בחצרות החסידים נודעה חשיבות רבה לחפצי הקודש שהיו ברשותם של האדמו"רים זצ"ל כך לדוגמא עוברים בירושה המסמכים, כלי הכסף, החנוכיות, קופסאות הטבק, כמו גם מקלות ההליכה ואביזרי לבוש שונים מדור לדור וממנהיג רוחני לבא אחריו במשמורת כאשר ההתייחסות לכך הינה בכבוד רב ובהדרת קודש.
בימים האחרונים שוררת התרגשות רבה בחצרות צאנז וסאטמאר לרגל פרסומה לראשונה של ה"כתובה" מנישואי האדמו"ר בעל ה"עצי חיים" מסיגעט, חותנו של בעל ה"שפע חיים" מצאנז זצ"ל ואביו של בעל ה"ברך משה" מסאטמאר זצ"ל. כתובה היסטורית הנמצאת כיום ברשותו של כ"ק האדמו"ר מצאנז.
תצלום של ה"כתובה" המדוברת מתפרסם בביטאון של חסידות "צאנז" וזאת לרגל יום ההילולא של בעל ה"עצי חיים" זי"ע, ומעורר ענין רב אצל חסידי החצרות כמו גם חוקרי חסידות מאוניברסיטאות ידועות ברחבי העולם.
בשל פרסום ה"כתובה" נכתב בעיתון גם מאמר מקיף המתאר בסקירה מיוחדת את שמחת נישואיו של בעל העצי חיים, שנולד לאחר הרבה שנות ציפייה לאביו הרה"ק בעל הקדושת יו"ט מסיגעט.
מתברר כי גם בימים עברו לפני שנים ארוכות עוד לפני אתרי האינטרנט ומגזיני התמונות "אהבו" בחצרות החסידים לקיים חתונות מלכותיות בפאר והדר וברוב עם.
החתונה נערכה בעיר טארנא, שם התגורר אבי הכלה, הרה"ק רבי שלום אליעזר מראצפערט זי"ע, בהשתתפות אלפי חסידים משתי החצרות, ובראשם הרה"ק בעל הדברי יחזקאל משינאווא זי"ע - חתונה שנחשבה כחתונה היסטורית בדברי ימי בית צאנז.
בתוך המאמר מסופר בלשון ציורית כי "אלפים רבים של חסידים ואנשי מעשה גדשו את טארנא ורחובותיה מלאו המון אדם. קהל עצום של חסידים התגודד סביב בית האכסניה של הרה"ק משינאווא, עד שמפאת גודל הלחץ והדחק נתעורר חשש לבריאותו של הרה"ק משינאווא, שכבר היה לעת זקנותו כבן פ"א שנים ותש כוחו".
"על מנת למנוע את הצפיפות במקום אחד, טכסו עצה והכינו כמה חופות בכמה מקומות בעיר, בכדי שהציבור לא ידע בבירור היכן יתקיים מעמד החופה וכך לא יתאספו במקום אחד", נכתב במאמר.
עוד מתואר כי "בשעות הערב נכנס הרה"ק משינאווא לחדרו לנוח קימעא, ואחר כך ישב בחדרו ולמד בהתמדה רבה ושום אדם לא הרהיב להפריעו. כיוון שנתאחרה השעה אזרה עוז אחת מאחיותיו, והיא נכנסה אליו לומר לו שהשעה מאוחרת. מיד קם הרה"ק משינאווא ממקומו והכין עצמו לצאת לחופה, אבל מפאת המון האדם שצבא על פתח הבית עלתה הצעה לעשות את החופה על גג בית האכסניה... הרה"ק משינאווא הסכים לכך, אך החתן והכלה שהיו בבית אחר לא היו יכולים להיכנס ולא הצליחו לפלס להם דרך, עד שבלית ברירה העלו אותם בעזרת חבלים על הגג...".