ליארצייט של רבי נתן – עשרה בטבת
תיאור פטירת מוהרנ"ת - לחיות ולמות בישוב הדעת
רבי נתן מנמירוב המכונה מוהרנ"ת, היה תלמידו המובהק וכותב תורתו של רבי נחמן מברסלב, ואמר על כך רבי נחמן.. לא היה נשאר..
מסירותו הרבה לרבו, הייתה ללא גבול ודמיון, הוא לעולם לא דאג לכבודו ולתועלתו והתפתחותו האישית, רק:
"הקריב עצמו כל כולו לעם ישראל להביא להם את האוצרות שירש מבית גנזיו של רבינו".
אימרה ידועה של חסידיו: "השם נפשנו בחיים, ולא נתן למוט רגלו" –
ולא נתן – אם לא מוהרנ"ת, למוט רגלינו...
והתבטא מוהרנ"ת בימיו האחרונים: "פעם רבינו אמר: שולחן כזה כמו שהיה אצלי כבר לא יהי עד ביאת המשיח".
הוסיף ואמר על עצמו: "גם שולחן כשלי לא יהיה עד ביאת המשיח" (שיחות וסיפורים עמ' עא).
# מה חלם מוהרנ"ת? בשבת חנוכה תר"ה, כמה שבועות לפני פטירתו חלם מוהרנ"ת:
"ראיתי את רבינו, אוחז בידו את ה'ספר הנשרף', וביקשתי מרבינו שילמד עמי בספר זה. השיב לי רבינו:
"עבור זה הינך כבר צריך לבוא אלי"... (שיח שרפי קודש א' תרסא).
ואמר אז מוהרנ"ת 'אני רץ ישר לרבנו'...
הוא לא היה יכול ללכת הוא פשוט רץ...
# החלום כרמז להסתלקותו: בליל שבת הבא, רמז מוהרנ"ת לחסידיו שהוא עומד לעזוב אותם, פ' מקץ, אמר מוהרנ"ת תורה בענין המנורה, ואח"כ רקד קצת (ליקוטי הלכות, ר"ח, ז' נד).
אחרי שקם מהשולחן הוא ספר על חלומו שבו ביקש מרבינו ללמד אותו את ספר הנשרף, ועל כך אמר לו רבינו שבכדי להבין זאת הוא מוכרח לבוא אליו.
לאחר שמוהרנ"ת סיפר על חלום זה, בו הוא נקרא ללכת לרבינו נענה ואמר: "אף על פי שרבינו אמר לי פעם "ה' עמך ואל תפחד" אעפ"כ, מפחד אני מחלום זה" (שש"ק א' תרס"א).
סיפור החלום ברבים, היה רמז ברור על הסתלקותו הקרובה.
# סיפור הסתלקותו של מוהרנ"ת: את קורותיו מאז ועד לרגע שעלתה נשמתו הטהורה-מתארים אנשי שלומינו ותלמידיו מהעיר ברסלב, שהיו תלמידיו שהיו סמוכים אליו כתבו באגרת כל סדר הסתלקות מוהרנ"ת, ושלחוה לאנשי טשהערין.
ונביא חלק מהדברים בשפה האוטנטית, כפי שנכתבו בספרים.
# ההבדלה במוצ"ש האחרון לחייו: "ואחר כך אמר ההבדלה בבכיה גדולה, כשהתחיל בתיבות "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד" הוא חזר הרבה פעמים על התיבות "ולא אפחד" (שש"ק א' תרנז).
"באמצע הלילה נחלש עד למאד, ובכל היום גברה חולשתו...".
ובאותו השבוע, היה חלש מאוד אך הוא הוסיף ואמר תורה לתלמידיו.
# יומיים לפני מותו – כתב את התורה האחרונה: יום רביעי יומיים לפני מותו כתב מוהרנ"ת את ההלכה האחרונה בחייו, בליקוטי הלכות, בסוף הלכות ראש חודש (הלכה ז').
