לפני כמה שנים, בערב פסח, קראתי משל מדהים ששינה לי את כל ליל הסדר. האמת, המסר שלו הוא משנה חיים והוא נכון לכל רגע, אבל זה מרגיש כאילו הוא נכתב במיוחד עבור הלילה הזה.
מעשה באדם אחד, נקרא לו ראובן, שהחליט ללכת ולראות הצגת תיאטרון בפעם הראשונה בחייו. הוא קנה כרטיס, התלבש יפה, והגיע לתיאטרון 20 דקות לפני הזמן, כדי שלא יפסיד שום רגע. כשנכנס לאולם, סקר במבטו את כל המושבים, והחליט לשבת בשורה האחרונה, בדיוק באמצע השורה - ככה הוא יוכל לראות את כל ההצגה בצורה הטובה ביותר. לאט לאט האולם החל להתמלא באנשים, עד שהגיע השעה המיוחלת. האורות כבו, והמסך נפתח.....
"זוזו זוזו, אתם מסתירים לי !!"
נשמעה צעקה מתוך האולם. זה היה קולו של ראובן.
"נו, אתם מפריעים לי לראות!"
הוא המשיך לגעור, אך לא ברור במי בדיוק. הצופים שישבו בשורה שלפניו הרכינו כולם את ראשם, אך זה לא הועיל. הוא המשיך לצעוק.
"די! אני מפסיד את כל ההצגה! אתם מסתירים לי!"
היושבים בשורה השניה והשלישית שלפניו גם הם הורידו את ראשם, אולי יש מישהו גבוה שלא נותן לו לראות. אך ראובן הרים את קולו עוד יותר.
"נו, מה יש לכם, סתם שילמתי כרטיס? אני לא רואה כלום! תזוזו כבר! אני רוצה לראות את ההצגה!!"
חצי האולם האחורי כבר הרכין את ראשו, אנשים ניסו לזוז בכיסא לכל הכיוונים, מנסים להבין מה מפריע לאותו צופה שלא מפסיק לצעוק מאחור, אך ללא הועיל.
רעש המהומה שמתחוללת באולם הגיע לאוזניו של הסדרן, והוא החליט לבדוק על מה ולמה. הוא נכנס לאולם וניגש לראובן:
"אדוני הנכבד, אתה מוכן בבקשה להנמיך את הקול? למה אתה צועק? אתה מפריע כאן לכולם" אמר לו הסדרן.
"אני מפריע?" ענה לו ראובן. "הם מפריעים לי. הם מסתירים לי. אני לא רואה את ההצגה!"
הסדרן התיישב לידו וסקר במבטו את כל האולם. כולם כבר היו עם ראשים למטה, ושום דבר לא חסם את שדה הראייה.
"מי מסתיר לך אדוני?" שאל הסדרן, "רואים מכאן מצוין".
ראובן הצביע על השחקנים העומדים על הבמה, ופנה אל הסדרן בזעם:
"אלה! האנשים האלה! הם מסתירים לי! אני לא יכול לראות את ההצגה ככה!"
הסדרן פרץ בצחוק.
"האנשים האלה? הם מסתירים לך? שוטה כמוך! אף אחד לא מסתיר לך ואתה רואה טוב מאוד. אלו השחקנים! זאת ההצגה בכבודה ובעצמה!"
עד כאן המשל. ומה הנמשל?
הרבה פעמים אנחנו מתכוננים לליל הסדר, עושים את כל ההכנות, מנקים, קונים, מכינים הכל, עושים עבודה רוחנית לקראת האורות הגדולים הנשפעים בלילה הזה, ואנחנו מצפים להרגיש את האורות האלו, לראות אותם. אנחנו מדמיינים לעצמנו איך אנחנו יושבים כשעטרותינו בראשנו, נשותינו ובנינו יושבים בשלווה ומאזינים לנו מאריכים בסיפור יציאת מצרים, בזמן שאור דקיק של שכינה, ששמור לסיפורי הצדיקים, מאיר עלינו דרך החלון.
אבל.....
לפעמים קורים דברים אחרים. הילדים רבים על המקום ליד השולחן, אחד מבני הבית עושה לך פרצוף חמוץ, אתה מגלה ששכחת לקנות או לסדר משהו, אחד האורחים מתנהג בצורה שלא מתאימה לך, או יותר גרוע - בצורה שמפריעה לך, כוס נשברת, יין נשפך.... בקיצור התוכניות משתבשות.....ואז, בדיוק כמו ראובן מהמשל שלנו, אתה צועק (באמת, או לפחות צעקה בלב..) "די! אתם מסתירים לי! אתם לא נותנים לי לראות את ההצגה", את אותה הצגה שדימיינת...
אבל האמת היא שאף אחד לא מפריע לך. זאת בדיוק ההצגה שהקב"ה ביים במיוחד עבורך. הפרצוף החמוץ של הגיס, היין שנשפך, הכוס שנשברה, הכל... אלו השחקנים, זאת התפאורה, ובדיוק במקום הזה אתה אמור לראות את כל האורות של הלילה הזה. אל תצפה לגילוי אליהו באמצע ה"כרפס", או לעליית נשמה תוך כדי ה"מגיד", אל תהיה כמו ראובן השוטה שצועק על כולם שהם מסתירים לו את ההצגה. כי אף אחד לא מסתיר כלום.
זאת ההצגה שלנו.
תתרווחו, תנשמו עמוק, ותיהנו.
צפיה נעימה.