ויטון?
מי שאוהב דברים מקוריים, אמיתיים ואיכותיים:
לא מסתפק או 'קונה' - חיקויים!
אין בעולם דבר יותר מתוק מדף גמרא – מהתורה הקדושה!
בא לטעום! ותן לעצמך 'צאנס' להרגיש את הטעם המיוחד הזה!
יש כאן דבר ערב ומתוק, שלא ניתן להסביר, כי מתיקותו היא - מעלה מכל טעם ודעת!
ה'אגלי טל' מוסיף ואומר, שאם לומדים בשמחה:
התורה נדבקת ו'נבלעת' בדמו של האדם, והוא מרגיש - תענוג נפלא!
התורה מזרימה לאדם חיות ואור אלוקי, ששום דבר – לא ישווה אליו!
וטעימה קטנה מתורתו, תאיר לנו - 'אור' בחיים...
אנו צמאים – למה אין מים?
עם ישראל הלכו במדבר והתלוננו למשה רבנו שהם – צמאים למים (פר' בשלח).
מקשה ה'אור החיים' הקדוש:
מדוע הקב"ה הביא לעם ישראל ניסיון קשה של צמא למים? שהרי:
הצימאון יכל להביא אותם לכפירה בקב"ה?
מתרץ ה'אור החיים' הקדוש:
"כי ה' ניסה אותם, להדריכם - לשאת עיניהם, ולהתפלל לפני ה'".
יש רק כתובת אחת למילוי - משאלות ליבך!
מדוע היה חשוב לקב"ה להעמיד אותם בניסיון זה?
"כי זה עיקר גדול באמונה ובהשלמת הנפש".
הקב"ה רוצה ללמד 'יסוד' חשוב לדורות:
כל דבר שאתה רוצה לקבל, אתה חייב – להתפלל עליו!
כשהאדם מפנים, שרק הקב"ה משלים חסרונו, הוא תמיד ישא אליו עיניו, ולא ירצה להתנתק ממנו, כיון:
שיזכור, שכל הטוב של חייך, תלוי אך ורק ברצונו - בטובו וחסדו!
מדוע המן לא ירד פעם בחודש?
מכאן מובן, מדוע המן ירד 'דבר יום ביומו' ולא פעם בחודש?
אומר ה'אור החיים' הקדוש:
"ותמצא, שנתחכם ה' על הדבר, ולא נתן להם 'מן' יום לחודש, אלא 'דבר יום ביומו' ואשר על כן, מנע מהם הנס עד - שיתחננו למול קונם! וישמע צעקתם".
הקב"ה ישלים את כל חסרוננו, רק אם נפנה אליו בבקשה, כי כך:
נחיה מתוך אמונה, וציפייה תמידית - לרחמיו וחסדיו המרובים!
וכל מתי שנבקש, הוא – ישמע שוועתנו ויעננו!
ה'כלי' להכלת השפע - תפילה ובקשה
שכ'עיני כל אליו ישברו' הוא – 'ינתן להם את אוכלם בעיתו'.
כי הוא היחיד ש'פותח את ידו לתת לכל, כי רק הוא - אל זן ומפרנס לכל!
הקב"ה רוצה שבניו אהוביו, יהיו איתו בקשר תמידי, שלעולם – לא ינתק!
כדי לקבל שפע, צריך להכין 'כלי' שהשפע ישכון בו, ומכאן:
התפילה והבקשה יוצרים 'כלי' - לקבלת השפע!
סוד 'ויצעקו' – ותעל שוועתם והישועה מגיעה!
מקשה ה'אור החיים' הקדוש: מדוע עם ישראל באים למשה רבנו בטענות, במקום להחזיק באומנות אבותם - "ויצעקו אל ה'"?
שהרי, הם ידעו שהקב"ה שומע צעקה: "כי שמע את נאקתם במצרים"?
ה'אור החיים' הקדוש עונה תשובה מדהימה: הקב"ה הביא את עם ישראל למדבר, והם ידעו שהוא נמצא שם איתם, ולכן, טעו לחשוב:
"שאין צורך להתפלל כי ה' הביא אותם למדבר, ונמצא איתם שם, בוודאי - גם יספק להם את כל צרכם".
ה'אור החיים' הקדוש מסביר את סברתם:
"פשיטא, שלא הביאם, אלא - לספק צורכם".
שהרי, אם הקב"ה לא מספק צרכם:
"הלא – המה אבודים, ולא יצטרכו לתפילה" כי... הם ימותו במדבר...
עם ישראל ידע בוודאות, שהקב"ה יספק כל צרכיו, כי הקב"ה לא הוציאם ממצרים, כדי להמיתם במדבר... אם כן, מדוע צריך תפילה?
תבקש תשווע - ותיוושע!