"אמר המסדר (ר"נ מטולטשין) עד כאן וגם ענין חוה"מ כתב מו"ר בעל המחבר הזה ב' ימים קודם הסתלקותו בעת חולשתו הגדול, אעפ"כ התגבר בכל כוחותיו וכתב מה שהשיג אז".
# ביום פטירתו - שישי לפנות בוקר: "אור ליום ו' ערב שבת קודש קרינו לפניו ב' מעשיות מרבינו מעשה א' ומעשה ב'.
# הגיעה העת לשוב לבית הנצחי: "כשגמרו לקרוא לפני מוהרנ"ת את המעשה הב', והגיעו לתיבות "נלכה ונסעה ושבו לביתם" הוא ביקש מתלמידיו שיחזרו עליהם כמה פעמים. ואח"כ אמר: "עתה העת שאשוב הביתה".
"וקודם אור היום וציווה להביא לו מים חמין לעשות לו אמבטיה לכבוד שבת קודש, וקודם שהביאו לו האמבטיה דיבר הרבה כמעט כצוואה, וכך אמר:
"צריכים אתם להחזיק עצמכם ביחד באהבה גדולה...".
# דף אחד תיקון לכל, וציווה - להדפיס את הספרים: ואמר לתלמידיו: "אך אני מקווה שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון לכל. ובכן מצוה אני עליכם שעיקר עסקיכם יהיה להדפיס את הספרים שיתקיימו "יפוצו מעיינותיך חוצה" (משלי ה' טז) ותהיו חזקים - בממון, ברצון ובטרחא.
# בבוקר פטירתו ביקש שיביאו לו תנ"ך - 'כל טוב':
"בבוקר (עשרה בטבת) התלבש בציצית ותפילין, והתפלל בכל הכוחות, ואמר סליחות, ובשעת קריאת התורה בכה.
בבוקר פטירתו, הוא למד וסיים את השולחן ערוך, ואמרו לו שיביאו לו ש"ע קטן, כדי שלא תהיה לו טרחה רבה, ואמר להם: "אל תהיו מסורים לי כל כך". ואח"כ - אמר תהילים.
ואח"כ ביקש: "שיתן לו 'כל טוב'", ושאלו אותו, למה הוא מתכוון, ופירש: "תן לי התנ"ך, זהו כל טוב..." ויש לציין, שתנ"ך, היה אחד משיעוריו הקבועים.
# "זאת התורה אדם כי ימות" – עד הרגע האחרון: כותב תלמידו "כי זאת ראינו עין בעין שמוחו היה דבוק בתורה עד הרגע האחרונה של הסתלקותו שנסתלק ביום ו' עש"ק פ' ויגש עשרה בטבת שנת תר"ה לפ"ק,
"וראינו בעינינו שקיים מאמר חז"ל: 'זאת התורה אדם כי ימות וכו'-שחייב אדם לעסוק בתורה עד יום מותו".
# עד נשמת אפו האחרונה: "כי עד כמעט ברגע האחרונה של הסתלקותו שמענו ממנו חידושי תורה אך לא היה בכוחו לכתוב עוד, ואפילו לדבר כל מה שהיה במוחו לא היה באפשר".
# וביקש שיביאו נרות: "אחר כך שלח אחר נרות, ואמר בזה הלשון: נר שבת ונר יום טוב ונר חנוכה הוא ענין אחד".
ואמר: "שיש לו על ענין זה תילי תילים של הלכות, פלאי פלאות רק אין לי כח". ומכאן רואים, איך מוחו היה דבוק בתורה עד הרגע האחרון.
# אמירת הלכה בהתלהבות רבה - שעה לפני מותו:
אי אפשר לדמיין ולשער איזה נשמה גבוה היה מוהרנ"ת, ששעה האחרונה למותו הוא כל כך מתלהב מנרות שבת: "כך אמר בפירוש בזה"ל בעת שנכנסו עם הנרות שהכינו אז לכבוד שבת, וכשראה אותם נתלהב מאד".
