סכסוך פנימי בחסידות חב"ד עומד מאחורי סיפור המריבה על בניין ישיבה בצפת, שהסתיים לאחרונה בפסיקה של בית המשפט העליון. בית המשפט קבע כי יוסף יצחק גוטניק, היהודי העשיר באוסטרליה, רשאי למכור את בניין ישיבת חב"ד ליובאוויטש. גוטניק לא העניק את הנכס כמתנה לישיבה, קבע פסק הדין, ולכן זו תפנה אותו. הקביעה מגיעה בהמשך לפסיקת המחוזי ב־2013 שבה התקבלה החלטה זהה.
הרב יוסף יצחק גוטניק הוא מיליארדר חרדי אוסטרלי שעשה את הונו בעסקי כרייה ויהלומנות: אנשי חב"ד מספרים כי בשנות השמונים של המאה הקודמת הרבי מלובביץ' תיאר לו אזור באוסטרליה העשיר בזהב, וכשהחל לחפור שם גילה מרבצי זהב אדירים שהובילו להתעשרותו. בישראל מוכר גוטניק בזכות שני קמפיינים: הראשון הוא "היכונו לביאת המשיח" של חסידות חב"ד, שמימן מיד לאחר מות הרבי מלובביץ' ב־1992; הקמפיין השני הוא "נתניהו. זה טוב ליהודים", שמימן בבחירות 1996. גוטניק נחשב לאחד מבעלי ההון המקורבים לבנימין נתניהו, אך מאוחר יותר התקררו היחסים בין השניים כשגוטניק, המחזיק בעמדות נחרצות נגד מסירת שטחים ואף העניק לעצמו את הכינוי "שליח הרבי לענייני שלמות הארץ", התאכזב מהסכמי וואי ומתוכנית ההתנתקות שבמהלכה שימש נתניהו כשר בממשלה.
לפי פסק הדין, מעורבותו של גוטניק בישיבה בצפת החלה כאשר אנשי הישיבה ביקשו ממנו לסייע ברכישת הנכס: הישיבה החלה לפעול בבניין בשנת 1984, אז החזיקה בו חברה בשם רקפת מפעלי פיתוח, בבעלות יוסף וחנה בן ארויה. הערכת שמאי שנעשתה לנכס ב־1986 אמדה את שוויו ב־1.3 מיליון דולר. שנה לאחר מכן החלו רבני הישיבה בניסיונות לרכוש את מניות רקפת ואף פנו לחברה אמריקאית שפועלת תחת חסידות חב"ד בבקשה לסיוע. לטענתם, החברה האמריקאית רכשה 55% ממניות רקפת, המחזיקה בנכס, אך במסגרת המשפט התברר כי לא היו דברים מעולם. את היתר — 45% מהון מניות רקפת — רכשו חסידי חב"ד תמורת 485 אלף דולר שנטלו בהלוואה. כשהישיבה התקשתה לעמוד בתשלומי הרכישה, היא פנתה לגוטניק, נדבן ידוע בתנועת חב"ד, כדי שיסייע לה. גוטניק השתמש לצורך כך בממש, חברה הרשומה באנגליה והוחזקה על ידו בנאמנות: בשנת 1993 נחתם הסכם שלפיו ממש תרכוש את מלוא מניות רקפת, ובמסגרתו גם בוטלו הסכמי רכישת המניות הקודמים. עבור הנכס שילם גוטניק כמיליון דולר.
בניין מגורים ישתלם יותר מישיבה
כעשור לאחר רכישת המניות התגלעו חילוקי דעות בין גוטניק לראשי הישיבה, ככל הנראה על רקע פילוג בחסידויות חב"ד — הזרם שבו פעלה הישיבה בצפת לא תאם לזרם שגוטניק משתייך אליו. נוסף על כך חלה הידרדרות במצבו הפיננסי של גוטניק בעקבות כמה השקעות כושלות וקנס גבוה לממשלת אוסטרליה. נראה כי בשל כל זאת החליט גוטניק למכור את רקפת לגורם שלישי. התב"ע לקרקע מאושרת למגורים, כך שאין סיבה להמשיך לקיים את הישיבה כשאפשר להקים במקום בניין דירות.
חסידי חב"ד עתרו נגד גוטניק לבג"ץ וביקשו להוציא לו צו מניעה למכירה, מה ששכנע את גוטניק לדחות את תוכניותיו. ואולם, כשנודע לאנשי חב"ד כי הוא מתכוון למכור את הנכס ליצחק גפני, איש עסקים ישראלי המתגורר בבלגיה, איימו לפגוע בעסקיו של גפני והתריעו כי רכישת הנכס ופינוי הישיבה ימיטו עליו אסון.
לבסוף נמכר הנכס לגפני ב־2006 תמורת 600 אלף דולר — סכום הנמוך ב־400 אלף דולר מזה ששילם גוטניק על הבניין ופחות ממחצית מהערכת השמאי שבוצעה 20 שנה קודם לכן. גפני העניק לישיבה ארכה לפינוי עד סיום שנת הלימודים ביולי 2007, אך לאחר שזו לא התפנתה החליט לתבוע.
במשפט טענו אנשי חב"ד כי גוטניק סייע לישיבה מתוך התחייבות שהחסידות תוכל לעשות שימוש בנכס, וההתחייבות הזאת תקפה גם לגפני. גוטניק מצדו ביקש לא להיות מעורב בטענה שהנושא לא נוגע לו לאחר שמכר את המניות.
במרץ 2013 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי גוטניק הרשה לישיבה לעשות שימוש בנכס מתוך רצון טוב אך לא העניק אותו כמתנה. עוד נקבע כי אילו היה מעוניין להעביר את זכות השימוש הבלעדית בנכס לא היה פועל לביטול הסכמי הבעלות הקודמים בחברת רקפת. בית המשפט העליון צידד בהחלטה כאמור, ואף קבע כי רב הנסתר על הנגלה בעסקה וכי הישיבה היתה שותפה להסדרים בעייתיים שלא תמיד שיקפו את המציאות, דוגמת רכישת המניות של החברה האמריקאית, שנציגי הישיבה טענו בבית המשפט כי בוצעה אבל לא הצליחו להציג מסמכים המוכיחים זאת. בעקבות כך נקבע כי יצחק גפני הוא הבעלים הבלעדי ועל הישיבה להתפנות כחוק. את הישיבה ייצגו עורכי הדין מרדכי בייץ, אייל איכל ושחר כהן, את גפני ייצג עו"ד יורם חג'בי־חגי ואת גוטניק ייצג עו"ד ניר רבר.