עלייתו לגנזי מרומים של הבעש"ט הקדוש – חג שבועות תק"כ.
הבעל שם טוב הקדוש הסתלק ביום א' בחג שבועות.
"כל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו כל עוונותיו בשביל כבוד שעשה" (שבת, קה ע"ב)
דמעות שמורידים על פטירת אדם כשר: "הקב"ה סופרן - ומניחן בבית גנזיו, שנאמר: נודי ספרתה עתה שימה דמעתי בנודך, הלא בספרתך" (ילקו"ש על תהלים, רמז נ"ו).
הבעל שם טוב הקדוש חזה את פטירתו, בתחילת שנת תק"כ, ואמר הבעל שם טוב הקדוש לתלמידיו באותה שנה בהושענא רבה: 'הכינו לכם רבי חדש שיאיר לכם את הדרך' כי בשנה הזאת אני הולך לעולמי.
כיצד יבחרו רבי חדש? שאלו אותו התלמידים, באיזה צדיק ידבקו? אמר להם הבעל שם טוב הקדוש סימן, שיבקשו מהרב עצה – כיצד להסיר את הגאוה.
אם הוא יתן להם עצה, סימן שאין בו ממש, ואם יאמר ה' יעזור וכו', תדבקו נפשכם בו, וזה סימן שהוא צדיק גמור.
רבי פנחס מקוריץ מסתופף אצל רבו - שביעי של פסח:
באותה שנה לקראת שביעי של פסח, הגיע רבי פנחס מקוריץ לשבות את החג במזיבו'ז עם הבעל שם טוב הקדוש, וגילו לו משמים על הסתלקותו הקרובה של רבו.
בזמן התפילה בשביעי של פסח, ראה רבי פנחס מקוריץ שנגזר על הבעל שם טוב הקדוש שיסתלק בקרוב מהעולם, מפני שפעל רבות בעוז ותעצומות נגד כת שבתאי צבי, כמו המעשה הידוע, שהיה בערב יוה"כ כאשר רצו כת שבתאי צבי לשרוף את הש"ס בבלי.
רבי פנחס מקוריץ התחיל להתעצם בתפילה, אך ראה שלא הצליח להועיל לביטול הגזרה.
התעצב רבי פנחס מקוריץ, על שלא הלך בערב החג למקווה, כי אם היה רואה דבר זה במקווה, היה יכול להועיל בעבור זה, לפי דעתו.
גדולת תלמידו הקדוש רבי פנחס מקוריץ: אחר התפילה, שאל אותו הבעל שם טוב הקדוש אם הוא הלך אתמול למקווה, וענה לו כי מחמת חולשתו נמנע מטבילה.
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: 'כבר נעשה מעשה, ואין אחר מעשה כלום, ואם היית טובל במקווה, הייתי יכול לבטל את הגזרה'.
לאחר חג הפסח נחלש הבעל שם טוב הקדוש וחלה, ועם כל זה הוא היה מתחזק בכל פעם שעמד להתפלל לפני התיבה.
הבעל שם טוב הקדוש ידע שקיצו קרוב, ולא הודיע ליתר תלמידיו על הגזרה, ובהגיע חג שבועות שלח את תלמידיו לשבות את חג השבועות לכל מיני מקומות מחוץ למזיבו'ז, כדי שלא יהיו נוכחים בעת הסתלקותו, רק רבי פנחס מקוריץ נשאר עימו ולא נסע לביתו.
ערב חג שבועות - טרם הסתלקותו
בליל שבועות טרם הסתלקותו, התנהל הכל בהיכל קודשו של הבעל שם טוב הקדוש כשאר השנים.
אנשי שלומו למדו כהרגלם בבית המדרש, והיו ערים כל הלילה ואמרו את תיקון האר"י ז"ל, והבעל שם טוב הקדוש אמר לפניהם דברי תורה, בנושאי החג וענייני מתן תורה.
ובאשמורת הבוקר, שלח לקרוא לתלמידיו והתאספו כולם להיות נוכחים בעת הסתלקותו. ואח"כ שלח לקרוא לאנשי ה'חברא קדישא', להורות להם איך יתנהגו בטהרתו ובקבורתו, וא"כ ציווה שיכניסו אליו מניין להתפלל, וביקש שיתנו לו סידור, ואמר: 'אשתעי מעט עם ה' יתברך'.