ומתארים מה קרה בחדרו באותם הרגעים:
"ומגודל התלהבותו הורם מעט ממיטתו, ונשאר מושב מעט, והתחיל לומר בהתלהבות נורא מאד בזה הלשון:
'נרות של שבת' 'נרות של שבת', ואמר זאת בהתלהבות נורא כמה וכמה פעמים, וגילה לנו אז תורה נפלאה מענין הנרות דקדושה, וכלל כולם בפירוש נר שבת ונר יו"ט ונרות של חנוכה וכו'. ואח"כ אמר אז:
"יש לי עתה בזה תילי תילין של הלכות, אך אין לי כח לדבר יותר... ובמעט זמן קצר, לערך שעה נסתלק... "
# וכתבו תלמידיו: "מה נאמר מה נדבר, אוי לנו על שברינו, נחלה מכתנו, אבל זאת נחמתנו ואשרינו, מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו שזכינו לירש ממנו תורות וחידושים כאלה וכאלה אשרינו".
# מדבריו האחרונים: התקשרות לצדיקים – תיקון לאדם:
"אחר כך אמר לר' נחמן מטולטשין פסוק זה: 'לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו' - שהעיקר הוא התקשרות לצדיקים":
שעושים תיקון בכל העולמות, במותם, עוד יותר מבחייהם, שהם מתקנים את נשמות ישראל:
"ומכניעין הס"א והקליפות הנאחזין בנשמות הנפולות בעונותיהם".
# על מה נאנח מוהרנ"ת ברגעיו האחרונים?
מסופר, כי בעת ששכב מוהרנ"ת על ערש דווי לפני הסתלקותו, שמעוהו מתאנח, כאשר לפתע פנה אל אנ"ש ואמר:
"מה אתם חושבים שאני מתאנח על שמיעטתי בלימוד התורה במשך ימי חיי, או שמא לא התפללתי כדבעי? לא ולא! לא על כך גונח אני. כמה שיכולתי שמרתי על הזמן בלימוד ובתפילה.
אולם מתאנח אני כי מי יודע אם יצאתי ידי חובת התמימות של רבינו" (שש"ק א' תריג).
# מה ענה ברגעי חייו האחרונים לשאלה – האם הורע לו?
"אחר כך צווה לכל אנ"ש לילך למקווה, והלכנו למקווה, וכשבאנו מהמקווה התגברה החולאת עד למאד".
"ובאתה אליו הצדקת מרת אדל ושאלה אותו: האם הורע לכם? (וואס איז אייך עפיס ערגער געווארן?) והשיב: בחסד גדול" (סע מיט גרויס חסד!).
# תפילתו ברגעים האחרונים: "ואח"כ לא דיבר עמנו יותר, רק שמענו שאמר: 'יברכך', 'ברכת המפיל' ו'חנון המרבה לסלוח' ו'מקדש השבת' ו'ברוך אתה בקודש' 'אחד'".
# הסתלקותו - במיתת נשיקה:
"והסתלקותו היה ממש בנשיקה, תיכף אחר הדלקת נר של שבת קודש".
"ובא לקבורה במוצאי שבת קודש בכבוד גדול עד למאד, אפילו מהכת המתנגדים..."
ומסיימים את הדברים במילים: "השי"ת ינחם אותנו וישמח את לבבנו הנשבר, כאשר ידעתם שכל רצונו וכוספו רק לשמוח בה' ובתורתו הק'".
# הסתלקותו בערב שבת לאחר הדלקת נרות שבת:
הסתלקותו הקדושה של מוהרנ"ת היתה איפוא ביום שישי עשרה בטבת תר"ה מיד לאחר הדלקת נרות שבת קודש, כשהוא בן שישים וארבע שנים ואחד עשר חדשים.
