היום טו’ אייר חלה הילולת האדמו"ר רבי צבי הירש מקרעטשניף ירושלים זצ"ל. האדמו"ר עלה לארץ לאחר השואה האיומה והיה עובד השם בכל ליבו ונפשו. היה ידוע בדעותיו הקנאיות ביחס לציונות, אבל לא פחות קנאי מכך היה גם לאהבת אדם והיה מאיר פנים לכל אחד ואחד.
בהיותי נער זכיתי מפעם לפעם להשתתף בלילות השבת בטישים של הרבי. הרבי היה מלא בלהט של קדושה ונראה היה תמיד שגופו כאן אולם רוחו מרחפת, מתעלה ומגיעה לה השמימה. ניתן היה להתרשם שלעיתים במהלך הטיש, היה מתנמנם קלות כביטוי לדבקות והתרוממות הנפש.
באחת הפעמים, הרבי והחסידים שרו בדבקות את השיר המפורסם שהרבי הלחין ‘’על הכל יתגדל ויתקדש’’. בעודי בוהה ברבי ובפניו הקדושות שמתי לב לפתע כי הרבי מסמן לי בידו שאתקרב אליו. השתהיתי לרגע, אך הרבי היה נחוש שאגיע. ניגשתי אליו בהיסוס ובמבוכה והוא לחש לי באוזני: “אויב די וילסט וועסטו אויכעט זוכה זיין” (אם תרצה תוכל גם אתה לזכות).
נסער חזרתי למקומי בניסיון לפצח את קוד-החיים שזה עתה מסר לי הרבי. מילותיו הקדושות חדרו בי והגיעו עד עמקי הנפש ואף סיוע לי בכמה צמתים משמעותיים בחיי. הרגע הזה הותיר בי גם תובנה לחיים, כזו שלא תישכח בכוחם של מילים לרפא לבבות ולבנות עולמות.
במהלך חיינו נקרות בדרכנו הזדמנויות רבות להעצים את הסובבים אותנו במילות של חסד ואהבה. ראוי כי בתי חינוך המייחסים חשיבות לשליחותם החינוכית ימלאו את לבבות תלמידיהם במילים טובות ובונות - כאלו המאירות את הלב ואת הנשמה.
נראה כי הרבי בדרכו לימד אותנו, כי מילים ששייכות למישהו חייבים להיות מושמעות באוזניו, בבחינת אבידה שאנו נדרשים וחייבים להשיבה לבעליה. מערכת חינוכית טובה יודעת להשמיע דברי שבח לתלמידיה, מילים המעניקות כח, מילים המדגישות את הטוב שבאדם ונוסכות מוטיבציה. כשם שמילים פוגעניות אינן נעלמות אלא מותירות צלקות וכאבים כך מילים חיוביות כאשר הן מגיעות ליעדן. הן אינן מתאדות ואינן מתכלות אלא נספגות ומוטבעות בנפש האדם שם הן מצמיחות ומעצבות את הגרסה המשודרגת שבנו.
הרווח הוא, כי בכל פעם שבה אנחנו מגביהים מישהו אחר אנחנו עצמנו צומחים וגדלים.
יהי רצון שיהיה לנו למליץ יושר וזכותויותיו הרבות תעמודנה למגן לנו ולכל ישראל!