ליארצייט של רבי משה לייב מסאסוב – ד' שבט
היתכן – גם לשמוח וגם להתעלף מפגישה עם אבא?
רבי משה לייב מסאסוב היה אדמו"ר דור שלישי ורביעי, מרבותיו:
רבי שמואל מניקלשבורג, המגיד ממעזריטש ורבי אלימלך מליז'ענסק.
מתלמידיו: רבי צבי הירש מזידיטשוב, רבי מנחם מנדל מקוסוב, היהודי הקדוש מפשיסחא, רבי ישכר דב מראדושיץ, רבי אברהם מבוטשאטש, ורבי מאיר מפרמישלאן...
רבי משה לייב היה ידוע באהבתו ודאגתו לכל אחד מישראל, וכאן ניתן לגמור את המאמר... אפשר להבין לבד מעט מהמעט מקדושתו וטהרתו, מיראתו ואהבתו, שקודש קודשים היה רבי משה לייב...
איך הדרך להגיב - למתנגדים?
רבי בער מראדושיץ, שימש בימי חורפו את רבי משה לייב, פעם אחת נסע רבי משה לייב למרחקים, מקום שהיה בו מתנגדים גדולים, ושונאי דרך החסידים, שמשו רבי בער היה עוד צעיר לימים.
כשהגיעו לעיר שכרו חדר באכסניה, שיש לו קומה אחת, ולנו שם...
למחרת בבוקר, כשנודע לאנשי העיר, שהגיע רבי בגבולם שמחו ה'לצים' הבריונים, שיהיה עכשיו ממה לשחוק, ותיכף נקבצו המון רב לאכסניא ששם התאכסן רבי משה לייב עם הסבא קדישא.
החלו הלצים לזרוק וזרקו אבנים ועצים, כשראה רבי בער שהם לא מרפים, אדרבא, בכל פעם זורקים יותר ויותר, אמר לרבו הקדוש רבי משה לייב, 'האראה להם מה שאני יכול'...
כשראה רבי משה לייב שהדבר מגיע לסכנת נפשות ממש, ניגש בעצמו אל החלון היוצא אל השוק, והכריז בקול רם ואמר בזה הלשון:
סומים, אלמים, חרשים, גדמים, וכל בעלי המומין במשמע, וכל הצריכים להיוושע, תבואו נא הנה חיש מהר! ותראו ישועת ה'...
ובאו כולם, ונתן לכל אחד ואחד תרופה לנפשו, והיה קידוש ה' גדול, ואז, נסתמו פיות המקטרגים, ופייסו כולם את רבי משה לייב מסאסוב, ומאז פחדו מאד מהצדיקים ותלמידיהם, ונזהרו מאד שלא יכוו בגחלתם.
מאמרותיו הידועות:
# מי אינו נקרא אדם? אומר רבי משה לייב:
'כל אדם, שאין לו בכל יום, שעה אחת שלו - אינו אדם'.
# "אם תכבוש כעסך, הלא טוב לך מאלף תעניות" – כשמגיע אליך ניסיון הכעס, אם תתאפק ותתגבר, הדבר יחשב לך ליותר – מאלף תעניות (תורת הרמ"ל, מבוא התפילה אות ז).
# ניסיון העושר: "כמה קל לו לאיש עני לבטוח בה', כי במי זולתו יוכל לבטוח? וכמה קשה לאיש עשיר לבטוח בה', שהרי:
כל נכסיו קוראים אליו: בטח בנו"!
# הדרך בזה העולם הוא, כמו: חודה של סכין, מצד זה שאול, ומצד זה שאול, ודרך החיים - באמצע.
# המדד האמיתי - לאהבת החבר: מספר רבי משה לייב, שפעם עברת ליד מסבאה, וראה שני גויים מחבקים ומנשקים זה את זה.
שאל האחד את חברו, האומנם אוהב אתה אותי באמת?
השיב לו חברו, וודאי באמת ובתמים. אמר הראשון:
איך תאמר שאתה אוהב אותי באמת, אם אתה לא יודע מה חסר לי!
אומר רבי משה לייב, באותה שעה למדתי:
שאין אדם מישראל אוהב את חברו באמת, אלא:
אם כן, הוא יודע מה חסר לו...
למה התעלף רבי משה לייב מהשאלה – אבא מה הבאת?
פעם נסע רבי משה לייב לזמן רב יותר מהרגיל, וכשחזר לביתו, קפצו עליו ילדיו הקטנים, ושאלו: מה הבאת לנו? וענה רבי משה לייב: לא הבאתי כלום.
צעקו ילדיו: 'אבא, לא יתכן שנסעת לכל כך הרבה זמן ולא הבאת כלום'!
ותיכף ששמע זאת רבי משה לייב - התעלף.