# הסתלק בישוב הדעת נפלא: ובעת הסתלקותו היה: "בישוב הדעת נפלא ונורא, כאשר הוא דבוק בדבקות עצומה עם בוראו עד הרגע האחרון, כשהצוואה הקדושה על שפתו להמשיך ולחזק את בית רבינו, להפיץ את ספריו, והעיקר להתקשר אליו ולקיים עצותיו הנפלאות, כי היא כל תקוותינו לנצח".
# ומסיימים תלמידיו: "ואמנם דבר רבינו יקום לעולם, תורתו נלמדת ונשמרת עד היום הזה על ידי אלפים רבים מישראל, והכל מכוחו של אותו תלמיד נאמן שהשליך נפשו מנגד ומסר נפשו למען מטרה קדושה זו, וממנה תוצאות חיים עד היום הזה".
# מה חלם רבי נפתלי באותו ערב שבת שנפטר רבי נתן?
לא היה ניתן להעביר את הודעת הפטירה, כי כבר היה שבת, אבל, נפתלי חברו הטוב של מוהרנ"ת, חלם באותו בלילה בערב שבת, ובחלום הוא רואה והנה מוהרנ"ת רץ...
שאל אותו רבי נפתלי: "נתן, להיכן אתה רץ?"
אני? ישר לרבינו!... השיב מוהרנ"ת - תוך שהוא ממשיך בריצתו...
או אז, "הבין רבי נפתלי כי מוהרנ"ת איננו, והודיע זאת תיכף לאנשי שלומינו, עוד באותו שבת בבוקר, שליבם התחלחל ולא רצו להאמין לבשורה קשה זו..."
"אולם אחר השבת, נתאשרה כי אמנם אמת היא הבשורה המרה והנוראה" (שש"ק א' תרנה).
והחידוש בדבר היה, שהודיע מוהרנ"ת שהוא בדרך לרוץ ישר לרבינו עוד לפני הקבורה...
# בשבת לאחר יציאת נשמתו של מוהרנ"ת: "באותה שבת, שררה אוירה קשה ומדכאה בעת שגופו הקדוש של מוהרנ"ת היה מונח על הארץ. אולם מחמת קדושת השבת התחזקו החסידים ועודדו זה את זה, לא בכו ולא הספידו, אלא התהלכו בשקט ובדומיה".
"הרב ר' אהרן רבה של ברסלב, שהכיר ברוב גדלותו של מוהרנ"ת, שח בפני החסידים והזכיר שרבינו סיים את התורה בשבת חנוכה האחרונה לחייו (ליקוטי מוהר"ן תנינא ז) בציטוט הפסוק:
"ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו" (דברים לד ט').ידענו, אמר ר' אהרן, שרבינו התכוון בתורה זו עליו... (שש"ק א' תרנד).
# הלווית מוהרנ"ת במוצאי שבת: "הלויית מוהרנ"ת התקיימה במוצאי שבת י"ב טבת תר"ה. כאשר רבים רבים מישראל יצאו ללוותו ולחלוק לו את הכבוד הראוי, הוא נקבר בכבוד גדול שרחשו לו כל הציבור כולל מחוגי המתנגדים".
"אנשי שלומינו, היו אבלים ודואבים, וביכו את מורם ומאורם שנסתלק מהם. ובעת הקבורה לא יכלו להרבות במילים".
ר' אהרון רבה של ברסלב אמר רק זאת: "אצלו היה כל האוצר של רבינו!".
ור' מאיר לייב בלעכער קרא במר לבו: "זה היה יהודי אמיתי! כך צריך להיות יהודי!" ללא כחל ושרק (טובות זכרונות עמ' קכה).
# "פני יהושוע כפי לבנה" – "למרות שהחורף האוקראיני היה אז בעיצומו, ובאותו מוצאי שבת של ההלוויה היו השמים מעוננים וקודרים, הרי שלמרבית הפלא, כששבו הקהל מהלווית מוהרנ"ת, נתבהרו השמים, וכל הקהל שעדיין לא קידשו את הלבנה, זכו לקיים קידוש לבנה כדין, והדבר היה נדיר מאד שהפליא את לב הכל".