רבי נחמן מהורדנקא לא מוותר: לאחר התפילה, הלך רבי נחמן מהורדנקא לבית המדרש לבקש רחמים, אך הבעל שם טוב הקדוש אמר לו, כי לחינם הוא מרעיש (עולמות) 'כי רק אם היה יכול להיכנס לפתח שהיה הבעל שם טוב רגיל להיכנס בו, היה יכול לפעול עבורו'.
עסק בתיקון נשמה גם ברגעי חייו האחרונים: כידוע הבעל שם טוב הקדוש תיקן רבבות נשמות בחיים חיותו, שבאו אליו בכל עת מצוא, ובמיוחד בערב שבת קודש לעת המנחה.
והנה, גם בשעותיו האחרונות עלי אדמות, הגיעה אליו נשמה אחת לבקש תיקון... וגער בה הבעל שם טוב הקדוש ואמר: שמונים שנה אתה נע ונד, ועד היום לא שמעת שאני נמצא בעולם...
הבעל שם טוב הקדוש מוחל למלאך המוות: המשרת של הבעל שם טוב הקדוש, שמע אותו אומר: אני מוחל לך אותם שתי שעות, ולא תענה אותי, אמר לו המשרת: עם מי רום מעלתו מדבר?
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: אין אתה רואה את מלאך המוות, שהיה תמיד בורח ממני, ועכשיו שנתנו לו רשות עלי, כתפיו התרחבו והוא שמח שמחה גדולה עלי.
הבעל שם טוב הקדוש, מקבל את אנשי עירו ואומר לפניהם דברי תורה: אח"כ באו כל אנשי העיר לקבל את פני הבעל שם טוב הקדוש ביום טוב. ואמר לפניהם דברי תורה.
ובעת הסעודה ציווה מהמשרת שייתן לו דבש בצלוחית גדולה, והמשרת נתן לו בקטנה. אמר: אין שלטון ביום המוות, אפילו הגבאי אינו מציית לי.
ואח"כ אמר: עד כאן אני גמלתי חסד עימכם, ועכשיו אתם תגמלו חסד עימי. ואח"כ הלך לבית הכבוד, והמשרת רצה ללכת אחריו, שאל אותו הבעל שם טוב הקדוש: מה יום מיומיים שאתה רוצה לילך אחרי, מה ראיתי בי? והמשרת לא הלך אחריו.
הבעל שם טוב הקדוש אמר לאנשיו סימן: כאשר אפטר מהעולם, שני השעונים יעמדו.
וכאשר בא לרחוץ ידיו, השעון הגדול עמד. ואנשיו סובבו את השעון, כדי שהוא לא יראה שנעמד השעון. אמר להם הבעל שם טוב הקדוש: ידעתי שעמד השעון, אני לא דואג לעצמי, כי אני יודע בבירור שאצא מפתח זה, תיכף אכנס לפתח אחר (גן עדן).
מילותיו האחרונות של הבעל שם טוב הקדוש קודם מיתתו:
תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש רצו לשמוע, מה אומר הבעל שם טוב הקדוש ברגעיו האחרונים טרם נפרד מהעולם, והיטו אוזנם ושמעו שאומר את הפסוק: "אל תבואני רגל גאווה".
ואמר הבעל שם טוב הקדוש ברגעי חייו האחרונים:
"אני מסלק כל השגות שהשגתי, ובער אנכי ולא אדע, רק מאמין אני"! (ישמח ישראל, תולדות אות א).
ועוד התבטא: "כעת אני יודע למה נבראתי, וכוונת בריאתי" (אגרא דכלה, פר' וילך).
רגעי חייו האחרונים של הבעל שם טוב הקדוש: וישב הבעל שם טוב הקדוש על מיטתו, וציווה שיעמדו סביב מיטתו מנין אנשים, ואמרו "ויהי נועם".
ואמר להם דברי תורה על עמוד שעולין מגן עדן תחתון לגן עדן עליון, וכן בכל עולם ועולם היאך הוא בעולם שנה נפש, ובביאור על סדר עבודת ה'.
והיה שוכב ויושב, שוכב ויושב כמה פעמים, וכיוון את הכוונות עד שלא שמעו את חיתוך אותיות של הכוונות.
וציווה שיכסו אותו בסדין, והתחיל להזדעזע ולחרוד כמו בתפילת שמונה עשרה, ומכיוון ששכב בפעם האחרונה ונח, סברו שישן ופסקו מלומר: "ויהי נועם", ובאותה העת ראו שהשעון הקטן עמד.
