ריבונו של עולם - אני צריך דגים לשבת!
ידועה חיבתו הרבה של הבעל שם טוב הקדוש לרבי מנחם מנדל מוויטפסק, ונביא סיפור בשם חסידיו.
רבי מנחם מנדל היה מראשוני החסידים שעלו לארץ ישראל בראש קבוצה של 300 איש ביחד עם רבי אברהם קליסקר, עליה זו מכונה: "עליית תלמידי הבעל שם טוב".
עליה זו, הייתה חשובה ומשמעותית מאוד לישוב היהודי בארץ ישראל.
בתחילה, רבי מנחם מנדל וחסידיו גרו בעיר צפת, אבל לאחר מכן, עברו לגור בעיר הקודש טבריה, נצטט ממכתב שכתב לחסידיו: "נתבצר לי מקום מן השמים בעיר הקודש טבריה, תבנה ותכונן במהרה" – והעידו חסידיו ששמח מהמעבר לעיר הקודש טבריה.
חסידיו של רבי מנחם מנדל מוויטפסק, הקרוי 'פרי הארץ' על שם סיפרו, מספרים, כי לקראת שבת אחת, לא הצליחו דייגי עיר הקודש טבריה לדוג דגים ממי הכנרת, ותופעה זו נדירה ביותר.
והיה הדבר לפלא גדול.
בהגיע יום שישי, ערב שבת קודש, ולקראת השבת כמעט לכו ונלכה, בביתו של הצדיק רבי מנחם מנדל מוויטפסק – אין דגים לשבת.
ידעה הרבנית כי סודות ורזין הצדיקים מכוונים באכילת הדגים לשבת, ואי אפשר שתהיה שבת ללא דגים. היא נכנסה לחדרו של בעלה, והסיחה את דאגתה.
כששמע זאת הצדיק, קם ממקומו, חבש את כובעו והתעטף במעילו, ויצא בעצמו לחוף ימה של הכנרת הקדושה.
כשעמד סמוך לשפת המים, נשא עיניו השמימה, וקרא בקול מתחנן: "ריבונו של עולם! אני זקוק לדגים לשבת! הב לי דגים!".
כשסיים את תחינתו, המתין רגעים ספורים – כמו שמצפה לבואם של דגים – אך מאום לא ארע.
חזר אפוא הצדיק וכפל את תפילתו, אך גם הפעם לא נענה.
שילש רבי מנחם מנדל את תפילתו, ומיד כשסיים את תחינתו זו השלישית, קפץ מן המים לקראתו דג גדול היישר למרגלותיו, ובקפיצה זו התיז הדג שובל ארוך של מים קדושים על רבי מנחם מנדל.
בשעה ששב רבי מנחם מנדל לביתו ובידו הדג הקדוש מהמים הקדושים של הכנרת הקדושה – הנכסף, נענה לאחד ממשמשיו בהתפעמות:
"בא וראה כח קדושתה של ארץ ישראל – כשהייתי בחוץ לארץ והייתי זקוק לדגים לשבת, הלכתי לנהרות ומיד כשנשאתי תפילה נעניתי. ואילו כאן נזקקתי להתפלל שלש פעמים, ואף זה הגיע עם בזיון (שובל המים)".
וההסבר לדבר, שבחוץ לארץ שאין שום קדושה – ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך והספיקה תפילה אחת. אבל בארץ ישראל שקדושתה רבה (וקדושתה העיר טבריה שטיהרה ברשב"י), כדי לפעול בה בכח קדושת התפילה, צריך לזה יותר כח מבחוץ לארץ.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש – צידה לדרך לשבוע טוב ומבורך
נביא מאמרותיו של רבי מנחם מנדל מוויטפסק - לימי ספירת העומר:
ידוע, השכינה הקדושה מלווה את עם ישראל בכל מקום שהם "כשגלו ישראל – השכינה גלתה עימם", והשכינה היא – החיות שמחיה כל דבר.
בכל דבר מצוי חיות אלוקית, והחיות האלוקית היא שנותנת את החיות שבכל דבר, כי אם לא היה בדבר חיות אלוקית, הדבר היה הופך כ'פגר' מת.