# הוא בחינת לבנה כלפי רבו: "אנ"ש מצאו לכך מיד רמז למה שאמרו חז"ל 'פני יהושע כפני לבנה'. והרי מוהרנ"ת היה בבחינת יהושע, בחינת לבנה כלפי רבינו שהיה בבחינת חמה, כנזכר רבות לעיל".
"כי כל פעולתו של מוהרנ"ת בכל ימי חייו היה להחזיר ולהמשיך לעולם את האור הגדול של רבינו, ולהאירו בעולם החשוך. ולכן האירה הלבנה בעת עלותו לגנזי מרומים".
# העולם הזה אינו שווה אנחה: הפתרון לתעלומה איך החזיק מעמד על אף כל הרדיפות שסבל רוב חייו, ואף כשגררו אותו לכלא: מילותיו ושיחתו הידועה של רבינו, עמה חי מוהרנ"ת כל ימיו:
"העולם הזה אינו שווה שיתנו - אנחה עבורו"!
מוהרנ"ת חי חיים רוחניים, ועקב כך מאושר היה וטוב לו כל הימים. הוא לא ראה ולא שמע מחיזו דהאי עלמא מאומה, גם כשגררוהו עקוד באזיקים, כאשר נאמניו פוסעים מזועזעים לצידו, נענה ואמר להם:
"איני רואה זאת ואיני שומע כלל, הנה קרוב מאד אומרים כבר, שכבר חלפו עברו ארבעים שנה ממוהרנ"ת"
"כה חי אותו ארי שרף, שהיה בבחינת סולם מוצב ארצה, אך ראשו מגיע השמימה, ומורשת זו הנחיל לדורות עולם לחסידי ברסלב, ובכוחו חיה וקיימת אותה חסידות מפוארת עד היום הזה ולנצח".
# מהם חיי שעה לעומת - נצחון נצחי? את השקפתו הטהורה והנכונה החדיר והנחיל מוהרנ"ת לדורי דורות במילים שאמר ימים ספורים קודם שהסתלק מהעולם:
"יענקל", אמר מוהרנ"ת: נכון שהשי"ת גומר ומנצח..."
והאש של רבנו היוקדת עד היום הזה, היא האות וההוכחה הברורה על הניצחון הגדול שנחל מוהרנ"ת לאחר כל מה שעבר עליו:
"והאש הזאת תוקד לנצח לא תכבה"!
כהבטחתו של רבו הגדול, הדומה למלאך ה' צבאות, כפי שאנו עדים לה עד היום הזה- היה יד וחלק נכבד למוהרנ"ת התלמיד הגדול:
מיין פייערל וועט שוין טלויעאן ביז משיח וועט קומען---
# מה היה כתוב במגילת הסתרים שכתב מוהרנ"ת מפי רבי נחמן?
דחקו פעם ברבי נפתלי שיגלה מה נכתב ב'מגילת הסתרים' שכתב מוהרנ"ת מפי רבי נחמן, ואמר: שבמגילה זו היה כתוב מה שיקרה:
"קודם הגאולה ובעת הגאולה, ולאחר הגאולה".
אך הוסיף:"אני לא יכול לגלות כלום, כי הוזהרתי על כך מרבנו".
והמשיך ואמר, מה שאני כן יכול לגלות, שאמר רבי נחמן:
"אם העולם יקבלו את הספר ליקוטי מוהר"ן הקדוש והנורא, אזי יכולים כבר להכין את עצמינו לקראת ביאת המשיח"...
לע"נ רבי נתן בן רבי נפתלי הירץ שטערנהארץ ואימו הצדקת מרת חיה לאנע, זכותו תגן עלינו, ונזכה במהרה לביאת משיח צדקנו במהרה, אמן!