פרק באהבת אדם

זכיתי שהאדמו"ר יקדש אותנו בחופה. אני זוכרת, שבטרם נישאתי, בעלי אמר לי, שהוא חסיד של האדמו"ר מסערט ויז'ניץ, ומבחינתו, זה האב הרוחני שלו לכל התלבטות או דילמה.

בתחילה קצת נרתעתי, כי למרות שאני באה מבית חסידי כללי, הקטע הזה של להיות חסידה באופן טוטאלי לא התיישב לי לגמרי עם הדעתנות והמחשבה העצמאית שלי. אבל לא לקח הרבה זמן, והרגשתי שאם הייתי צריכה לבחור לעצמי מורה רוחני, הוא בדיוק האישיות בו הייתי בוחרת. מעבר לזה שהוא בנש"ק ויש לו זכות אבות, יש לו בעיקר מזכות עצמו.

אני תמיד אמרתי שאני חסידה של האדמו"ר ולא של החסידות, הרשיתי לעצמי לזכות לבחור לקבל את האדמו"ר בתור המורה הרוחני שלי, וזכיתי שהוא השיב לנו באהבה גדולה.

הוא מעולם לא שאל או דרש שאקבל על עצמי את ההנהגות החברתיות וקודי הלבוש בחסידות, כי הבין שבאתי מרקע חסידי אחר, ובעיקר, כי יודע צדיק...

הוא מעולם לא דרש משהו מאחד מהחסידים, אם חשב שהנהגה מסוימת לא מתאימה לאישיותו, למרות שלכאורה לחסידות יש קודים מסויימים, הוא החשיב כל אחד מתלמידיו לבניו.

לפני כל לידה, הלכתי עם בעלי להתברך מפיו, תמיד בטרם קרא את הקוויטל, הוא ביקש שאשב, ואני מפאת כבודו ניסיתי להתחמק באלגנטיות, אבל הוא תמיד התעקש במאור פנים שאשב. רק משראיתי שעד שזה לא יקרה הוא פשוט ידרוש שוב, עשיתי זאת. אז הוא דרש בשלומנו ובשלום ילדינו, שאל איך בעבודה, התעניין, ותמיד כשביקשנו בעצתו, קיבלנו אותה אחרי מחשבה ולימוד הסוגיה, במלא תשומת הלב והאחריות.

אישיות מאירת פנים, מכילה, אוהבת, אבהית!

כשבננו הקטן נולד, ביקשתי מבעלי שהאדמו"ר יבחר לנו מבין 2 שמות, איזה שם לתת. תיכננו לתת שתי שמות, שם עיקרי (שהיה יפה בעיני) ושם שני על שם המקור ברוך זצ"ל, שיהיה לזכות הרך הנולד, ביקשנו שימליץ לנו על אחד מהם. בעלי מתקשר אליי עם התשובה; הרבי אמר ששני השמות מעולים. אני זוכרת שהלנתי באוזניו, רבונו של עולם, יש לנו אדמו"ר בשביל שיחליט לנו, והוא בכל זאת נותן לנו לבחור לבד...

בעודנו מדברים, בעלי אומר לי שיש לו שיחה ממתינה מבית האדמו"ר, זה היה מאוד מפתיע. לא עוברת דקה ובעלי חוזר אליי ואומר לי: בבקשה, רצית שהאדמו"ר יחליט לנו, הוא החליט. האדמו"ר בכבודו ובעצמו התקשר לבעלי, ואמר לו כך: חשבתי שוב על השם, במחשבה שנייה, תקראו לו רק ברוך(!) ולא הוסיף.

אני זוכרת את ההלם והתדהמה בה הייתי במשך שעות, רציתי את השם הזה בתור שם שני, כתוספת, ולא כשם עיקרי. אבל חזקה עלי הברכה של הרבי, ולמרות שהשם הזה...(:-/) מצידי לא היה ממש בחשבון כשם עיקרי, כך קראנו לו, ואני בטוחה שזה הטוב ביותר בעבורו.

הידע הזה, שזו לא הייתה תשובה בהינף יד ובגלגול עיניים - הייתה שם מחשבה ראשונה, ושנייה, הוא באמת לקח כל אחד מחסידיו באופן אישי הלאה במחשבותיו.

יש לי סיפורים לרוב על גאונות במידות ובחמלה. אך לא אלאה אתכם..

בימים אלו, בהם מיטב המוחות שוקדים ויוזמים כל מיני מהלכים שיגרמו להורדת מפלס השנאה והניכור בין המגזרים, בימים אלו כדאי להאיר זרקור ענק על אישיותו והתנהלותו של הרבי זצ"ל, להבין איך אפשר בחיוך, במאור פנים, בנועם הליכות, בחמלה, באהבת אדם אמתית לעשות מה שאלף פרסומאים ואסטרטגיים לא יוכלו לעשות. האהבה וההערצה שיש לו מקצה העולם ועד סופו בקרב כל אלו שזכו להכירו, מלמדות על פרק באהבת אדם, באהבת ישראל ובקבלת כל אדם שנברא בצלם.

יתומים היינו ואין אב, אבל משנתו ונועם הליכותיו יהיו תמיד נר לרגלי!

ולעילוי נשמתו אני מקבלת על עצמי להשתדל לדון כל אדם לכף זכות, גם אם נראה שלכאורה אין סיבה ואולי להיפך, מרגיש לי שקבלות מסוג זה יסבו לו נחת רוח, זה המעט שאוכל להחזיר...

ת.נ.צ.ב.ה