ליארצייט של רבי זושא מאנפולי – ב' שבט
סגולה לעצבות למיתוק הדינים, ותהיה – אתה!
רבי זושא ואלימלך מליז'נסק נקראים: האחים הקדושים, רבי זושא היה הראשון שגילה את אורה של תורת החסידות, וסחף את אחיו רבי אלימלך מליז'נסק, ושניהם היו מגדולי תלמידיו של המגיד ממעזריט'ש.
רבי זושא גר באנפולי, והיה ידוע כסמל הענווה והתמימות, היה ידוע ביראתו העילאית ולמדנותו המופלגת.
כאשר האדמו"ר הזקן ביקש ממנו הסכמה לספר 'התניא', אמר עליו:
"עבודתו הייתה ביראה עילאה כל כך, עד שגם בהיכל היראה - הייתה יראתו לפלא".
רבי זושא היה ידוע באהבתו הרבה לכל אחד מישראל, ודרכו היתה לקרב כל יהודי, ולהכניס בו הרהורי תשובה בדרכו המיוחדת, וזכה שהמון העם יתקרב לעבודת ה' בזכותו.
'למה לא היית – זושא'?! ומה איתך???
אמרתו הידועה: "אם ישאלו אותי בשמים למה לא הייתי אלימלך (אחיו) - אדע מה להשיב. אבל, אם ישאלו אותי למה לא הייתי זושא – יסתתמו טענותי".
אומר בעל התניא שכל אחד צריך לזכור, ולומר לעצמו:
'אני לא בראתי את עצמי'!
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הקב"ה החליט באיזה צבע עיניים יהיה לך, והוא גם החליט, עם איזה מידות ותכונות תיוולד.
ירדת לעולם עם 'כלים' מיוחדים, שמטרתם – שתוכל להשלים את יעודך בעולם!
האדם נברא מארבע היסודות: אש מים רוח ועפר, לכל אחד יש מכל היסודות, אבל, לכל אחד, יש יסוד אחד שיותר דומיננטי, ולכן:
לכל אחד יש קושי להתגבר על מידה או עבירה - זו או אחרת.
ואת כל אחד ידונו בשמים, עפ"י ה'כלים' שקיבל והניסיונות שהיה צריך לעבור, ולכן:
לעולם - אל תשווה את עצמך למישהו אחר!
תהיה 'זושא' – תהיה אתה! כי אתה - הגירסה הכי טובה של עצמך!
סגולת לביטול עצבות - חמין במוצאי שבת
"חמין במוצאי שבת מלוגמא" (שבת קיט) הגמרא לא פרטה לאיזה דבר רפואה טוב החמין במוצ"ש, אמר רבי זושא:
החמין במוצ"ש הוא - רפואה לעצבות!
נרמז בפסוק: "ומחבש לעצבותם" - מחב"ש ר"ת: ח'מין ב'מוצאי ש'בת מ'לוגמא - וסמיך ליה לעצבותם, רוצה לומר: שהחמין הוא הרפואה לעצבות.
ואמר אחד הצדיקים, שטוב לומר בפה, במוצ"ש בעת אכילת החמין:
'חמין במוצאי שבת מלוגמא' (דברי יצחק).
סגולה למיתוק הדינים – לעשות סעודה
מסופר על רבי פנחס מקוריץ שפעם אחת, כאשר הוא מל תינוק, לא היה יכול לעצור את דם המילה, נזדמן לשם רבי זושא ושמע זאת, מיד ציווה רבי זושא להכין סעודה, ולשבת לאכול ולשתות.
אמר רבי זושא: "ויחזו את אלוקים ויאכלו וישתו" והיינו:
כשרואים שאלוקים - מידת הדין מתגברת, העצה היא: לאכול ולשתות ובזה - ממתקין את הדינים, ואכן, הדם נעצר (דברי אלימלך, פסח).
השל"ה הקדוש – לא נותן לרבי זושא להפסיק מהלימוד בסיפרו
ידוע הסיפור, שבסעודת התנאים של הרה"ק רבי מרדכי דוב מהורנוסטייפל עם הרבנית רייצא בת הרה"ק בעל ה''דברי חיים' מצאנז, התחיל כנהוג הרה"ק ר' משולם זושא מטאלמיטש אבי החתן למנות את יחוסו, שהוא בן אחר בן לרבי זושא מאניפולי, וכאשר רצה להמשיך למנות את יחוסו גם מצד אימו, הפסיקו מחותנו הקדוש מצאנז ואמר: "ס'איז תענוג"!
וסיפר על שהיה המגיד ממעזריטש מתענה, והיה נחלש, ותלמידיו דאגו לו והחליטו לשלוח אליו את רבי זושא, כי היה אהובו חביבו ומראשוני תלמידיו, כדי שיבקש ממנו שישנה ממנהגו, נקצר קצת את הסיפור...
כשהגיע אליו רבי זושא למלא שליחותו, ענה לו המגיד ממעזריטש, הרי אתה מתענה כסדר, אתמהה... ועשו בניהם 'עסקה' ששניהם קצת יפסקו מתעניתם.
באחד הימים, רבי זושא נכנס לביתו של המגיד הקדוש, וביקש מהרבנית דבר מאכל, שכדי שלא יפר את הבטחתו למגיד, והרבנית ענתה לו, שאין כלום בביתה, ואם ישאר בבית, וינענע את עריסת ילדה הקטן שישן בעריסה, הלו הוא - הרה"ק רבי אברהם המלאך, היא תצא לשוק ותקנה עבורו דבר מאכל, והסכים רבי זושא.
וישב רבי זושא ליד העריסה, ופתח ולמד בספר השל"ה, ובתוך כך, הילד התעורר ובכה, רבי זושא, רצה לעשות קמט בספר השל"ה ולסגור אותו, כדי לטפל בילד.
הגיע השל"ה הקדוש מגן עדן ואמר לו: "דו לערן און יעך וועל וויגן!".
וסיים ה'דברי חיים': "אם השל"ה הקדוש מגן עדן בא, בשביל שלא יפסיק הר"ר זושא מללמוד בספרו, כבר די היחוס של הרבי ר' זושא! ואין מן הצורך להאריך ביחוס עוד" (מפי הרה"ק מהר"י זצ"ל מפשעווארסק).
רק מסיפור זה ניתן להבין, עד כמה לא ניתן להבין, ואין שום מושג והשגה בקדושתו הנוראה של רבי זושא, רק נבקש שזכותו תגן עלינו, ונראה ישועות, אמן.
רבי זושא נפטר בב' שבט תק"ס ונקבר אניפולי ליד רבו הקדוש המגיד ממעזריטש, מי שהיה בציונם יודע, שניתן להרגיש במקום את היראת שמים שאפפה אותם, את הענווה והשפלות שחשו כל חייהם, את הרהורי התשובה והקדושה שהיו מנת חלקם, ועם מטען זה לצאת מציונם מרוממים ונעלים יותר לעבודת ה' יתברך.
לע"נ רבי משולם זושא בן רבי אליעזר ליפמן ואימו הצדקת מיריש, זכותם תגן על כל עם ישראל, אמן.