והמתינו עד בוש, והניחו נוצה על חוטמו - וראו שנפטר.
כל זה שמעתי מרבי יעקב מק"ק מעז'יבוז' שנפטר בארץ הקודש, והרב סיפר שרבי לייב קעסלער ראה את יציאת נשמתו של הבעל שם טוב הקדוש, שיצאה ממנו כמו שלהבת במראה תכלת.
כשהלכו אחר המיטה לבית העלמין, הלך רבי וולף קיצעס בראש המלווים וכשבא לבית העלמין, ציווה להעמיד את המיטה, וגילה מעט את הפנים וכיסה, וכן עשה כמה פעמים.
ואמר כי עשה כן, מחמת שמלאכים ושרפים השתוקקו להביט בפניו.
כי בעודו בחיים, לא היו יכולים להביט בפניו, מגודל קדושת אור פניו!
אך עכשיו כאשר ירדו ונתקבצו מלאכי מעלה להשתתף בלוייה כבמזמוטי חתן וכלה, ירד הקדושה קצת, וכמובן שכבר היו יכולים להסתכל בו, ועשיתי מבוקשם.
ואמר: "כי מלאכים באו לאות איזה גוף קדוש היה בעולם" (מאמר מרדכי, ובכתבי ר"י שו"ב).
בעת הלוויה, תמה רבי נחמן מהורדנקא שאינו רואה מאומה למעלה בשמים מגדולת הבעל שם טוב הקדוש, וכשהגיעו סמוך לבית החיים, ראה נוראות גדולות, ואמר זאת רבי וולך קיצעס.
הבעל שם טוב הקדוש ציווה שיקבר בסמוך לרבי לייבוש הנסתר, שהיה אחיו של רבי נחמן מהורדנקא.
רבי נחמן מהורדנקא לא ניחם על פטירת רבו: קשה שלא להוסיף את קשייו הרבים של רבי נחמן מהורדנקא שלא ניחם על פטירת רבו.
רבי נחמן מהורדנקא, מאוד רצה לעלות לארץ ישראל, ובכל פעם שביקש את רשותו של הבעל שם טוב הקדוש, הוא דחה אותו.
לאחר הסתלקות הבעל שם טוב הקדוש, באחת הפעמים שהיה על ציונו קיבל את רשותו לעלות לא"י.
רבי נחמן עלה לא"י ועלו עימו עוד כמה חלוצים חסידים ואנשי מעשה, ויסדו ביחד שכונה בטבריה.
רבי נחמן לא מצא מנוח וניחומים על פטירת רבו, והיה נוהג בכל יום לטייל לבדו ומקטרתו בפיו, בין ההרים הצופים לים הכנרת בעיר טבריה.
אנשי טבריה לא הבינו, מה הוא מחפש על ההרים, ולמה הוא מטייל שם, ויש שחשבו שמא דעתו אינה שלמה ח"ו.
הם לא ידעו שהוא עוסק בעבודת רבו הבעל שם טוב הקדוש, שערך התבודדות ועסק בעבודת ה' בין הרי הקרפטים בין קיטוב לקוסוב, ורצה לתקן בין ההרים מה שתיקן רבו בהרי הגולה, והיה בכל פעם נמס ליבו כשהיה נזכר את ההשתדלות שעשה רבו לעלות לארץ ישראל, אבל, מהשמים עיכבוהו.
עלית נשמתו של הבעל שם טוב הקדוש לגנזי מרומים:
נשמתו של מרן אלוקי "קודש קודשים' אור שבעת הימים, עלתה לגנזי מרומים, אור צח, אור קדמון, אור בהיר החזיר את נשמתו הטהורה, שלא קם כמותו מימות התנאים והגאונים, אשר החיה את נפשנו, וגאל אותנו מן המיצר, והדביק נפשנו באור עליון, אור החיים, רבינו – אור נפשנו, הרב ישראל בן אליעזר, יצאה נשמתו בטהרה, באומרו: "אלוקי, ריבון כל העולמים, אל תבואי רגל גאוה" (הקדמה ל'נתיב מצוותיך', 'נוצר חסד').
מוזכר בספר 'שבחי הבעש"ט' שאמר הבעל שם טוב הקדוש: "שאילו לא יבוא הגואל צדק במשך שישים שנה, מוכרח אני לבוא בזה העולם".
לע"נ הבעל שם טוב הקדוש רבי ישראל בן אליעזר, ואימו הצדקת שרה, יהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו, אמן!