הוריו של ה'אדמו"ר הזקן' רבי ברוך ורבקה, הגיעו לבעל שם טוב הקדוש, כדי לקבל ברכה לילדים. הבטיח להם הבעל שם טוב הקדוש, שבתוך שנה ייולד להם בן.
הורי האדמו"ר הזקן נשארו עוד כמה ימים במחיצת הבעל שם טוב הקדוש, עד יום הולדתו י"ח אלול. בסעודת יום ההולדת אמר הבעל שם טוב הקדוש לרבי ברוך, למועד הזה ממש אתם חובקים בן.
בדיוק לאחר שנה בח"י אלול תק"ה, נולד רבי שניאור זלמן – האדמו"ר הזקן. לפני יום הכיפור נסע אביו של 'בעל התניא' לבעל שם טוב הקדוש כדי לקבל ממנו הדרכה, איך לנהוג עם הילד, והבעל שם טוב הקדוש, הזהירו לבל יספר לשום אדם על בנו, ועל גדולת בנו.
ואכן, מגיל שנה, החל שניאור זלמן לדבר, וכבר מגיל שנתיים הרגישו כי, בנם ניחן בתפיסה ובזיכרון יוצאים מגדר הרגיל.
בגיל שלוש, הביאוהו הוריו אל הבעל שם טוב הקדוש, והבעל שם טוב הקדוש הניח ידו על פאותיו וברכו בברכת כהנים, וביקש מהוריו לבל יספרו לשום אדם על נסיעתם.
לשאלת שניאור זלמן הקטן, מהו האיש שגזז את שערותיו, ענה לו הבעל שם טוב הקדוש: סבא.
שאל אביו את הבעל שם טוב הקדוש, מדוע אסור לשניאור זלמן הקטן לדעת אודותיך, ענה הבעל שם טוב הקדוש, מי שצריך להדריך את הנשמה החדשה הזו בעולם הוא תלמידי, רבי דב בער – המגיד ממעזריטש, ולא אני.
ואכן, לאחר שמלאו ל'בעל התניא' שמונה עשרה, הוא נסע ללמוד מפי המגיד ממעזריטש. בהגיעו למגיד הקדוש, גילה לו המגיד את דברי הבעל שם טוב הקדוש אודותיו ואודות שליחותו בעולם, לגלות ולבאר את תורתו של הבעל שם טוב הקדוש לעולם.
נוכל להמשיך את הסיפור עם ממשיכי דרכו של הבעל שם טוב הקדוש. 'פרי הארץ' רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ורבי אברהם הכהן קאליסק, עלו לארץ ישראל בחודש אדר תקל"ז בראש עליית החסידים הראשונה, קבוצה שמנתה שלוש מאות איש.
האנשים שהיו מקושרים אליהם ונותרו ברוסיה, היו צריכים מענה. לכן, הם פנו אל אהובם וחביבם רבי שניאור זלמן מלאדי 'בעל התניא'.
אבל, 'בעל התניא' ברח מן הרבנות, ושנא את השררה, והשיב את פניהם ריקם, רבי אברהם הכהן מקאליסק כתב לו איגרת נמרצת:
"לדעתי, שכל חיי האדם, אף אם הם אלף שנים יחיה, אין די עולה העבודה נגד זכות הרבים להאיר עיניהם ולזרעם אחריהם לדור דורים, ותקטן עוד זאת בעיניו?!".
השבוע, שעם ישראל חגג את שחרורו של 'בעל התניא' מהמאסר, כדאי להזכיר את מה שכתב 'בעל התניא' בהקדמה לסיפרו:
"מיוסד על פסוק כי קרוב אליך וכו' לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד" וידוע מה שאמר, שבספר זה תמצא את התשובות לכל השאלות...
כאשר רבי לוי יצחק מברדיט'שב ראה את ספר התניא, הוא עיין בו בהתרגשות מרובה ושאל: כיצד הוא הצליח להכניס כל כך הרבה אלוקות לסיפרון כל כך קטן... טעמו וראו...
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
לפעמים רוצים להתפלל בריכוז, עם קצת כוונה... לפחות 'משהו' קטן מהתפילה שיהיה בכוונה... והלב נמצא 'אי שם' הרחק, והריכוז 'אין'...
הראש והלב נמצאים בטרדות היומיומיות, פרנסה, ילדים, ולא חסר...
"בא אתה וכל ביתך אל התיבה" – הבעל שם טוב הקדוש מייעץ לאדם, להדבק בתיבות התפילה, כי כל תיבה שהאדם מוציא מפיו יש 'עולמות נשמות ואלוקות' והוא עושה תיקון עצום בעולמות העליונים.
הבעל שם טוב הקדוש מייעץ לאדם, להסתכל על אותיות התפילה, ולנסות להתרכז ולדבק בהם, הדבקות באותיות יכולה להביא את האדם לדרגות נפלאות.
כאשר האדם מתרגל לשים עיניו בתוך הסידור, ולהסתכל באותיות התפילה, הוא אט אט מצליח לרכז את מחשבתו בתפילה, ומאותו הרגע, הנשמה של האדם מתעוררת ומתחילה להתגלות, והאדם מצליח להתפלל בכוונה, מתוך חיבור המחשבה והדיבור כאחד.
והלב, מתחיל לבעור באהבת ה', והתפילה מתחילה לזרום... דווקא בגלל הרצון החזק שיש לאדם להתחבר לבורא עולם, והמאמץ שהוא עושה, עושה רושם רב בעולמות עליונים, ותפילתו פועלת את פעולתה.
האדם עושה לקב"ה נחת רוח גדולה,שמעוררת רחמים על האדם, והקב"ה מחפש איך להיטיב עם האדם, עוזר לו להתקרב אליו ולדבק בו, וממלא משאלות ליבו לטובה.
זה לא קל, אבל, זה משתלם להשקיע את המאמץ של הדקות הראשונות של התפילה, להתרכז ולדבק באותיות, כי כשהלב מתעורר, הוא נדלק כמו גחלת אש בוערת, שלהבת אש שמתחילה להידלק ועולה מאליה, ואין תענוג גדול מזה, כי כל אדם מרגיש ש"נכספה וגם כלתה נפשי..."
יהי רצון שנזכה בימים מסוגלים אלו, להתרומם בהלל ובהודיה ולהדליק את שלהבת ליבנו שתעלה מאליה, אמן.