'חלת' מפתח – סגולה למה? ומה המקור למנהג?
בשבת זו, נוהגים לעשות חלה בצורת מפתח, ויש שמטמינים מפתח בתוך החלה: סגולה לפרנסה ולעשירות.
אחד המקורות למנהג, הוא ה'אוהב ישראל' מאפטא שמזכיר את החלת מפתח, וכותב: "מנהג אבותינו וודאי הוא תורה..."
ואת המקור הקדום, לא מצאנו...
פיתחו פתח קטן – ואפתח לכם את כל השערים!
הקב"ה מבקש מכנסת ישראל:
"פיתחו לי כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם..."
אומר ה'אוהב ישראל':
בפסח נפתחו שערי המוח והשכל, אבל – הם ננעלו!
כעת, צריך לפתוח את שערי השכל מחדש, אבל, הקב"ה ברחמיו הרבים, מבקש שנפתח:
רק 'פתח' כחודו של מחט, ולכן - צריך מפתח!
ולכן: "אנו מנקדין הלחמים הקדושים משבת זו – במפתחות, לרמז בזה שאנו פותחין מעט ע"י - מצות השבת".
יציאה שערי טומאה וכניסה - לשערי קדושה
טעם נוסף, סופרים את העומר ארבעים ותשעה יום, וכך, עולים שלב אחרי שלב, עד שמגיעים למ"ט שערי קדושה. וכדי להיכנס לשער צריך לעשות מעט השתדלות, שתוצאותיה?
"וה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב, ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים יפתח".
ה'אוהב ישראל' מסביר, מדוע דווקא בשבת זאת עושים את החלת מפתח, ואומר:
"המן התחיל לירד בחודש אייר, ובשבת זו מברכין את חודש אייר" ('אוהב ישראל' לשבת אחר פסח, ד"ה טעם).
מנהג קדמונים – כדין הוא!
ה'אוהב ישראל' מאפטא מזכיר שזהו מנהג מימים קדמונים, ואומר:
בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה, ובימים אלו הם נכנסו לארץ ישראל, והיו צריכים לעמול על לחמם: לזרוע לקצור ועוד...
אבל, הקב"ה עשה לעם ישראל 'בית הספר'במדבר, לא יום ולא יומיים - 40 שנה! כדי שנלמד לדורות:
שהפרנסה מגיעה ממקור עליון, כמו 'המן' במדבר...
חייב לעשות השתדלות בפרנסה, אבל, תמיד לשאת עיניים לשמים, ולבקש ממי שהפרנסה שלו, כי:
כי מפתח הפרנסה נמצא אך ורק, בידייו של - בורא עולם!
ממשיך ה'אוהב ישראל' - "וזאת ידוע שלכל דבר יש שער, כמו שאנחנו אומרים ומתפללים, שהקב"ה יפתח לנו שערי פרנסה".
ומסיים במילים: "ומזה נשתרבב המנהג, להיות עושין צורת מפתח על החלות, לרמז שיפתח לנו ה' השי"ת – שערי פרנסה" (ליקוטים חדשים, לשבת אחר הפסח).
'לא יחרץ' – לא החריצות מביאה את הפרנסה
מסופר על חסיד שסיפר לרבו אחד שאחרי כל ההשתדלות שהוא עושה בפרנסה, פרנסתו מאוד מצומצמת.
ענה לו רבו, כשיצאו עם ישראל ממצרים, כתוב: "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁונוֹ" (שמות יא', ז'). ניתן ללמוד מלשון הפסוק 'יחרץ' שהפרנסה של הגויים תלויה בחריצות, אבל, אצל בני ישראל כתוב:
"לא יחרץ" - הפרנסה אינה תלויה בחריצות, אלא:
"כלב לשונו" – שהלב והלשון שווים מתברכת הפרנסה.
ההשתדלות של האדם – לשאת ולתת באמונה, והפרנסה נקבעת בראש השנה, וה'כלי' שמביא את הברכה בפרנסה הוא היושר והאמונה.
יוסף הצדיק – הוא המשביר!
על יוסף הצדיק נאמר: "וכל אשר הוא עושה - ה' מצליח בידו" והיה מלחש... אומרים חז"ל: שם שמים היה שגור על פיו.
בכל פעולה שהיה עושה היה משתף שם שמים, מתפלל ומבקש שימצא חן בעיני ה' יתברך, ויצליחהו בכל מעשה ידיו.
צריך להתרגל: "וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".
אומר הזוהר הקדוש: "הוא יהב לך עצה למקנה נכסים" – כשמשתפים את הקב"ה בקנית הנכסים, או כל פעולה עסקית שעושים, הקב"ה הופך לשותף פעיל - ונותן את העצה...
כשמחדירים ללב את האמונה, שרק הקב"ה הוא מקור החיים והחיות, ובו תלויה פרנסתנו, ניתן לזכות גם לכפל פרנסה, כמו שכתוב:
"כל המשתף שם שמים בצערו, כופלין לו פרנסתו".
ניתן לזכות לפרנסה מעל הטבע! בלי שום היגיון! ונגד – כל הסיכויים!
בצורה בדרך ומהמקום הכי – בלתי צפוי! ולא חסר דוגמאות...
לא כוחי עושה לי את החיל הזה
והדרך: "וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".
אומר הקב"ה: 'אם מרבין אלי בתפילה ותחנונם - אני כופל את פרנסתך'.
יש משפט שאומר: 'אם אתה רוצה להצחיק את הקב"ה, תתכנן תוכניות'...
אבל, מי שמתכנן את התוכניות עם ריבונו של עולם, הקב"ה – לא צוחק עליו, הוא שותף שלו, ויחי ההבדל העצום...
נבקש שנזכה תמיד לעשות חיל, ולזכור בזכות מי זה, שלא כוחו ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה...
שנזכה לברכה והצלחה בכל מעשה ידינו...
תעשה השתדלות והקב"ה יגמור בעדך
"וברכתיך בכל אשר תעשה" – כשאתה עושה השתדלות אתה מכין 'כלי' שיכיל את שפע הפרנסה, וסומך על הקב"ה שיגמור בעדך, והתוצאה: "ויש מקום לחול עליו ברכת ה'" (תרומה ד"ה ושמח).
כשאדם גומר יום עבודה ומשקיע זמן בלימוד תורה, הוא מוכיח שהוא מבין מהיכן מגיע שפע הברכה, וזוכה: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די..."
תהיה חכם - תתחבר למי שהעולם ניזון עבורו...
ה'אוהב ישראל' מביא סגולה נוספת לפרנסה, ואומר שע"י הצדיק:
"נמשך שפע טוב ומזון ופרנסה לכל באי העולם".
הצדיק מוריד לעולם את השפע, כמו שכתוב: "כל העולם ניזון בשביל..."
ולכן, הוא מציע למי שרוצה פרנסה:
"ואם כן, מי שמדבק ומחבר את עצמו אל הצדיק... ונעשה יחוד גמור ואמיתי, בין עולם עליון לתחתון, וע"י זה נמשך שפע טוב לכנסת ישראל".
לצדיק נמשך שפע... ואם אתה נמשך לצדיק...
אתה גם - נמשך לשפע... (צו, ד"ה ידוע).
יהי רצון לפני אבינו שבשמים, שכל בית ישראל יראו ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם, והקב"ה יפתח לכולנו את שערי פרנסה ואת אוצרו הטוב - במתנת חינם, אמן.