'גלות השכינה': החיות האלוקית שנמצאת בכל דבר היא - חלק השכינה, אך זאת "גלות השכינה", כי 'חיות' הדבר נמצאת בהסתר ואינה גלויה, לא ניתן לראות ממש כיצד ה'חיות' האלוקית מחיה את הדבר שבו היא מצויה.
גם בתוך החטאים והעוונות של האדם נמצאת – 'גלות השכינה'.
ומכאן ניתן להבין, שגם כאשר האדם חוטא, השכינה 'מחיה' את החטא, אבל, החטא עושה בדיוק את הדבר ההיפך - ממה שאנו באמת רוצים ושואפים.
שאיפת האדם לנהל את חייו בדרך של - "בכל דרכיך דעהו": בדרך זאת האדם 'מגלה' ו'רואה' את הקב"ה בכל דבר גשמי וכמובן רוחני, והאדם דבק ומתקשר למציאות האלוקית שמצויה ומחיה כל דבר.
מה החטא עושה? כאשר האדם ח"ו חוטא, החטא - עושה כמו 'מסך', שמבדיל בינו לבין הקדושה.
מטרת האדם: האדם צריך להתאמץ שיהיו כמה שפחות מסכים שמרחיקים ומבדילים אותו מהשכינה הקדושה.
למשוך רוח קדושה: הרוח ששורה על האדם, היא - החיות האלוקית שבו, ולכן: האדם צריך להתאמץ למשוך עליו יותר רוח טהרה – רוח הקדושה, ולהרחיק ממנו רוח - שאינה קדושה, ובימים אלה של ספירת העומר ראוי לאדם לעשות חשבון נפש, להשתדל ולהתאמץ לעלות מדרגה לדרגה בקדושה, וכך, להכין את עצמו לקראת קבלת התורה.
מהות מצוות ספירת העומר: זיכוך וטיהור החומר, שזהו בעצם, השלב הראשון של התשובה שראוי לאדם לעשות בימים אלו, ונוסף כאן את דבריו של רבי נתן, שכל דבר, ואפילו הכי קטן שהאדם עושה בו שינוי קטן, הדבר הוא בבחינת תשובה, והדבר יקר מאוד וחשוב בעיני ה' יתברך (ליקוטי הלכות, מנחה).
השלב השני: להשתדל להדבק בשכינה עד שיגיע בחג שבועות - לשער החמישים שער הבינה.
מתנת ספירת העומר – גדלות מוחין: ימי ספירת העומר מביאים עימם 'גדלות' מוחין על האדם, וזה מה שעוזר לאדם לעלות ולהתעלות.
כיצד הגדלות מוחין - מגדלת את האדם? בכל מעשה גשמי או רוחני שהאדם עושה, הוא יכול 'להלביש עצמו' ומוצא את החיות הקדושה שמצויה ומחיה את הדבר (ושוכנת בו בצמצום) וכך, הוא מטהר ומזדכך אותו, ומסיר מעליו את הפסולת ואת הקליפות.
זיכוך החומר – העלאת הניצוץ הקדוש: בכל דבר שהאדם מוצא את ה'ניצוץ' האלוקי, הוא גורם לזיכוכו, וכך, האדם מזדכך, וזוכה שנכנס בו עוד 'אור מקיף' יותר ויותר גדול, עד שזוכה ל: "יגדיל תורה ויאדיר".
"יגדיל תורה ויאדיר" - מלשון המילה 'גדלות', האדם גדל דרגה אחר דרגה בתורה, וזוכה: "נתפרדו כל פועלי און" - הוא מפריד מעצמו לאט לאט את הפסולת והקליפות המיותרים, ויכול להגיע למתן תורה יותר נקי ומזוכך, שנזכה ('פרי הארץ' דרוש לספירת העומר).
יהי רצון שנזכה השבוע להמשיך לעלות, להתקדם ולהזדכך, בדרך לקראת קבלת התורה הקדושה, וה' הטוב יאיר מאורו וחסדו עלינו, אמן!