מהו חיבוט הקבר?
כותב ר' יהודה פתאיה בספרו "הרוחות מספרות" על ההקדמה של האר"י הקדוש בספרו "שער הגילגולים" המתארת דבר תמוה זה:
"אחר שנקבר האדם אז בא מלאך א' על קברו ושואל לו מה שמך והוא משיב לו גלוי וידוע לפניו יתברך שאיני יודע את שמי (ואינו זוכר משום העצבות הגדולה על מותו שלא הספיק עוד מצוות שהיו נשארות עמו גם בקבר במקום להוציא זמנו לבטלה על תענוגי העוה"ז ואם היה צדיק גדול ידע שמו ולא יסבול כ"כ שאין כן הרשעים שהקליפה שבהם גדולה מאד ואינם זוכרים כלל) . אז תכף ומייד באים ד' מלאכים ומשפילים קרקע הקבר ומעמיקים אותו למטה ונעשה חלל הקבר כשיעור קומת האדם הנקבר שם. ואז מחזירין את נפשו בגופו כמו בחייו (כי הקליפה דבוקה וקשורה בגופו ובנפשו גם יחד וכדי להוציאה צריך לחבר גוף ונפש יחד ואז לנערה החוצה) ואז המלאכים הנזכרים אוחזים בו כל א' מקצה ומנערים אותו מן האבק הנדבק בהם עד שנפרדת מהם הקליפה לגמרי. ולכן נקרא חיבוט הקבר.
אמנם לא כל האנשים שוים.
כי הצדיקים אשר בחייהם נתרחקו מיצר הרע ...וגם ע"י התורה והמצוות שמתישין כוחו של אדם אינם צריכין חיבוט גדול כי בניעור כלשהוא מספיק להם להפרידה מהם.
מה שאין כן ברשעים, שאדרבא ע" תענוגיהם בעולם הזה הם מקשרים ומחזקים יותר ויותר את הקליפות בגופם ובנפשם. ונמצא כי זה סוד למה אין אדם ניצול מחיבוט הקבר אפילו הקטנים ואפילו אותם שמתו בעטיו של נחש.
לפי שאין להם תקנה להפרידה מהם זולתי המיתה וחיבוט הקבר וזולתי אותם המצוות המסוגלות לזה הדבר כגון סעודה רביעית של מוצאי שבת וכגון הנקבר בערב שבת מתחילת שעה ו' ומעלה שאינו רואה חיבוט הקבר כי קדושת השבת מפריד ממנו הקליפה בלא צער אבל מוכרח הוא שימות כענין ד' שמתו בעטיו של נחש.
...ונראה שאין המלאכים יודעים שיעור החביטה עד כמה חביטות נפרדת הקליפה מאותו המת כי לא כל המתים שוים. והסימן שביד המלאכים הוא אם יוכל להגיד המת את שם הקליפה שלו זהו סימן שנפרדה ממנו הקליפה ואין חובטים אותו עוד ואם כן גם לצדיקים הם שואלים את שם הקליפה שלהם ואז מושכים את ידם מלחבוט.." .
עד כאן לשון ר' יהודה פתאיה זצ"ל.
והוספתי ללקט סגולות להצלה מחיבוט הקבר מהספר "האח נפשנו" של הרב אברהם חמוי זצ"ל-עמ' פז':
"איתא בזוהר הקדוש פרשת נשא ז' דינים עוברים על האדם ואלו הן:
הא' הוא דין קשה בעת פרידת הנפש מן הגוף והוא לסיבת עונות שחוטא בהם בגוף ונפש יחד בחיים.
הב' מעת יוצא מביתו עד שמוליכין אותו לקבר כמה כרוזים עליו ומביישים אותו על עברות שעשה.
הג' בכניסתו לקבר ממש מענישים אותו על בנים זרים הנולדים מטיפות זרע לבטלה.
הד' דין הקבר דהיינו חיבוט הקבר ששם מרכיבים הגוף על הנפש כמו בזמן היותו בעולם הזה ושם נידון על כל המעשים.
הה' דין גיהנום שהנפש בעצם נטהרת ומתלבנת בגהינום.
הו' דין הגוף הנרקב בקבר רימה ותולעת. וקשה רימה למת כמחט בבשר החי.
חיבוט הקבר, בגלל שמחה
הז' גלות אחר שיצא מגיהנום ולא ניתן לו מנוחה נע ונד עד עת קצוב וכו' ועוד איתא במסכת חיבוט הקבר פ"ג א"ר משום ר' אלעזר קשה יום הדין שהקב"ה דן את האדם בקבר יותר מדינה של גהינום. דין של גיהנום מעשרים ולמעלה אבל דין הקבר אפילו הצדיקים נידונים בו אפילו גמולי חלב ואפילו יונקי שדים וכו'.
ועוד שם פירש הדבר עונש חיבוט הקבר אינו בא אלא בשביל השמחה שאדם שמח בזמן שאינו ראוי ואין השמחה אלא בבשר ויין וכל הימים המותרים בנפילת אפים אינם ימי שמחה ולכן אסור בהן אכילת בשר ויין ובפרט בימים ההם ובזמן הזה שהמקדש בחרבנו אין שמחה למעלה ודיו לעבד להיות כרבו. אמנם ביום שיש בו מוסף מצוה לשמוח וביום שאין מוסף הוא רשות ואם לקח בשר ויין לשם שבת או שהם מותר משבת או הימים שאסורים בנפילת אפים כגון חנוכה וכדומה , הרי אלו מותרים לאכול בשר ויין וישמח בהם.
ואם אכלם בימים שמותרים בנפילת אפים נענש בחיבוט הקבר ע"כ.
אמרו ז"ל כל הדר בא"י או מת בערב שבת אינו רואה דין חיבוט הקבר ומה יעשה וינצל? יהיה אוהב צדקות ואוהב ג"ח ומכניס אורחים לתוך ביתו שנאמר "ויאמר קראתי מצרה לי אל ה'" וכו'.
כתוב בספר הקנה כשילך אדם לבית עולמו ישא בידו אלו השמות הקדושים וינצל מחיבוט הקבר ואלו הם:
*
תפארת כתר מלכות מטטרו'ן
חכמה מיכא-ל בינה רזיא-ל
חסד חסדיא-ל פחד גבריא-ל
אמת אמתיא-ל הוד הודיא-ל
יסוד סנדלפו'ן מלכי צבאות
ידודו'ן ידודו'ן:
הצילוני ופדוני מלטוני מיד המלאך דומה הממונה על חיבוט הקבר ונשמתי ורוחי תשוב אל האלוקים אשר נתנה לי בלי פחד ובלי צער כן יהי רצון אמן
והכתב צריך להיות בקלף כשר וע"י סופר ירא שמים.
ומי שנקבר ביום ששי אחר שעה חמישית ביום אינו רואה חיבוט הקבר כי קדושת שבת מפרידה ממנו הנפש לבלתי צער כלל השם ברחמיו יתמלא רחמים עלינו ויצילנו מכל דינים וגזרות ויגאלנו ברחמיו הרבים כן יהי רצון."
* הערה: בשמות דלעיל הוספנו מקפים וגרשיים כדי להימנע מהדפסת שמות קודש (שבמקור אמורים להופיע ללא תוספות אלו).