כתוב במתניתין ראש השנה ל´אילן´ הטעם שכתב בלשון יחיד אילן ולא אילנות, לרמז מה שקבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג נאה, דהיינו עץ הדר, ובספרי חסידות מובא שאתרוג זה "לב" ואם כן נכון לבקש בט"ו בשבט שיהיה לו "לב טוב".
"ולא יכלו לשתות מים כי מרים הם... ויורהו ד´ עץ וישלך על המים וימתקו המים".
כתב ה"בית ישראל" מגור זצ"ל שלפעמים אדם מרגיש שקשה לו ו"אינו יכול לשתות מים כי מרים הם", דהיינו שקשה לו לעסוק בתורה - ואין מים אלא תורה – אז העצה לזה היא : "ויורהו ה´ עץ" – עץ זה טו´ בשבט שהוא ר"ה לאילנות , שזהו הזמן הנכון להתפלל שיצליח בתורה.
כתוב בפרקי דרבי אליעזר: ´יזהר במנהג לאכול פירות טו´ בשבט שהוא מנהג ותיקין´.
סדר ברכת הפירות הוא "מגע" "אש":
מ - מזונות
ג - גפן
ע - עץ
א - אדמה
ש - שהכל
"השקדיה פורחת ושמש פז זורחת... ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות " - מי לא מכיר את שיר הילדים הידוע? אולם במציאות קשה מאד לראות את פריחת עצי הפרי, והשמש לא תמיד זורחת.
לעומת זאת, בניסן הפריחה בשיאה ויופיו של הטבע מתגלה בכל הדרו עד כדי כך שנקבעה ברכה מיוחדת ליוצא בימי ניסן ורואה אילנות פורחים והיא: "ברוך אתה אמ"ה שלא חסר בעולמו כלום וברא בו... ואילנות טובות ונאות ליהנות בהן בני אדם". אם כן, מדוע נקבע טו´ בשבט כראש השנה לאילן ולא א´ ניסן?
הגמרא במסכת ראש השנה מבארת את טעם קביעת טו´ בשבט לענין זה:
"שכבר ירדו רו גשמי שנה..." ועדיין לא ברור מה בכך שירדו רוב גשמי שנה? הרי אין פריחה ופירות על העצים, ורוב האילנות עדיין בשלכת? וראוי יותר לקבוע ר"ה לאילנות כאשר כבר הכל פורח ופורה.
ואולם ההסבר הוא שאמנם אין עדין בט"ו בשבט פריחה והעצים עוד בשלכת אבל רוב גשמים ירדו, המים שמזינים את העצים לעומק חודרים היטב בשורשיהם הם שיפיחו קמעה קמעה חיים חדשים בעץ עד שיפרח ויפרה, הגשמים שנספגו עמוק באדמה מפעפעים וחיים חדשים בו נוסכים ועוד מעט תתגלה ההשקיה השמימית הזו מטל השמיים ועץ השדה יתן פריו.
לכן השמחה גדולה היא וראוי להיקרא ר"ה משום שכאן תחילת חיות העץ, למרות שעדיין הוא בשלכת ועליו נשרו ומתו, אבל הוא יודע שהפריחה המלבלבת קרבה ובאה כי הוא מוזן ממי שברא העולם.
"כי האדם עץ השדה" - דמוי האדם לאילן משמש כר נרחב למשלים ודמויים בדברי רבותינו, אודות הסימליות שבכל עץ וההקבלות לבני אדם.
בין שלכת לפריחה
רבינו תם המשיל את ימיו הטובים של האדם לימי פריחה וליבלוב, וימי המשברים הקשים לימי שלכת.
קשה מאד לאדם המצוי בשלכת לראות את הצדדים החיוביים הסמויים עדיין, ולהביט קדימה ולחזות את הפריחה הנובטת באופק.
אבל רבותינו רצו לחזק את רוחינו ולמסור לנו בטו´ בשבט את המסר שגם אם נמצאים בשלכת וקר בגוף, ובחוץ חורף וגשם מטפטף על כל יש לשמוח ולהתעודד שהרי..."רוב גשמים ירדו"...ופוטנציאל הפריחה האדיר הטמון ממשמש ובא וזה אמור גם לגבי עץ וכן לגבי האדם "כי הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו...וקול התור נשמע בארצנו".
קביעת ר"ה לאילנות מסמלת את גאולת ישראל. אומר הנביא ישעיהו: "כימי העץ ימי עמי" - ישראל נמשלו לאילן העומד ערום וקפוא בחורף הקר סופות ורוחות עזות מטלטלות אותו מצד אל צד ומאיימות לעקרו מן השורש ולכאורה מצבו ללא תקנה.
אך כפי שאמרנו בימים אלו דוקא יונק האילן חיות חדשה ממעמקי האדמה.
כך ישראל – נתונים למשיסה ולביזה ולשפלות כל הימים, אך דוקא במעבה האפילה והסתר הפנים נרקמת הגאולה, אור חזק שיופיע וזהו אורו של משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
האדמו"ר מצורטקוב זצ"ל אומר: "השרף כבר עולה באילנות" סימן טוב, כי למרות שלמראית עין שולט היאוש, אך אסור להתייאש "כי השרף כבר עלה באילנות".
סדר ט"ו בשבט
בליל ט"ו בשבט צריכים להביא תחילה (סדר הברכה והאכילה לפי סדר כיתוב שבעת המינים במקרא ולפי קרבתם למילה ארץ):
עוגותזיתיםשעורהתמרים=דבשענביםתאניםרימונים
וכן שאר דברים ומיני פירות. ויש לתת על השולחן מיני יינות לבנים ואדומים.
ויאמר 15 מזמורי שיר המעלות.ובעת אכילת הפירות יאמר תפילה זו:
יהר"צ מלפניך האו"אב שתברך כל מיני האילנות ויוציאו פירותיהם בריבוי, שמנים וטובים ותברך את הגפנים שיוציאו ענבים שמנים וטובים, כדי שיהיה היין היוצא מהם מצוי לרוב לכל עמך ישראל לקיים בו מצוות קידוש ומצוות הבדלה, בשבתות ובימים טובים. ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרא שכתוב: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלוקים את מעשיך".
כוונת הברכות:
גפן = זיווגים
עץ = זרע קיימא , אשר זרעו בו
מזונות = פרנסה
אדמה = בריאות, כוחות, רפואה שלימה
שהכל = להאמין שהכל נעשה מאת ה´ – אין עוד מלבדו – אזי אין האדם ניזוק לעולם.
פירות א"י לא מקבלים הרכבה ממין אחר לכן רק הם שנשתבחה בהם א"י. שהיא גם אינה מקבלת שום עם חוץ מישראל.
ומסמלים גם את תורת ישראל שלא תשתנה בשום זמן.הזית מסמל את עמ"י בכך שכפי ששורשי הזית מגיעים ישר לתהום כך היהודי מגיע למים ואין מים אלא תורה. תמר: לולב=לו לב = יש לו לב.
גפן: כדי להוציא פירות, לקחת עץ יבש + תומך. כך עמ"י בר קיימא רק על מסורת אבותיו. תאנה: כולה פרי ולכן הוצאת הפירות בשלבים. רמז לעמ"י הדבק בעבודת ה´- מצוה אחת תעבור למצוה שניה. רימון: כולו גרעינים כנגד מצוות עשה 248 גרעינים. קליפה - לא תעשה.