ילד קטן הייתי, מדי שבת לקחני אבא להתפלל בבית מדרשו של הגאון הצדיק רבי חיים שלום ישראל זצ"ל. והדרשות הלוהטות קדחו והמיסו לבבות. בהמייתו הכבירה ביקש להפוך את כל העולם, כרבו הקדוש רבי גרשון ליבמן מצרפת, כרבו הסבא מנובהרדוק.
צעיר לימים נפטר רבי חיים שלום ישראל. הוא הסתלק ורוחו לא הסתלקה. את הכול הוריש לבניו. עשרות שנים לאחר הסתלקותו, ניצב בשיפולי הרי ירושלים קומפלקס רחב ידיים ושיטת חינוך שונה. שונה מכל מה שהכרנו.
אין כאן מהפכות, אין כאן שינוי סדרי בראשית. יש כאן התייחסות בזכוכית מגדלת לכל מה שילד צריך. והוא צריך, ועוד איך צריך.
אין כאן אילתורים, ואין כאן עיגולי פינות. מה שילד צריך כדי לגדול טוב יותר, כדי לצמוח כתלמיד חכם בריא יותר. הוא יקבל, ובידיים רחבות.
הסתובבתי במסדרונות הרחבים של התלמוד תורה לצדו של ראש המוסדות הרה"ג רבי שמעון ישראל שליט"א. סביבנו ילדים מתרוצצים בהפסקה, משתובבים בחן ובמרץ נעורים. בזה אחר זה הם ניגשים לרב, האחד מראה את הציון שקיבל במבחן האחרון וחברו מציג את המשחק שקיבל כמתנת אפיקומן. רבי שמעון צובט בחיבה בלחיי הילדים ואני לא מתאפק מלשאול – "מה הסוד של ההצלחה כאן"?!
רבי שמעון שותק. גם כשהוא שותק, הוא אומר משהו.
לבסוף נכנסנו למשרד. הכל כאן מסודר ומוקפד. אין כאן דפים לא ברורים ואין כאן כסאות שלא מונחים על מקומם המדוייק.
"לכל דבר יש יעד", חושף הרב את סודו. "ולכל ילד יש את השביל שהתוו לו משמים.
"אתה רואה כאן קומפלקס ענק. אתה רואה כאן ששת אלפים מטרים רבועים של בנייה. אתה רואה כאן מאות ילדים בתלמוד תורה. עשרות בישיבה הקטנה ועשרות בכולל האברכים".
עיניו של רבי שמעון מצטמצמות מולי. "אבל אני רואה כאן מאות צרכים שמוטלים עליי. אם יש ילד שצריך טיפול מיוחד, אני אשקיע בו. מכיסי אשקיע בו. אותי לא מעניין טובת המוסד, אותי מעניינת טובת הילדים".
מהקירות ניבטות תמונות מחזור של מסיימי כיתות ח'. שנה אחר שנה. פניהם המחוייכות של הצעירים מהנהנות במרץ מתוך ריבועי התמונות. אלף בוגרים יש למוסדות והם החותמת לכל מה שנאמר כאן. של תוצאות החינוך המוקפד והמושקע.
"אתה רואה כאן ריצוף יוקרתי וסורגי ברזל מסוגננים", קולו של ראש המוסדות מעורר אותי. "אתה רואה כאן דלתות איכותיות וכיתות מפוארות. אבל אני רואה כאן את הצרכים של הילדים. אם הילד צריך את זה, הוא יקבל!
"אנשים שואלים אותי, למה אני משאיר כיתות קטנות. הרי זה לא רווחי, ואני מסתכל עליהם ותוהה, האם באנו לעולם הזה כדי שנגדל את ילדינו בצורה רווחית?! אני נותן את כל מה שהילד צריך. אין אצלי חשבונות של שווה או לא שווה, כי לי איכפת מהילד, לא מהמוסד"!
ואני עוצם עיניים, ולרגע צפה לי בשנית דמותו של הצדיק הקמאי, אבי המוסדות רבי חיים שלום ישראל זצ"ל, שבה ואופפת את כתלי המוסדות, בדיוק כך הוא היה - - -