המודעות המתפרסמות חדשות לבקרים על הקירות בשכונת מאה שערים הן אחד הדברים הבולטים בשכונה הירושלמית. במשך שנים, סיפרו בהומור, שדבק המודעות הוא זה שמחזיק את קירות השכונה לבל יפלו.
המודעות השונות מכריזות על הפגנות, על נפטרים, על מכירות וגם על חדשות. לוח המודעות הוא בעצם העיתון של תושבי שהשכונה, בדרך לתפילת שחרית, בדרך לבית הכנסת או למכולת, כבר למעלה מ-60 שנה, ששם מתעדכנים ב"נייעס" שקורה, איפה יש 'שולם זוכר', למי נולד בן, מי נפטר ומה החליטו דייני 'העדה החרדית'.
המודעות היום נפוצות בכל הריכוזים החרדיים ברחבי הארץ, ולא רק. בשנים האחרונות זה נהיה יותר תוכן פרסומי, אך אחד המקומות הבודדים שהמודעות הם בעצם "מבזקי החדשות" זה במאה שערים והסביבה. בשעות הלילה כשמדביקי המודעות מגיעים, אנשים ממתינים לצידם לראות מה קרה ומה יקרה.
על כל הפגנה שצפויה יוצאות מספר מודעות, שתפקידן לא רק להודיע על ההפגנה אלא גם להכניס את התושבים לאווירה. הזקנים בשכונה מספרים שעל פי גודל המודעות, וכמה ימים לפני ההפגנה שהמודעות כבר ברחוב - יכולים לדעת באיזה גודל תהיה ההפגנה.
לא רק מודעות הן מכילות, גם "פשקווילים", שמוכרים כמודעות רחוב נגד תופעות, אנשים, חרמות ומה לא בעצם.
במשך שנים רבות, אחד המוקדים העיקריים היה הקיר המיתולוגי של בתי ורשה, הפונה לרחוב מאה שערים, שהפך ללוח המודעות המרכזי של השכונה.
אך לא עוד.
עיריית ירושלים החליטה לשים סוף להדבקת המודעות הפיראטיות על הקירות שהפכו לחלק מהווי של השכונה, והתקינה לוח ברזל לכל אורך הקיר של בתי ורשה, באורך של למעלה ממאה מטר - מ'כיכר השבת' ועד הרחוב הצר של מאה שערים, כדי שהדבקת המודעות תהיה רק על הלוח ולא על הקירות.
הצעד, כמובן, מעורר זעם אצל לא מעט תושבים בשכונה.
מוט'ל הירש הוא אחד האנשים המוכרים בשכונת מאה שערים. בשנים האחרונות הוא מנסה לשמור על יופיה העתיק של השכונה, והוא זועם על לוחות הברזל האלה. "המודעות על הקירות זה לא דבר מגעיל כמו הברזלים האלה", הוא אומר בשיחה עם 'כיכר השבת', "אבן ירושלמית זה דבר יפה, מי החליט לשים את זה? הוא לא חשב? מה זה גדר הפרדה?".
לדבריו, "בגלל שהם לא רוצים שיהיו מודעות על הקירות, הברזלים האלה הורסים את היופי של השכונה. הדבקת המודעות על הקירות צריכה להיות בפרופורציה, לא צריך שיהיה בכל מקום, אבל מה שעשו על קירות בתי ורשה זה סתם מכער את הרחוב, זה לא מוסיף, זה לא פותר את הבעיה, יש בעיה גדולה גם אם מדביקי המודעות, הם צריכים להפסיק להדביק את אותה המודעה בכל חמש מטר".
ישראל פרידמן, מתגורר גם הוא באזור, וגם לו יש דעה בעניין. "העירייה פשוט שכחה למה היא נלחמת בהדבקה הפיראטית", הוא אומר ל'כיכר השבת', "ואני ארחיב. הסיבה שעיריית ירושלים מציבה דרך קבע לוחות מודעות זה בכדי לא לכער את אבני הבניינים היפים, אז מה אתם עושים? מסתירים את זה עם חומות ברזל באורך 300 מטר? ככה בונים בית חולים מתחת לגשר, ככה לא מתקנים את הגשר".
סמוך ללוח המודעות ב'כיכר השבת' אני פוגש את מ', הוא מעדיף שלא נכתוב את שמו. "אני כבר 40 שנה הולך פה, אין לי אייפון, אין לי מחשב - זה העיתון שלי, כשאני הולך פה בבוקר אני מתעדכן מי נולד ומי נפטר ועל מה מפגינים היום".
אבל יהיו מודעות, רק על לוח ברזל מסודר ולא על הקירות...
"נכון, זה לא מפריע לי, אבל זה פחות יפה, אנחנו פה בשכונה אוהבים את העתיק, המהדורה המרכזית שלנו זה לוח המודעות בבוקר, חוץ מזה אני לא יודע מה קורה".
תושב נוסף בשכונה, מבקש להביע את דעתו בעילום שם. "כתושב מאה שערים, חלק אינטגרלי מחיי היום יום עובר דרך לוחות המודעות בשכונה, היות ולמרבית התושבים אין טלפונים חכמים, בקושי טלפונים רגילים, אז כל חיי החברה עוברים דרך לוחות המודעות. כאשר אדם עושה שמחה או חלילה לוויה או כל נושא אחר שנמצא על הפרק, הציבור יתעדכן על הכל דרך לוחות המודעות בשכונה".
"לאדם מבחוץ זה אולי יראה קצת מוזר אבל כל היופי של קירות מאה שערים שאנשים באים מכל העולם לראות זה המודעות תלויות על קירות מתפוררים", הוא מספר. "בשבוע האחרון הופתענו לגלות שעיריית ירושלים הורידה את הלוחות הקיימות ועשתה במקומם פלטת ברזל אחת ענקית על חצי מרחוב מאה שערים, דבר שמלבד התחושה שעברנו לגור בתוך גטו, גם מכער והורס את כל היופי של השכונה, כאשר כל הקירות ההיסטוריות כוסו בפלטות ברזל".