שירה נולדה למשפחת מורכבת וגדלה בפנימיות. היא הכירה את הערבי כשהייתה בת 19 ואחרי שנתיים שבהן רדף אחריה, הסכימה להתחתן אתו. תקופה קצרה לאחר מכן היא התאסלמה ועברה לגור בטול-כרם, שם החלה לסבול מאלימות, שכללה קללות, צעקות והתעמרויות חוזרות ונשנות. "היא נכלאה בביתו ולא הורשתה לצאת ללא ליווי של משפחה, וכשרצתה לבקר את אחותה היא היתה צריכה לעשות זאת תחת השגחה מלאה - כשהערבי שברשותו היה אישור עבודה בישראל התלווה אליה ושמר על כל צעדיה" מספרת מירב ד', העובדת הסוציאלית שמלווה אותה מטעם הארגון.
מטול-כרם עברו השניים להתגורר בכפר סמוך ובו הם התגוררו עוד כמה שנים. שני ילדיהם של בני הזוג למדו בגן הילדים שבכפר, ושירה, שהוריה ניתקו איתה כל קשר, כבר השלימה עם מצבה העגום. למרות זאת, אחותה לא וויתרה עליה ופנתה ליד לאחים וביקשה את עזרתם. בארגון הצליחו לתחזק איתה קשר קבוע מתחת לאפו של הערבי ואחרי שנתיים מלאות חששות שירה החליטה לעזוב למרות החשש שהערבי האלים יחפש אותה ויפגע בה.
החילוץ המורכב בוצע בערב החג על ידי מחלקת הבטחון ביד לאחים תוך תכנון מדוקדק, בשיתוף פעולה מלא עם צה"ל, כאשר בארגון ניצלו את העובדה שהערבי נסע ליומיים לג'נין, כדי לאפשר לחילוץ לעבור ללא סיבוכים ומהכפר הוסעו שירה וילדיה לדירת מסתור מאובזרת ומאובטחת שהוכנו להם מבעוד מועד.
בליל הסדר התממש חלומה הגדול של שירה – לחגוג את חג הפסח כבת חורין. לדבריה, "אני מחפשת להכיר יותר את היהדות שלי אחרי שנים של ניתוק חונק ואני ממש שמחה שחזרנו לעם ישראל. מה שגרם לי לצאת זו ההבנה שהילדים הולכים וגדלים ואני לא רוצה שהם יגדלו כמחבלים. מאז פרוץ 'חרבות ברזל' המצב בבית נהיה הרבה יותר קשה וממש הרגשתי את הפחד שיפגעו בנו. את הפסח הזה חגגנו עם כל עם ישראל בביטחון ושמחה".
"כניסתו של הערבי לשטחי ישראל נחסמה כעת בגלל האלימות שנקט וכדי שלא יאיים יותר על חיה, ובו בזמן נועדה כעת לשירה דרך ארוכה של שיקום כדי שתוכל לעמוד על רגליה ולפתוח דף חדש" אומרים ביד לאחים. "אנו בטוחים כי היא תצלח את התהליך ותפתח בחיים חדשים ומאושרים".