הבעל שם טוב הקדוש הלך לאחר חתונתו להתגורר ולהתבודד בין ההרים, וההרים היו הרים גדולים עד מאוד, וביניהם היה גיא עמוק ובלי מדרון.
פעם אחת, כאשר התבודד הבעל שם טוב הקדוש, היה מרוכז מאוד בהתבוננות, והיה הולך על ההרים מצד אחד, ועמדו על ההר השני ליסטים - שודדים.
השודדים ראו מרחוק, איך שהוא הולך עד לסוף ההר מרוכז במחשבתו, אמרו: בוודאי הוא יפול לגיא בריסוק איברים, חס ושלום.
עמדו והביטו, וכשבא הבעל שם טוב הקדוש סמוך לגיא, התקרב ההר השני לפניו ונעשה מישור, ולאחר שהבעל שם טוב הקדוש עבר, חזרו שני ההרים כמקודם.
ובחזרתו, כשהגיע סמוך לגיא - נתקרב ההר האחד לחברו ונעשה מישור, וכן קרה כמה פעמים בהליכתו ובחזרתו.
ראו השודדים, כי הבעל שם טוב הקדוש הוא איש אלוקי - באשר ה' איתו, באו לפניו והשלימו עימו, ויספרו לו כל המאורע, ואמרו: הנה בעינינו ראינו כי איש אלוקים אתה, לכן, בקשתנו שתתפלל עבורנו שיצליח ה' דרכנו אשר אנחנו הולכים תמיד למסור את נפשותינו.
אמר להם הבעל שם טוב הקדוש: אם תשבעו לי שלא תפגעו ביהודי ולא תגזלו אותו, אזי אעשה כדבריכם.
ונשבעו לו. ואז והלאה, אם היה להם איזה ריב או טענה ביניהם היו באים לפניו והוא היה עושה פשרה ביניהם.
פעם אחת באו שני גזלנים לדון לפניו, ולא הוטב הפסק בעיני אחד מהם. ואמר בליבו: כאשר הבעל שם טוב הקדוש ער, אי אפשר להרע לו, אבל, כשהוא ישן - אמלא את רצוני להרוג אותו.
וכן עשה, כשישן הבעל שם טוב הקדוש, בא הגזלן אליו והרים את הקרדום לחתוך את ראשו, ומיד חטפו את הקרדום מידו, ולא ידע מי, והיכו אותו מכות אכזריות חבורות ופצעים.
התעורר הבעל שם טוב הקדוש ושאל אותו: מי אתה ומי עשה לך הדבר הזה? ולא היה בו כוח להשיב לו דבר, וילך הבעל שם טוב הקדוש לדרכו.
ולמחרת כששב הגזלן מעט לאיתנו סיפר לבעל שם טוב הקדוש את כל מה שארע עימו.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
נמשיך בנושא שהתחלנו שבוע שעבר: מעלתה של ההתבודדות.
שמענו בשם הבעל שם טוב הקדוש, שזכה לגודל המדרגה "מכיוון שהיה תמיד מתבודד ביערות ובמדבריות, והעמיק שכלו בנפלאות תמים דעים הספון בכח הצומח, עד שהבין שאין מקום פנוי בלא שכינה..."
אומר הבעל שם טוב הקדוש שכדי לזכות בדבקות בה' יתברך, צריך להיות קצת בהתבודדות מבני אדם, אומר על כך ה'ראשית חכמה' שבגלל שהאדם חושק להיות תמיד בחברת בני אדם, אי אפשר לו להיות דבק בבורא עולם.
אומר ה'באר מים חיים' בשם האריז"ל:
"ההתבודדות טוב לנפש יותר מכל סיגופים".
'יסוד העבודה' כותב, כי: "ההתבודדות מביאה את האדם לרכוש התעלות רוחנית, מתוך אהבה, יראה, ומילת הלב".
התבודדות היא: פגישה וחיבור של האדם עם 'עצמו' ועם בוראו, ז"א: התכנסות וחיבור האדם עם ה'אני' הפנימי שלו, תוך מניעת הפרעות חיצוניות.
היא עוצרת את המרוץ היום יומי, והעשיה ה'אין סופית', מתוך רצון להתחבר ל'עצמי', ולהתקשר בחזרה לה' יתברך.
הורדת ה'מסכה': במהלך היום, האדם לובש מסכה מהסביבה, אבל, גם מעצמו! הוא מסתיר ומעלים את אישיותו המיוחדת, וממש – חבל!
לפנות ל'כל' יכול: מה יותר הגיוני מלעצור כמה דקות במהלך היום, ולפנות למי שבאמת יכול למלא את כל משאלות ליבנו - מלך העולם?
סוד השפע: החיבור לה' יתברך בדיבור ותפילה הוא השער להורדת השפע לאדם. והוא אחד הדברים הכי עוצמתיים, שמובילים את האדם לכל יעד שירצה.
המפתח להתבודדות - הרצון: אדם שירצה באמת להתחבר לבורא עולם, הוא יצליח למרות שהוא לא רגיל להתבודד, אבל, ההנאה והתוצאה - שווה את המאמץ!
המעט – גם מצוין: עצירה של דקות בודדות במהלך היום, וחיבור לה' יתברך - שוות המון, כי המפגש משאיר הרגשת עונג, תענוג וקרבת אלוקים, שגורמים לחפש עוד רגעים רגועים ושלווים כאלו, במהלך היום.
הידיעה והאמונה, 'מזרימים' לאדם שלווה, ותודעה ברורה שהקב"ה נמצא איתו בכל זמן, שומר ומגן עליו וזה - שווה הכל.
אתה בדרך הנכונה: אדם שמוכן להשקיע מאמץ בהתבודדות, פוסע בדרך הנכונה.
הקב"ה – מלך רם ונישא גדול ונורא, ורק הוא יכול להושיע אותנו, ואם נפנה אליו כדבר איש אל אחיו, הוא ימלא משאלות ליבנו ויגאל אותנו ברחמים.
אם מצאתי חן בעינייך המלך, תינתן שאלתי ובקשתי אשר שאלתי מעימו, ונזכה בחודש זה לכל הישועות, אמן!