יום אחד הבעל שם טוב הקדוש הגיע לעיירה רחוקה שהיה גר בה רק יהודי אחד, ונכנס לביתו וביקש לשוחח עימו.
בני המשפחה הגישו לבעל שם טוב הקדוש כיבוד, והסבירו שאבא מתפלל כרגע, חיכה הבעל שם טוב זמן רב לבעל הבית שיסיים להתפלל.
לקראת הצהריים יצא היהודי מחדרו, ולשאלתו של הבעל שם טוב הקדוש על תפילתו, הסביר היהודי שהוא בקושי יודע לקרוא, ועל כן, הוא אומר את מילות התפילה לאט לאט, ואת הוראות והסדר אינו יודע, ולכן, אני קורא את כל מילות התפילה.
שמע זאת הבעל שם טוב הקדוש, והכין עבורו פיסות נייר קטנות כדי לסמן למתי שייך כל חלק מהתפילה, והניח ליהודי פתקאות בסידור לפי הסדר הנכון.
ונפרד הבעל שם טוב הקדוש מהיהודי והלך לדרכו, היהודי שמח על כך, שמהיום הוא יתפלל כמו כל יהודי טוב.
אבל, עברו רק כמה שעות, והסידור נפל פתאום ללא סיבה, וכל פתקי הנייר שהניח הבעל שם טוב הקדוש בסידור, התעופפו ונפלו.
היהודי נבהל, ולא רצה להפסיד את ההזדמנות להתחיל להתפלל נכון, ועל כן, אסף את הפתקים ולקח את הסידור, והחל לרוץ אחר הבעל שם טוב הקדוש, כדי שיניח לו את הפתקים שוב לפי הסדר הנכון.
אחרי ריצה ארוכה, ראה היהודי את הבעל שם טוב הקדוש ממרחק, עומד על שפת נהר עמוק ומסוכן, כשהוא מתכוון לחצות אותו!
נבהל היהודי, ורץ מהר כדי להזהיר את הבעל שם טוב הקדוש, ואז ראה, שהבעל שם טוב פורש את מטפחתו על המים נעמד עליה, וחוצה את הנהר בשלום, כאילו המטפחת היא ספינה.
היהודי לא היסס, מיד כשהגיע אל שפת הנהר, הוא עשה את אותו הדבר - פרש את המטפחת על המים, ועבר איתה את הנהר, ורץ אחרי הבעל שם טוב הקדוש וקרא: הסידור שלי נפל, בבקשה, אני צריך את עזרתך!
הבעל שם טוב הקודש עצר, והביט בתמהון ביהודי הרץ אחריו "אבל איך חצית את הנהר"? שאל אותו, השיב היהודי, "עם הממחטה".
חשב הבעל שם טוב הקדוש מעט, ואמר לאותו יהודי: הקב"ה מאוד מרוצה מהתפילות שלך, תמשיך להתפלל בדיוק כמו שהיית רגיל, עד היום.
"ועמך כולם צדיקים..." הבעל שם טוב הקדוש ראה אור גדול בעבודתם של אנשים פשוטים, והיה משבח את מקיימי המצוות, והמתפללים ואומרים תהילים בתמימות ואמונה פשוטה, וכל פעולתם בפשטות, ואמר עליהם "לעולם ירשו ארץ" הם מרבים בעבודתם יראת שמים בארץ" (קובץ התמים, חוב' ח).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
"ויקחו לי תרומה" – אומר רבי שמואל מקמינר בשם הבעל שם טוב הקדוש, שבמצות צדקה - אפילו אם לא נותנים לשם שמים, היא עולה יפה.
מדוע? כיוון שהעני ניזון מהצדקה, והיא מחיה את נפשו (תורי זהב פר' ראה).
ולכן, אף אם הצדקה לא ניתנה לשם שמים, עדיין: "פיזר נתן לאביונים - צדקתו עומדת לעד".
מה עושה צדקה שניתנת לשם שמים?
אבל, אם כבר נותנים את הצדקה כדאי לתת אותה בשמחה ובלב שלם, כי אז הדבר מביא שמחה להקב"ה, כפי שאומר הברדיצב רב: "שוש אשיש בה'"
"שוש אשיש בה'": האדם שמח בזה, שהוא מביא שמחה - לקב"ה במעשיו. זה הפרוש 'שוש' - אני 'שש' ושמח, במה שאני 'אשיש ב - ה'' בכך שאני גורם ש'אשיש' שאני מביא שמחה לבורא (קדושה שלישית לפורים).
יהי רצון שנזכה השבוע לשמוח ולשמח ויתקיים בנו "ישמח ה' במעשיו", פורים שמח לכל בית ישראל, אמן.