אומר ה'אור החיים' הקדוש שהקב"ה מלא חסד ורחמים, כי:
"חסד אל כל היום" אבל, הוא רוצה שנזכור שהוא - המקור היחיד לשפע, לחסד ולרחמים, ורק הוא יכול למלא – כל בקשותינו וחסרוננו.
בפר' חוקת הוא מחזק את דבריו, ואומר, שהקב"ה רוצה שנרים עינינו אליו, ונזכור:
"באין מבטח זולתו! כדי שיהיה ליבם תמיד, באין הפסק - קרוב לה'".
עד שממש תחדור לליבנו ההכרה:
כ"בן שמצפה על שולחן אביו ערב ובקר - ובכל עת וזמן".
וממשיך להסביר את רצון ה': "ה' חפץ שעיניהם יהיו תלויות לאלוקים יושב בשמים, על מחייתם ועל - כל צורכיהם, באין מבטח זולתו".
זאת הדרך לגרום ללב שיהיה: "באין הפסק - קרוב לה'".
הקב"ה רוצה שנהיה איתו בקשר תמידי, לכן, הוא מחסיר מאיתנו, כדי:
שיושלם חסרוננו ע"י – ציפיה, תפילה ובקשה לחסדו!
כי "רצון יראיו יעשה, ואת שוועתם - ישמע ויושיעם"!
עני עם 'מרגלית' בכיס - שווה?
ה'אור החיים' הקדוש, מביא משל ונמשל שמתאר:
במה באמת תחשוק - נפש המשכיל?
אדם עשיר בנכסים רצה ללכת למקום רחוק, אבל, ידע שיש סיכוי שבדרך יאבד את כל עושרו.
מה עשה? אסף את כל נכסיו, וקנה בהם מרגלית גדולה באלף אלפי דינרי זהב, ויצא לדרך לעיר הרחוקה, והיה בטוח בליבו שממונו נשמר.
לפני שהגיע לעיר, הוא בדק בכיסו: האם נותרו כמה דינרים שאיתם יוכל להתחיל את חייו בעיר החדשה? וגילה, ואין לא בכיסו - אף לא דינר אחד.
הוא נכנס לעיר, והסתפק בחיי דלות ועוני - כי אפס כסף, אבל, גם כאשר היה במצב של עוני:
ליבו תמיד שמח - ו'כליותיו עליצים'!
כי הוא ידע בצורה מוחשית וברורה את האמת - שיש לו הון רב.
וידע, שכאשר יצא מהעיר המסוכנת:
ו'בא יבוא ברינה - נושא האבן גדולה יקרת הערך' - ועושרו יהיה רב.
הוא ממשיל את הדברים, לאדם שזכה לדבק ולאהוב את ה' יתברך, ויודע ומרגיש בצורה ברורה ומוחשית:
שאין בעולם הזה, שום 'קנין' כמו ה'אבן' היקרה במשל, ואפילו:
אם יש קושי וצער, הוא זוכר - הכל זמני וחולף, ולא יסכים להחליף את חיי הנצח, בשום אופן וצורה.
מי שזוכר - עד כמה שכרו שווה בעולם הנצח, הוא יתן את כל רכושו למען אהבתו ודבקותו במלך העולם.
'כבה הנר המערבי' – וסוד 'נטילת ידיים' עבר למזיבו'ז הרחוקה
בעיירה מזיבו'ז בשבת פר' פנחס בשנת תק"ג, הלך הבעל שם טוב הקדוש ליטול את ידיו לסעודה שלישית, והתעכב זמן רב מהרגיל עד שחזר.
לאחר שברך המוציא ואכל כזית החלה, אמר: "כבה הנר המערבי".
מכיון שהבעל שם טוב הקדוש מיעט לדבר בשבת, חיכו תלמידיו למוצאי שבת כדי לשאול אותו, מה פשר דבריו?
הסביר הבעל שם טוב הקדוש: "רבי חיים בן עטר, מחבר הספר 'אור החיים' הוא הנר המערבי, ובשעת סעודה שלישית, ידעתי – כי נפטר, לכך הייתה כוונתי".
שאלו תלמידיו, כיצד ידעת? ענה להם: "יש כוונה אחת בנטילת ידיים לסעודה, המתגלה בכל דור רק לאדם אחד, כל ימי השתדלתי להשיגה – ולא הצלחתי בכך, כי כוונה זו הייתה ברשותו של ר' חיים בן עטר.
היום, בשעה שנטלתי את ידיי לסעודה השלישית, נתגלתה לי פתאום כוונה זו, וכך ידעתי שה'אור החיים' הקדוש - כבר אינו בין החיים.
ואכן, לאחר שבועיים התגלה שנכונות הדבר.
יהי רצון שזכותו של ה'אור החיים' הקדוש תגן על כל עם ישראל, ויעמוד לפני כיסא הכבוד עם כל צדיקי עליון, וימליצו טוב על עם ישראל, ויקרבו את ביאת משיח צדקנו בחסד ורחמים, במהרה אמן.