כשהעירו אותו מעלפונו, שאלו אותו, מה קרה לך?
ענה רבי משה לייב, כששמעתי את הילדים צועקים 'אבא לא יתכן שנסעת לכל כך הרבה זמן ולא הבאת כלום' ציירתי לעצמי, שזהו בדיוק:
מה שישאלו אותי אחרי מאה ועשרים שנה...
לא יתכן שירדת לעולם הזה לכל כך הרבה זמן, ולא הבאת כלום, ומרוב פחד ואיימה, רבי משה לייב - התעלף שוב...
לימוד לחיים - איך מקבלים יסורין באהבה?
פעם הגיעו אנשים ליריד שהיה בסאסוב, והלילה ירד, ולא היה להם היכן לאכול, ונקלעו לביתו של רבי משה לייב, שהיה פתוח לרווחה לכל דיכפין.
והיטיבו את ליבם במאכל ומשקה בביתו של רבי משה לייב, וכשגמרו לסעוד, בקשו לשלם. סירב רבי משה לייב ליטול כסף עבור מצות הכנסת אורחים.
לימים, נסע רבי משה לייב לדרכו, ובהיותו ביער, פגעו בו חבורת גזלנים, וכמעט שרצחו אותו, אבל, אחד מהגזלנים הביט בפניו, והכיר בו, שהוא שנתן להם אוכל, והחיה את נפשם בעת שהיו ביריד בסאסוב...
ולכן, לא פגעו בו לרעה, והביאו אותו לישון במאורתם.
והיה איתם נער אחד ששימש אותם, ובכדי להשתעשע, ביקשו מרבי משה לייב שיבחן את הנער בלימודו. שאל אותו רבי משה לייב, מה הוא לומד? ואמר, חומש ויקרא, ושאל אותו, מה הפירוש 'ויקרא'? והנער לא ידע לענות.
הכו הגזלנים את הנער מכות נמרצות, ורבי משה לייב התפעל מאוד, כיצד יתכן, שהנער לא צורח או בוכה, או מראה איזה תנועת כאב וצער.
ובבוקר, כשנפרד מהם רבי משה לייב, הם שלחו עימו את הנער ללוותו שכדי שיוכל לצאת מסבך היער, ושאל אותו רבי משה לייב:
האיך עצר כח - ולא זעק מכאב המכות?
ואמר הנער: 'מימי קטנותם מרגילים אותם, שלא יתפעלו ממלקות, שאם יתפסו למלכות, וייסרו אותם - יוכלו להתחזק, ולא יספרו את הסודות ומקומות במסתור של הגזלנים.
ועל כל מכה ומכה שהם מקבלים, מלמדים אותם לחשוב:
שזאת היא האחרונה, שהרי אין מלקים לעולם...
ותשובה זאת, היטיבה בעיני רבי משה לייב.
ואמר רבי משה לייב, שמתשובה זו, למד דרך בעבודת ה' יתברך:
בהתחזקות - וקבלת יסורים באהבה, לדעת:
"אז אייביג שלאגט מען נישט"! – "לא מכים – לעולם"!
גם כשמכים, זה רק לזמן קצוב, כי – לא מכים לנצח!
במילים פשוטות "קץ שם לחושך" – כל דבר בסוף נגמר...
קצת סבלנות, הסבל יגמר, והישועה תגיע...
כולם נבהלים! ורבי משה לייב - מוחה כפיים בשמחה?
פעם אחת בחורף, נסע רבי משה לייב על מגלשת שלג ('שליטען'), והיה שם הר גדול, וכאשר ירדו מההר, ראו שה'שליטען' הולך להתהפך, ועוד מעט, ח"ו יפלו העמק הגדול.
כל האנשים שנסעו עימו נבהלו, ורבי משה לייב - התחיל להכות כף אל כף בשמחה גדולה.
וישאלו אותו: 'לשמחה זו מה היא עושה'? והשיב בזה הלשון: איל וועל מיך באלד זעהן מיטין טאטין, שפרושו: הרי בקרוב - אראה עם אבי...
כל אחד שואל: איך אעלה אל אבי? והאם ימי הנערות עימי?...
ורבי משה לייב שמח ומוחא כפיים... על שהוא הולך לפגוש את אבא...
אין זה פלא, של מצבתו נחרט: הרב, הגדול החריף ובקי, בוצינא קדישא ופרישא, קדוש יאמר לו, משים לילות כימים בעבודת השם ובתורתו ועשיית מצותיו, המפורסם מורינו הרב משה יהודה לייב זצללה"ה...
לע"נ רבי משה לייב מסאסוב בן רבי יעקב ואימו הצדקת רבקה, זכותם תגן על כל עם ישראל, ויראו ישועות וברכות, אמן!