כל אחד ומנהג אבותיו - ו"מנהג ישראל דין הוא"!
ומי שרבותיו ואבותיו לא נהגו לנסוע ביום ל"ג בעומר למירון, יש לו על מי לסמוך - ו"תלמוד תורה כנגד כולם".
ומי שרבותיו נהגו לנסוע, ולגביו, גם "מנהג ישראל דין הוא"...
ואלו ואלו דברי אלוקים חיים...
בחן את עצמך – האם אני יודע להיכן אני נוסע?
מבחן אישי: – תשובה מיועדת – לעצמך!
שאלה ראשונה: האם אני מוכן לרדת מהאוטובוס 100 מטר לפני הגעתי לציון, ולזחול על ארבע עד הציון של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי?
אם התשובה: כן! ממש כן! אתה מוזמן לבוא ולשמוח בהילולה של רשב"י, בו ובתורתו הקדושה, ומובטח שתזכה לישועות...
שאלה שניה: בפועל - אני לא מסוגל לזחול לציון הקודש על ארבע, אבל, בדמיוני כך אני מרגיש... במהלך הנסיעה אני מדמיין: איך המחשבות והרצונות שלי ממש נכנעים ו'שוכבים' על הריצפה, וליבי ממש מתרגש ו'זוחל' לציונו של התנא הקדוש על ארבע...
אם התשובה: כן! ממש כן! זה רצוני האמיתי! זה מה שאני חושב, מדמיין ומרגיש, אתה מוזמן לבוא להילולה של התנא הקדוש ולשמוח בשמחתו.
שאלה שלישית: האם אתה שואל את עצמך ברגע זה: מאיפה השאלות והרעיונות המוזרים האלו? משהו כאן איבד את השפיות?
התשובה: כל אחד ינהג כמנהג אבותיו "שמנהג ישראל דין הוא"!
אומר ה'בית אהרן': "מה הקב"ה לכל, אף רשב"י לכל – אפילו לפחותים".
כיצד היה עולה ה'אור החיים' הקדוש לציון - רשב"י הקדוש?
מבחן הקשר לרשב"י - שענית עליו למעלה:
אינו לקוח - מעולם הדימיון!
זאת הייתה המציאות שחי בה ה'אור החייים' הקדוש!
כשהיה עולה ה'אור החיים'הקדוש לציון התנא - רשב"י הקדוש, הוא היה יורד מהחמור במרחק ניכר, וזוחל על ארבע, ומתפלש בעפר מתוך התבטלות וכניעה מוחלטים, והיה בוכה ואומר:
"היכן אני השפל נכנס למקום אש - להבת שלהבת, הקב"ה וכל פמליא של מעלה, וכל נשמות הצדיקים נמצאים עתה כאן".
על יום ל"ג בעומר, וקדושת ציונו של רשב"י אומר האדמו"ר מרוזין:
"קדושת מערת רשב"י בפנים היא, כמו: כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים - ביום הכיפורים".
ועל השמחה בחצר המערה, היה אומר: "השמחה השוררת בחצר המערה קדושתא ומעלתה - כשמחת התורה בשמיני עצרת"!
אומר רבי משה מרוזודוב, שאם היה לו כוח:
הוא היה תופס את החמה בשיניים - כדי שלא תשקע, ולא יצטרך להיפרד מיום ל"ג בעומר לעולמים...
וזאת... רק 'דוגמית'... מדברי רבותינו הקדושים...
רשב"י לכל – ומזמין את כולם לשמוח בשמחתו!
בעבר, תורת רשב"י הייתה ליחידי סגולה, היום היא – לכולם!
כל יהודי שמצא את 'אור' תורתו של רשב"י הקדוש, יודע:
שלעולם הוא לא יעזוב את ה'אור' והמזוכך – שמטהר את נשמתו!
אלו שעולים לציונו ולומדים את תורתו הקדושה, יכולים להרגיש את מה שאמר רשב"י:
"שאלמלא היו יודעים בני אדם, את האהבה שהקב"ה אוהב את ישראל:
היו שואגים כמו כפיר - לרדוף אחריו" (תרגום הזוהר הקדוש, שמות ה').
וזה מה שמרגיש כל מי שמחובר לרשב"י - בעומק הנשמה, ולכן, לא תמיד ניתן להביע את ההרגשה במילים... רק "טעמו וראו כי טוב ה'"...
מדורת רשב"י - מדליקה ומבעירה את הלב!
תורת רשב"י מדליקה בנשמה 'מדורה' שמאירה ומחממת, מטהרת ומזככת את הלב והנשמה, תורתו רשב"י הקדוש, מאירה בלומדיה:
כיסופין לידבק - באור ה'אין סוף' מתוך אהבה עצומה שבוערת בנשמה! רצון ותשוקתה להדבק - בבורא עולם!
כל מי ש'טעם' את נועם זיו ואור של הזוהר הקדוש, ליבו מתחיל ל'הידלק' ולבעור ב'אור' עוצמתי, אמיתי ופנימי, שמגרש מנשמתו וליבו כל חושך ואפלה שמצוי שם...
אהבה זו - מכניעה ומתבטלת את שאר הרצונות, והאדם מרגיש שכל רצונו הוא ש'תורתו מאירה עינינו', כפי שהרגיש רשב"י הקדוש, שזכה:
שקודשא בריך הוא ושכינתא היו תדיר - בבית מדרשו.
בציון הצדיק מצוי חיותו - רצונו ותשוקתו!
בציונו של רשב"י שורה רצונו ותשוקתו, כפי שביטא זאת:
"אני לדודי - ועלי תשוקתו".
בציונו של רשב"י הקדוש מתגלה ומאיר בלב כל אחד מישראל החיבור העמוק לרצון האמיתי, ומתגלה הארת הרצון, שטבוע בנשמתו ומקשר אותו לשורשו העליון, מקור – ושורש החיים!
הרצון הזה מתעורר - מבלי להבין מה באמת קורה!
אורו של רשב"י הקדוש מאיר ומבעיר לעולים לציונו וללומדים את תורתו, את הלב אהבת ה' ויראתו, וכל אחד מרגיש:
שמוזרמים אליו כוחות שמחזקים את הלב - לדבק באור ה' יתברך.
מתי תגיע כבר הגאולה? אבל, ברחמים...
רשב"י הבטיח: "בזהר דא יפקון מן גלותא" ע"י לימוד ספר הזוהר נצא מהגלות ברחמים.
ומי שטעם את מתיקות הזוהר הקדוש - יודע על מה מדובר...
ומי שעדיין לו זכה לטעום את 'אור' תורתו של רשב"י הקדוש, שיזכור את דברי ה'בית אהרן':
"מה הקב"ה לכל, אף רשב"י לכל..."
רשב"י מחכה להאיר ולגאול את נשמתך, הוא מחכה שתעזור לו להוציא את נשמתך - לחירות עולמים...
"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק..."
"בר יוחאי נמשח אשריך..."
"מושכני אחריך ונרוצה..." - נזחולה...
"נגילה ונשמחה בך..."
כל הישועות... אמן!