במעמד מצומצם חנך אמש (ראשון) כ"ק האדמו"ר מבעלזא את "ההרחבה הצפונית" של היכל ביהמ"ד הגדול של החסידות בקריית בעלזא בירושלים. האדמו"ר התייחס באורח נדיר לתלאות ולקשיים שליוו את הקמת המרכז העולמי של החסידות הנחשב לאחד מהגדולים והיפים בעולם היהודי.
"ידוע לכולם שזקני האדמו"ר מהר"ש האדמו"ר הראשון לבית בעלזא זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, בנה את בית הכנסת בבעלזא, בנה את ביהמ"ד, הגרויסע שטיב והמקווה. ואמר 'בלזא תהיה פינת יקרת שיידעו משמו יתברך עד ביאת הגואל'" סיפר האדמו"ר.
"בעוונותינו הרבים נחרב הכל. לא נשאר זכר מכלום, אתם יכולים לנסוע לבעלזא ולראות את החורבן במו עיניכם" סיפר האדמו"ר בכאב. "לאחר כל החורבן של כלל ישראל, הגיעו דודי ואבי זי"ע ביחד לארץ ישראל, בנסים גדולים, נסים על גבי נסים, והגיעו לארץ ישראל בעירום ובחוסר כל, לא מצאו פה כלום והיו צריכים להתחיל הכל מחדש".
"זכינו והם ייסדו בתל אביב תלמוד תורה, שלמדו שם תורה על טהרת הקודש, הקימו ישיבה בירושלים עיר הקודש ועוד ועוד. זכינו שדודי הקדוש זכרונו לברכה עוד זכה להניח אבן הפינה לישיבה הקדושה העומד על תילו ברח' אגריפס, בעלזער חסידים בארץ ישראל ובכל קצווי תבל, השקיעו כל כוחותיהם, ביגיעה עצומה, וכל הונם במוסדות הק' בארץ ישראל ובחוץ לארץ".
"ב"ה השי"ת עזר והישיבה הק' בירושלים עומד על מכונו בשלימות, והקב"ה עזר ונבנו עוד ועוד בניינים. אבל בית המדרש שמרכזו תהיה בעלזא, מרכז לתורה ולתפלה ולחסידות, זה לא היה לנו".
האדמו"ר המשיך לספר את השתלשלות העניינים: "זכינו שהיה יהודי בשם רבי שמחה בונם קליין עליו השלום, שהצליח להוציא מהעירייה שטח גדול, זה השטח בו אנו עומדים כעת, על השטח הזה היינו צריכים לקנות עוד קצת ויכולנו בסייעתא דשמיא לבנות בית המדרש, גרויסע שטיב, מקווה טהרה, חדרים ללמוד ולהתפלל, ולעבוד את השי"ת ולערוך סעודות מצווה ועוד ועוד".
"השי"ת עזר שקבלנו את השטח, והיה זה לשמחה גדולה שכבר היה לנו משהו. השטח עמד שומם על מקומו, ואף אחד לא נגע בו למשך כמה שנים, עד שראינו שבאם לא נעשה כלום עם השטח שעומד ריק ולא נתחיל לעשות משהו יקחו את זה מאתנו, לא היה לנו ברירה והיינו חייבים להתלבש בכח ולגשת אל הבניה".
"השי"ת עזר וחלק גדול מהעסקנים, בעלזער חסידים, חיגרו מתניהם לעמוד לעזר לפרוייקט הזה, בראשם רבי שמעון וואלף קליין שליט"א ועוד שעמדו לעזר ולסעד לפרוייקט הזה".
"לאחר מכן כשכבר היה לנו את העסקנים ועשו תוכניות לכאן ולכאן, והחלו לחשוב מאיפה יהיה לנו את הכסף לבנות פרוייקט של מיליוני דולרים, אנו חייבים לומר את האמת שאז עוד לא היה לנו השגה כמה שזה יעלה, הבינו שיעלה הרבה כסף, אבל למעשה כמה שיעלה וכמה שעלה לא היה לנו השגה, היינו חייבים להתלבש בכוח ולהסתמך על זכות אבות ובכוחו של בעלזא, עד שהקב"ה יעזור ונוכל לעבור את ההר וכך הווה".
האדמו"ר ציין את העוזרים והמסייעים במלאכה: "הראשונים שהיטו שכמם וקראו לעמוד לעזר לפרוייקט הזה היו משפחת ענגל שיחיו לימים טובים וארוכים, רבי בערל ענגל ז"ל ואחיו יבדל לחיים טובים רב יהושע ענגל שיחיה לימים טובים וארוכים, הם היו הראשונים שעמדו לימיננו ונתנו סכום כסף, לפני שחשבנו על משהו, טרם אמרו להם לאן הולכים ללכת ומה מתכננים לעשות, עמדו מיד לעזר והבטיחו סכום נכבד מאוד. אם הסכום המכובד שרבי בערל ענגל נתן לנו, כבר היה לנו כסף לעשות תוכניות, ולשלם לכל האנשים שתכננו את הפרוייקט, זה עלה לנו בדמים מרובים, אבל כבר היה לנו משהו להתחיל לשלם".
"כאשר התחלנו עזר לנו השי"ת שכלל חסידי בעלזא קיבלו התעוררות, והחלו לחתוך מלחמם ומחייהם, בכל יכולתם ויותר מכפי יכולתם. השי"ת עזר ונכנס ברכה בכסף, ויכולנו להתחיל להתקדם ולבנות את הבית הקדוש, הדבר לא הגיע בקלות, אבל הזכות של בעלזא והזכות של רבותינו הק' ובזכות הציבור, עזר השי"ת ויכולנו ללכת הלאה".
"כשחנכו את בית המדרש עשו הכל, ונכנסו לפני חג הפסח, בלי רעש וצלצולים, נכנסו והתחילו להתפלל במקום. השי"ת עזר ובמשך הזמן התמלא בית המדרש מלא תורה, מלא יראת שמים ומלא חסידות. בנו מקווה טהרה גדולה במידת הצורך, בנו חדרי שיעור ללימוד ועוד ועוד, בנו גרויסע שטיב לעריכת השולחנות הטהורים, כל הדברים האלו לא צריכים לפרט, אפשר לראות הכל כאן בעיניים שלכם".
"עד שעזר השי"ת וביהמ"ד נהיה צר מהכיל את הציבור, והיו צריכים לחשוב להגדיל את בית המדרש, מיד החלו בתוכניות מה אפשר לעשות, וכמה דבר כזה צריך לעלות עד שהגיעו לסכום נכבד מאוד. ברוך השם שמשפחת ענגל ובראשם רבי יהושע שיחיה לאורך ימים עמדו לימיננו בכל כחם, בכל נפשם ובכל מאודם, שנוכל להרחיב את בית המדרש".
"ברוך השם אפשר לתת שבח והודיה היום בפה מלא להקב"ה על זה שעשה עמנו עד היום, ועל מה שהקב"ה יעשה עמנו מהיום והלאה. "עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ואל תטשנו ה' אלקנו לנצח"".
"בין התורמים שתרמו מכספם ישנם שלשה סוגים, היו יהודים שתרמו כסף בגלל תורה, היו יהודים שתרמו כסף בגלל חסידות שנזכה לבנות שוב, והיו יהודים שרצו לבנות מחדש את בעלזא. זהו השלשה תרומות שאפשר לרמוז בפסוקים שהזכרנו מקודם. ברוך השם שהבית הזה מלא תורה, מלא חסידות ומלא בעלזא".
